בראשית ג:כב קבלה: פרדס רמונים, שערי קדושה, תקוני הזהר ומגלה עמוקות

הנה בפירוש ששכל האדם מושפע מחכמה וממותר האדם נשפע על שאר הבריות, וזה כוון בכתוב זה ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו וכו' הכונה אל הדעת. וכן נאמר כאשר חטא (בראשית ג כב) הן האדם היה כאחד ממנו לדע"ת. והכונה כי הצלם והדמות של אדם נשפע מחכמה מן הנתיב הזה שהוא השכל ומטעם זה נקרא מורגש פי' הורגש בעולם הזה:

ומאז ואילך נשתמשו בשמושי עולם העשיה לבדה, ולהיותו עולם השפל מכולם וגם כי המלאכים שבה מעוטן טוב ורובן רע, ולא עוד אלא שהטוב והרע מתדבקים יחד מאד, לכן אין בו השגה כלל, כי אי אפשר להשיג טוב לבדו ולכן מעורבת ההשגה בטוב ורע, אמת ושקר:

דְּדָא אִיהוּ עִץ הַחַיִּים, דְּאִיבָּא דִילֵיהּ סַם חַיִּים בַּת זוּגֵיהּ, נְטִירָא לֵיהּ בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְאָתֵי, עֲלָהּ אִתְּמַר (בראשית ג כב) וְלָקַח גַּם מֵעִץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם, גַּם לְרַבּוֹת בַּת זוּגֵיהּ, סַם חַיִּים דִּילֵיהּ, וְאִיהוּ נָטִיר לֵיהּ בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְאָתֵי, וּמָאן דְּבָעִי לְנַטְלָא בַת זוּגֵיהּ, כְּגוֹן אוּרִיָּה דְאַקְדִּים לְדָוִד, אִתְּמַר בֵּיהּ (ירמיהו ב ג) כָּל אוֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם יְיָ'.