וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃
פרדס רמונים
והנה מה שנתעלם לאדם וכן לכלם, הענין הוא סוד הה' אורות העליונים שלא היו מאירים בהם ודרכי כחותם שלא זכו אליהם אלא אותם הראוים לזכות לעה"ב בעודם בחיים חיותם והיינו ויתנצלו וכו' (שמות לג ו) וז"ש ובהו עאלו לארעא פי' באור שנתגלה מהם עליהם יכלו לטהר ליכנס לא"י ולכבוש ז' עממים ולשבר ז' קליפות השולטים בא"י כדכתיב (בראשית יב ו) והכנעני אז בארץ סוד ארור כנען נחש הקדמוני. וזהו סוד האותיות מנצפך. וכדי לייחס כל א' במקומו הראוי לו לא נטריח את עצמנו כי יש כמה פנים לפנים ואין לנו גלוי בלתי אותן שבארו בתקונים שהוא היסוד הצדיק ועליו נא' טוב הצפון לצדיקים לעה"ב. ואין ספק שבצדיק זה כלול ג"כ ת"ת כי הוא ג"כ נקרא צדיק שנאמר (תהלים קמה) צדיק ה' בכל דרכיו וכמו שנתבאר בערכו. ובזה ידקדק המעיין ויועילנו בה"ו:
מגלה עמוקות
אופן עו
בגמרא מסכת סוטה (דף י"ד.) אמר רבי שמלאי אמר משה הרבה מצות תלוין בארץ, רוצה אני שיתקיימו על ידי. י"ל כוונת ר' שמלאי על פי הילקוט בפרשת ראה (ילקו"ש רמז תתפ"ה) על פסוק (דברים יא לא) וירשתם אותה וישבתם בה, (דברים יא לב) ושמרתם לעשות את כל החקים, ומביא שם כמה מעשים מרבותינו שהיו בחוץ לארץ וקרעו בגדיהם, שלמדו מזה הפסוק וירשתם וישבתם אותה ושמרתם לעשות, מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה ככולם, לכן רוצה אני שיתקיימו על ידי. לכן התפלל משה מאחר שהחלות להראות לי את גדלך, סיטרא דימינא מצות עשה שהם רמ"ח מסיטרא דאברה"ם שהוא עולה רמ"ח, ואת ידך החזקה, מצות לא תעשה מצד יצחק, ולכן לוקין על לאוין שבתורה כמנין יצח"ק, ואף על פי שהרמב"ם נתן סימן ילקו זרי"ם, ושערי אורה כתב שלוקין כמנין מכה רב"ה (דברים כה ג) שהם ר"ז לאוין, נמצא שיצחק כולל כל לאוין שלוקין עליו שהם כוחות הדין. לכן התפלל משה אעברה נא ואקיים עתה מצות ישיבת ארץ ישראל, שהיא שקולה כנגד כל המצות. ובמלת אעברה רמז על סיטרא דאברהם, דאיתמר ביה ויעבור אברם בארץ (בראשית יב ו), ובמלת ואראה, רמז על מצות לא תעשה שלוקין עליהם כמנין ארא"ה, שהוא בגימטריא ר"ז לאוין. גם רמז במלת אעברה, מה שכתוב בספר החינוך שהמצות הנוהגות בכל מקום ובכל זמן הם כמנין רע"ז, וסימנך אני ישנה ולבי ע"ר (שיר השירים ה ב), כשאנו בגלות אזי ישנים המצות, והם כמנין ע"ר, ועם ז' מצות דרבנן הם כמנין רע"ז. נרמז במלת אעברה נא, ר"ל נא עתה שאני בחוץ לארץ אין לי מצות רק כמנין עבר"ה, אבל כשאראה את הארץ, אזי אקיים כל המצות שנחלקים על ח"י חלקים, וסימנך אשר יעשה אותו האדם וח"י בהם (ויקרא יח ה), ולכן ההר הטוב הזה והלבנון שהוא בית המקדש, וז"ה שער השמים לקיים ח"י חלקים שבתורה מנין וז"ה. השיב לו הקב"ה רב לך, מעלה אני עליכם כאלו קיימתם כולם, והשיב על דברי משה שחשב בדעתו שלעת הזאת התחיל כמ"ש אתה החלות, וכן כשאמר אעברה, אין לי