קבלה על במדבר כה:א

מאן דשכיב בבת אל נכר, דאעיל ברית קודש ואת קיימא ברשו אחרא, דכתיב, ובעל בת אל נכר. ותנינן, לית קנאה קמי קב"ה, בר קנאה דברית קדישא, דאיהו קיימא דשמא קדישא, ורזא דמהימנותא. מה כתיב ויחל העם לזנות אל בנות מואב מיד ויחר אף ה' בישראל.

רַבִּי בּוֹן אָמַר, אִלְמָלֵא הֲוֵינָא הָתָם, כַּד אִתְקַיְימָא הֲלָכָה, מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית, פַּלִּיגְנָא עָלָיו, וַאֲמִינָא, מוֹאָבִית וְלֹא מוֹאָבִי. דִּכְתִיב בְּהוּ, (במדבר כה) וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב וַתִּקְרֶאנָה לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן. וּכְתִיב, (במדבר לא) הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'. אִינוּן גָּרְמִין כּוּלֵי הַאי, וְגוּבְרִין אֲסִירֵי וְאִינוּן שָׁרְיָין.