בראשית ג:ג קבלה: שער הפסוקים, זוהר חדש ומגלה עמוקות

(מזולתו) ארז"ל, כי הקב"ה אמר לארץ, שתוציא עץ פרי עושה פרי, שיהיו עצו ופריו שוים, והארץ עברה על ציוויו יתברך, והוציאה עץ עושה פרי, ולא היו עצו ופריו שוים והנה מחשבתה בכך, היתה טובה לאדה"ר, כדי שלא יטעה אח"כ, בהבנת ציוויו יתברך, כשאמר לו (בראשית ב' י"ז) ומעץ הדעת לא תאכל ממנו, והנה עה"ד היה עצו ופריו שוים, והיה יכול אדם לטעות ולומר, על העץ נצטוותי ולא על פריו, ואני לא אכלתי אלא מפריו. וזה עצמו היתה ערמת הנחש, לפתות את אדם, כמו שנבאר עתה דבריו, באומרו (שם ג' א') והנחש היה ערום וגו', ויאמר לאשה אף כי אמר אלהי"ם לא תאכל מכל עץ הגן. כלומר, מן העץ נאסרת, ולא מן הפרי. והשיבה לו חוה, כי גם מן הפרי נאסרו. וזה אומרו, ומפרי העץ אשר בתוך הגן. ואח"כ חזרה להודות לדברי הנחש, באמרו ותרא האשה כי טוב העץ וגו', כלומר, כי אלו ראתה שהעץ של הדעת לא היה טוב למאכל אלא פריו, היתה אומרת א"כ כשהקב"ה ציוני ומעץ הדעת לא תאכלו, אין כונתו על העץ עצמו, כיון שאינו ראוי למאכל, אמנם פירוש דבריו הוא, שלא יאכלו פריו ממש, אמנם עתה שראתה כי טוב העץ עצמו למאכל, אז אמרה א"כ כאשר ציוונו השי"ת ומעץ הדעת לא תאכלו ממנו, הוא על העץ עצמו מה שציונו, ולא על הפרי, אז ותקח מפריו ותאכל, כי חשבה, כי לא נצטוו על הפרי, אלא על העץ, כי גם הוא ראוי למאכל, כי עצו ופריו שוים. ולכן התחיל באמרו, כי טוב העץ למאכל, ולא הזכיר פרי. ואח"כ באכילה, הוזכר פרי ולא עץ. ולכן הארץ הוציאה עץ עושה פרי, ולא עץ פרי, להורות אל האדם, כי אמרו ומעץ הדעת לא תאכל ממנו, הכונה הוא על הפרי. (ע"כ מזולתו):

(בראשית ג׳:ג׳) וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן, דָּא הוּא אֲתַר דְּרוּחֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא גְּנִיזִין. וְדָא הוּא אֲתַר דְּאִיקְרֵי אוֹצַר הַנְּשָׁמוֹת. וְהוּא גַּבֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וַאֲמַר לוֹן, לָא תִשְׁתַּדְּלוּן לְמִנְדַע, הָאֵיךְ רוּחֵיהוֹן מִתְפָּרְשִׁין מִזִּוּוּגָא דִּיְקָרָא דִילִי.

הג"ה
אמר הצעיר שלמה לכן הוצרכו ישראל לסבול ע"ל מצרי"ם שעולה ת"פ, וסוד ירידת מצרים הוא להתגבר על לילית ות"פ מחנות שלה, ולרשת אר"ץ כנע"ן שהוא סוד תפ"א, כמ"ש א"מ ז"ל. כי בחטא אדם גברו הקליפות של לילית, בסוד ומפרי העץ לא תאכלו וגו' (בראשית ג ג), כדאיתא בזוהר בראשית עמוד כ"ט, ושם עץ הדעת מוכיח עליה, כי הדע"ת עולה עם הכולל ת"פ, כ"ש א"א ז"ל, הוצרכו עתה לתקן זה בע"ל מצרי"ם שהוא גם כן ת"פ. ומן סוד זה היה ראוי להיות בגלות מצרים ת"פ שנה, רק וחמשי"ם עלו בני ישראל מאר"ץ מצרי"ם, ולא היו בגלות רק ת"ל שנה, כי הקב"ה עשה זה בחסדיו שלא ישתקעו בקליפה ח"ו כדאיתא בזוהר. וז"ש אני ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים (ויקרא כה לח), שהוא סוד ת"פ, לתת לכם את אר"ץ כנע"ן שהוא גם כן ת"פ, להיות לכם לאלהים שהוא ת"פ בקדושה, כמ"ש א"א ז"ל. וזה סוד (שמות ו ג) וארא אל האבות בא"ל שד"י, כי א"ל שד"י בגימטריא ד' פעמים אלהים שהוא ת"פ, כמ"ש א"א ז"ל. כי האבות תקנו גם כן חטא זה כידוע. וזה סוד ואקחה פ"ת לחם (בראשית יח ה) כמ"ש בזוהר, ולכן היה משה הגואל, כי מש"ה בגימטריא א"ל שד"י שהוא ת"פ. וזה סוד שאמר יעקב כשירדו למצרים וא"ל שד"י יתן לכם רחמים לפנ"י האי"ש (בראשית מג יד), א"ל שד"י דייקא שהוא ת"פ. לפנ"י אי"ש עולה גם כן תפ"א, כי מלך מצרים הים סוד לילית שרוכבת על ת"פ. וזה סוד סו"ס פרע"ה שעולה תפ"א שהיא לילית. ולכן ביציאת מצרים כתיב (שמות טו כ) ותקח מרים את הת"ף בידה, שהיא לילית כדאיתא (בגלאנטי). וזה סוד לא תקיפו פא"ת ראשיכם ופא"ת זקנם לא יגלחו (ויקרא יט כז), לא תכלה פא"ת שדך (ויקרא יט ט), כי צריכין ליתן חולקא דילהון, כמ"ש בזוהר אחרי מות עמוד קי"ב (זוהר ח"ג ס"ג ע"א) שזה סוד שער שבתפילין ושעיר לעזאזל. ואמר יעקב גם כן קחו מזמר"ת הארץ (בראשית מג יא), שהוא תרפ"ז, שהוא סוד רה"ב שר מצרים (במ"ר פי"ח כ"ב), ות"פ של מצרים שעולה תרפ"ז, ובזכות התורה נגאלו שיש בה תרפ"ז אותיות, כמ"ש א"א ז"ל באופן קפ"ז, וך"ב אותיות התורה הם, תצרף יחד עולה תרפ"ז. ולכן הוא אומר (משלי ג ח) רפאות תהי לשרך שעולה תרפ"ז, שהוא חשבון שמי"ם ואר"ץ, שזה סוד אלמלא תור"ה לא נתקיימה שמים ואר"ץ (נדרים ל"ב.):