מצות עתה בחוץ לארץ רק מנין עבר"ה שהוא בגימטריא זע"ר, וזה כוונת הפסוק צו לצו קו לקו זע"ר שם זע"ר שם (ישעיה כח י), ר"ל הנביא מוכיח לישראל שמידת הקב"ה הם מדה כנגד מדה, ז"ש צו לצו קאי על מצות, כמו שהם עוברים על מצות המלך מה שמצוה אותם, כן הקב"ה מצוה עליהם פורעניות, קו לקו מדה כנגד מדה. זער שם, ר"ל הטעם שישראל הם מעט מזער ושפלים בגלות, לפי שזער שם, לפי שיש לישראל זע"ר מצות בגלות ואין מקיימין אותם, לכן הם זע"ר בגלות. ולפי שמשה אמר שבחוץ לארץ אין אני מקיים רק מספר עבר"ה שהוא זע"ר, השיב הקב"ה רב לך, ואינו הו' כמו שאמרת שהו' זער:
בגמרא מסכת סוטה (דף י"ד.) אמר רבי שמלאי אמר משה הרבה מצות תלוין בארץ, רוצה אני שיתקיימו על ידי. י"ל כוונת ר' שמלאי על פי הילקוט בפרשת ראה (ילקו"ש רמז תתפ"ה) על פסוק (דברים יא לא) וירשתם אותה וישבתם בה, (דברים יא לב) ושמרתם לעשות את כל החקים, ומביא שם כמה מעשים מרבותינו שהיו בחוץ לארץ וקרעו בגדיהם, שלמדו מזה הפסוק וירשתם וישבתם אותה ושמרתם לעשות, מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה ככולם, לכן רוצה אני שיתקיימו על ידי. לכן התפלל משה מאחר שהחלות להראות לי את גדלך, סיטרא דימינא מצות עשה שהם רמ"ח מסיטרא דאברה"ם שהוא עולה רמ"ח, ואת ידך החזקה, מצות לא תעשה מצד יצחק, ולכן לוקין על לאוין שבתורה כמנין יצח"ק, ואף על פי שהרמב"ם נתן סימן ילקו זרי"ם, ושערי אורה כתב שלוקין כמנין מכה רב"ה (דברים כה ג) שהם ר"ז לאוין, נמצא שיצחק כולל כל לאוין שלוקין עליו שהם כוחות הדין. לכן התפלל משה אעברה נא ואקיים עתה מצות ישיבת ארץ ישראל, שהיא שקולה כנגד כל המצות. ובמלת אעברה רמז על סיטרא דאברהם, דאיתמר ביה ויעבור אברם בארץ (בראשית יב ו), ובמלת ואראה, רמז על מצות לא תעשה שלוקין עליהם כמנין ארא"ה, שהוא בגימטריא ר"ז לאוין. גם רמז במלת אעברה, מה שכתוב בספר החינוך שהמצות הנוהגות בכל מקום ובכל זמן הם כמנין רע"ז, וסימנך אני ישנה ולבי ע"ר (שיר השירים ה ב), כשאנו בגלות אזי ישנים המצות, והם כמנין ע"ר, ועם ז' מצות דרבנן הם כמנין רע"ז. נרמז במלת אעברה נא, ר"ל נא עתה שאני בחוץ לארץ אין לי מצות רק כמנין עבר"ה, אבל כשאראה את הארץ, אזי אקיים כל המצות שנחלקים על ח"י חלקים, וסימנך אשר יעשה אותו האדם וח"י בהם (ויקרא יח ה), ולכן ההר הטוב הזה והלבנון שהוא בית המקדש, וז"ה שער השמים לקיים ח"י חלקים שבתורה מנין וז"ה. השיב לו הקב"ה רב לך, מעלה אני עליכם כאלו קיימתם כולם, והשיב על דברי משה שחשב בדעתו שלעת הזאת התחיל כמ"ש אתה החלות, וכן כשאמר אעברה, אין לי מצות עתה בחוץ לארץ רק מנין עבר"ה שהוא בגימטריא זע"ר, וזה כוונת הפסוק צו לצו קו לקו זע"ר שם זע"ר שם (ישעיה כח י), ר"ל הנביא מוכיח לישראל שמידת הקב"ה הם מדה כנגד מדה, ז"ש צו לצו קאי על מצות, כמו שהם עוברים על מצות המלך מה שמצוה אותם, כן הקב"ה מצוה עליהם פורעניות, קו לקו מדה כנגד מדה. זער שם, ר"ל הטעם שישראל הם מעט מזער ושפלים בגלות, לפי שזער שם, לפי שיש לישראל זע"ר מצות בגלות ואין מקיימין אותם, לכן הם זע"ר בגלות. ולפי שמשה אמר שבחוץ לארץ אין אני מקיים רק מספר עבר"ה שהוא זע"ר, השיב הקב"ה רב לך, ואינו הו' כמו שאמרת שהו' זער:
מגלה עמוקות
אופן קכט
ראה משה מלך שלמה שסופו לתקן עירובין ונטילת ידים, שאמרו רז"ל בערובין (עירובין כ"א ע"ב) וביבמות שבאותו שעה יצא בת קול בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני (משלי כג טו). נתאוה משה בעת ההיא מה שיהיה בדורו של שלמה לתקן הוא מיד לכניסתו לארץ, לכן ההוא כתיב (שהתפלל משה ההיא קרי על עת ההיא), מה שיש לאמר לדורות, ועל זה אמר אתה החלות, באוצר של נשמות שראיתי בדורות הבאים (תנחומא תשא סי' כ"ז), הנה שלמה יתקן עירובין, ז"ש את גדלך, שסוד עירו"ב איתא בזוהר (תיקו"ז כא נ"ה ע"ב) שהוא סוד ע"ב רי"ו, דהיינו שם של חסד שיוצא מפסוק (שמות יד יט) ו"יסע, (שמות יד כ) ו"יבא, (שמות יד כא) ו"יט, שהם ע"ב תיבות רי"ו אותיות, בסוד ויעבו"ר אברם בארץ (בראשית יב ו). לכן אמר את גדלך, ששיעור תחום אלפים אמה נוטרי"קון א"ת א"לפים ת"חום, ואת ידך החזקה על סוד נטילת ידים, כמ"ש בזוהר יתרו עמוד ר"ג (זוהר ח"ב ע"ו ע"א) ובנשא עמוד רע"ד (זוהר ח"ג קמ"ה ע"א) אצבעין דבר נש גו לגו רזין עילאין, וכן בפרשת בראשית (זוהר ח"א כ"א ע"א) אצבעין דבר נש גו לגו רזין עילאין. ועל אלו הב' תקנות שיצא בת קול מן השמים והיתה שמחה למעלה, אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, שמן השמים השמעת קולך על דברת בני אדם מה שעושים למטה, לכן אמר אעברה נא, רוצה אני עתה לתקן מיד כשאבא ואראה את הארץ. ובמילת בעת ההיא רמז על זה, כי ע"ת נוטריקון 'עירוב 'תחומין 'עירוב 'תבשילין, ואם קאי הכל על עירובין סוד עירו"ב הוא חס"ד גבור"ה, שכן עירו"ב, ע"ב הוא בגימטריא חס"ד, רי"ו בגימטריא גבור"ה. על זה אמר את גדלך, על ע"ב מן עירוב שהוא חסד, את ידך החזקה היא מדת גבור"ה, שהוא בגימטריא רי"ו מן עירו"ב, וזה סוד ויעבור שאנו אומרים בדיל ויעבור, שהוא בהיפוך אתוון ע"ב רי"ו שבהם נבראו שמים וארץ, ז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ ימיני טפחה שמים, אף ידי שהיא גבורה יסדה ארץ (ישעיה מח יג), אשר יעשה כמעשיך כנגד יד ימין, וכגבורתיך כנגד יד שמאל, וזה היה סוד עירוב שתיקן שלמה לאכללא ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא. ועל זה רמז משה במלת אעבר"ה, שהוא בסוד ויעבור אברם בארץ, וכן אעבר"ה עולה ערו"ב, ובהיפוך אתוון אערב"ה, אני רוצה לתקן העירוב מיד כשאראה את הארץ. השיב הקב"ה רב לך, באותו פרק כשתיקן שלמה היה נצוצו של משה אצלו, כי שלמ"ה הוא בהיפוך אתוון למש"ה כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז יג כ"ח ע"א), והשבת הוא שלך משלך יתנו לך באותו פרק, ואל תוסף דבר עתה צו את יהושע על ענין תחומין של ארץ ישראל, וחזקהו בעירובי תחומין, ואמצהו בעירובי חצירות, כי הוא יעבור בשתופי מבואות:
ראה משה מלך שלמה שסופו לתקן עירובין ונטילת ידים, שאמרו רז"ל בערובין (עירובין כ"א ע"ב) וביבמות שבאותו שעה יצא בת קול בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני (משלי כג טו). נתאוה משה בעת ההיא מה שיהיה בדורו של שלמה לתקן הוא מיד לכניסתו לארץ, לכן ההוא כתיב (שהתפלל משה ההיא קרי על עת ההיא), מה שיש לאמר לדורות, ועל זה אמר אתה החלות, באוצר של נשמות שראיתי בדורות הבאים (תנחומא תשא סי' כ"ז), הנה שלמה יתקן עירובין, ז"ש את גדלך, שסוד עירו"ב איתא בזוהר (תיקו"ז כא נ"ה ע"ב) שהוא סוד ע"ב רי"ו, דהיינו שם של חסד שיוצא מפסוק (שמות יד יט) ו"יסע, (שמות יד כ) ו"יבא, (שמות יד כא) ו"יט, שהם ע"ב תיבות רי"ו אותיות, בסוד ויעבו"ר אברם בארץ (בראשית יב ו). לכן אמר את גדלך, ששיעור תחום אלפים אמה נוטרי"קון א"ת א"לפים ת"חום, ואת ידך החזקה על סוד נטילת ידים, כמ"ש בזוהר יתרו עמוד ר"ג (זוהר ח"ב ע"ו ע"א) ובנשא עמוד רע"ד (זוהר ח"ג קמ"ה ע"א) אצבעין דבר נש גו לגו רזין עילאין, וכן בפרשת בראשית (זוהר ח"א כ"א ע"א) אצבעין דבר נש גו לגו רזין עילאין. ועל אלו הב' תקנות שיצא בת קול מן השמים והיתה שמחה למעלה, אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, שמן השמים השמעת קולך על דברת בני אדם מה שעושים למטה, לכן אמר אעברה נא, רוצה אני עתה לתקן מיד כשאבא ואראה את הארץ. ובמילת בעת ההיא רמז על זה, כי ע"ת נוטריקון 'עירוב 'תחומין 'עירוב 'תבשילין, ואם קאי הכל על עירובין סוד עירו"ב הוא חס"ד גבור"ה, שכן עירו"ב, ע"ב הוא בגימטריא חס"ד, רי"ו בגימטריא גבור"ה. על זה אמר את גדלך, על ע"ב מן עירוב שהוא חסד, את ידך החזקה היא מדת גבור"ה, שהוא בגימטריא רי"ו מן עירו"ב, וזה סוד ויעבור שאנו אומרים בדיל ויעבור, שהוא בהיפוך אתוון ע"ב רי"ו שבהם נבראו שמים וארץ, ז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ ימיני טפחה שמים, אף ידי שהיא גבורה יסדה ארץ (ישעיה מח יג), אשר יעשה כמעשיך כנגד יד ימין, וכגבורתיך כנגד יד שמאל, וזה היה סוד עירוב שתיקן שלמה לאכללא ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא. ועל זה רמז משה במלת אעבר"ה, שהוא בסוד ויעבור אברם בארץ, וכן אעבר"ה עולה ערו"ב, ובהיפוך אתוון אערב"ה, אני רוצה לתקן העירוב מיד כשאראה את הארץ. השיב הקב"ה רב לך, באותו פרק כשתיקן שלמה היה נצוצו של משה אצלו, כי שלמ"ה הוא בהיפוך אתוון למש"ה כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז יג כ"ח ע"א), והשבת הוא שלך משלך יתנו לך באותו פרק, ואל תוסף דבר עתה צו את יהושע על ענין תחומין של ארץ ישראל, וחזקהו בעירובי תחומין, ואמצהו בעירובי חצירות, כי הוא יעבור בשתופי מבואות: