בראשית יז:ה קבלה: מגלה עמוקות וזוהר חדש

אופן פח
הואיל ושרינא מלה אימא, ראה משה שניצוצו של רבי עקיבא בא לעולם באותו הפרק, כמ"ש רז"ל (סנהדרין דף צ"ו:) מבני בנים של סיסרא למדו תורה ברבים ומנו ר' עקיבא, (כדאיתא הוריות דף י':) שגדולה עבירה לשמה, שמן שבע בעילות שבעל אותו הרשע, מבעילה שלישי דאיתמר גביה שכב (שופטים ה כז), בלשון נקיה, בא נצוצו של רבי עקיבא. וזה סוד וסיסרא נס ברגלו (שופטים ד טו), ר"ל עבור שכרע שכב בין רגליה, עבור זה נס לשם, ויעל יצאה לקראתו (שופטים ד יח), היא ברזא דחכמתא שיצאה לאה לקראת יעקב (בראשית ל טז), ויצא ממנה אז יששכר (בראשית ל יח), כן גם כן ביציאה זו שיצאה יעל לקראת סיסרא, יצא ממנה רבי עקיב' שהוא היה מבני יששכר יודעי בינה לעתים (דברי הימים א' יב לב). לכן אמר רבי עקיב' כשהייתי עם הארץ, אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור (כדאיתא בפסחים דף מ"ט:), בסוד יששכר חמור גרם (בראשית מט יד) כדברי הר"קנט פרשת ויחי. והנה סוף השירה על סיסרא אמרה (שופטים ה' לא) כן יאבדו כל אויבך ה', ועל רבי עקיבא אמרה ואוהביו כצא' השמש בגבורתו, שרמזה על משה רבינו דאיתמר גביה שיקח את האהל והיה כצאת משה מן המחנה (שמות לג ז), רק שמשה הוא סוד תורה שבכתב, אבל רבי עקיבא הוא סוד תורה שבעל פה, בגבורתו דייקא שהיא מסיטרא דגבורה, וזה סוד ותכסהו בשמיכה, ואמר ר' יהודא חזרנו על כל המקומות ולא מצינו עוד מלת שמיכה, אבל אמר הקב"ה שמי כה מעיד עליה שנתכוונה לשם שמים כדאיתא בילקוט עמוד פ' (שופטים רמז מ"ד), רזה דמלה על סוד רבי עקיב' שיצאה נשמתו בכ"ה אתוון דיחודא, לכן אמרו לא נשאר עד אחד (שופטים ד טז), רמז על רבי עקיבה שיצאה נשמתו באחד (כדאיתא בברכות דף ס"א:), ולכן אתמר (שופטים ד יט) כי צמתי חסר א', שבשביל שתצא נשמתו בא' שהיא אחד, הוצרך לשתות אותו שתיה, לכן כששאל היש פה איש (שופטים ד כ), י"ש פ"ה בגימטריא רב"י עקיב"א, ותאמר אין, לא אמרה בלשון לא, רק אמרה לשון דמשתמע תרי אפי, ומפרשה בו בלשון קודש אין פירושו לאו, אבל בלשון ארמי פירושו הן, פירוש תרווייהו קשוט, אין הניצוץ הזה עתה, אבל יהיה לאחר זמן. גם רמזה שהוא יתקן ארמית, שכן למדו רז"ל מפסוק (תהלים קלט יז) מה יקרו רעיך אל, על רבי עקיב' (ע"ז דף ה'.), וגם אדם הראשון כשראה ספרו, הראה לו בזה הפסוק דורו של רבי עקיב', ואמרו רז"ל אדם הראשון בלשון ארמי סיפר (סנהדרין דף ל"ח:), שכן ר"ת למפרע מ"ה י"קרו ר"עיך א"ל, ארמי. וכן גבי יוסף כשהראה לו נצוצו של רבי עקיב' מידי אבי"ר יע"קב (בראשית מט כד), בהיפוך אתוון רב"י עקיב"א, שם הראה לו זרוע ידיו, שהם י' נצוצים, מ"שם ר"עה א"בן י"שראל, ר"ת אר"מי, שהוא היה מקליפת נגה ואין לו זכות אבות, שהיה בן גרים והוא תיקן קליפת נג"ה א"רמית, ועליו קאמר לבן יגר שהדותא (בראשית לא מז), ומבואר סוד זה שכל הגרים באים מקליפות נוגה, דאיתמר גבי אברהם אב ה"מון ג"וים נ"תתיך (בראשית יז ה), שהוא למפרע ר"ת נג"ה, ומאחר שבושש רכבו של סיסרא על אותו הניצוץ קאמר שבא למרחוק, לכן תיבב אם סיסרא (שופטים ה כח). ועל זה העניין בא גם כן משה לבקש ואתחנן אל ה', שהראה נשמתו של רבי עקיבא שעליו אמרו יודעי בינה לעתים, לכן אמר בעת ההיא, שהתפלל גם כן שאותו העת שיהיה לזמן רחוק, יהיה בעת ההוא כתיב לזמן קרוב, ולפי שרבי עקיבה הוא סוד תורה שבעל פה, והוא היה מצד יד שמאל של משה (כדאיתא בכוונת האר"י), לכן איתמר גם כן ההוא דייקא, לפי שמשה נתן תורה שבכתב, רצה גם כן לזכות לתורר שבעל פה, ועליו קאמר אתה החלות להרא"ות, שנרמז בו סוד תרמ"ב שהם תש"ע מ"אות ר"כב ב"רזל שהיה בימי סיסרא (שופטים ד ג), ועליו קאמר אעברה נא, אותו העיבור יהיה לזמן קרוב, וא"ראה בגימטריא י"גר, נ"א נוטריקון נ"וגה א"רמית, שיבא אותו העיבור שיהיה לזמן רחוק לתקן יד שמאל של יגר שהדותא של לבן (בראשית לא מז), שהוא בעור כנ"ל כמניין אעב"רה, אשר עליו אמרו רז"ל (בסנהדרין דף ק"ה.) תנא הוא בעור הוא כושן רשעתים והוא לבן הארמי, עיין שם, וסימן שלהם ולכל בני ישראל לא יחרץ כל"ב לשונו (שמות יא ז). בזה תהיה מתוקנת קליפת נוגה, אלו היה משה נכנס לארץ, היה מתקן את הרע מיד, וז"ש ההר הטוב הזה. והשיב הקב"ה רב לך, עדיין לא נשלם תיקון עונו שחטא כנגדך בעור שהוא לבן, על זה אמר רב לך, ר"ל חטא גדול עשה ורב לך, כפי דברי האר"י ז"ל שהיה משבט שמעון שמתו בשבילו כ"ד אלף מישראל, לפי שהרג כ"ד אלף בשכם, וזה סוד בסודם אל תבא נפשי (בראשית מט ו), על סוד העיבור שפגם שמעון ביוסף שהוא יסוד, לכן גרם שפגם אחר כך גם בסוד ברית, ואחר כך נתקנו בכ"ד אלף תלמידים שהיה לו לרבי עקיב' (יבמות ס"ב ע"ב), לכן אל תוסף:

אופן קנד
אומר אני ענין אחר על אלו הג' טיפין דאזדריקו שנתקלקל אדם קדמאה, דהוה קאים ומסתכל בזיהרא דחכמתא עילאה (תיקו"ז סט ק"ט ע"ב), בסוד ז"ה ספר תולדות אדם (בראשית ה א), שהיה בקי בשנים עשר צירופי הוי"ה, אבל אדם ביקר בל ילין (תהלים מט יג), שלא לן כבודו עמו, ומהו הכבוד שהיה עמו, נרמז במלת ביק"ר שהוא בגימטריא שי"ב כמנין י"ב צירופי הויה. וזה סוד ג' טיפין, שכל טיפ"ה הוא בגימטריא ד' פעמים הויה, וג' טיפין אלו הוצרכו לתקן ג' אבות הקדושים, בסוד דאיתא בתיקונים (תיקו"ז סט ק"ב ע"א) מצרף לכסף (משלי יז ג) דא אברהם, כור לזהב דא יצחק, בוחן לבות ה' דא יעקב. והנה אברהם תיקן טיפה קדמאה, לכן נקרא אב המון (בראשית יז ה), שכן א"ב המו"ן בגימטריא טיפה, וכנגדו תמיד של שחר קרב בד' שעות (ברכות כ"ו ע"ב). יצחק הוא כלול ב' טיפין, שכן יצח"ק בגימטריא ח' הויות. יעקב כלול מז' הויות, וכשפגע בס"לם שהוא ה' הויות נשלמו י"ב, לזה אמר אכן יש ה' במקום הז"ה (בראשית כח טז), שבכאן נשלמו י"ב צרופי הויה ז' הויות וה' הויות שהיו נכללים בסלם נשלמו י"ב הויות, זה סוד ויקח מאבני המקום (בראשית כח יא), שהיו י"ב אבנים שעליהם אמר זה שער השמים (בראשית כח יז), אז נשלמו ג' טיפין של אדם קדמאה שחב בג' ראשי עבירות עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים. ולפי זה התחיל משה לסדר תפילתו אל ה' דייקא, שפגם בו אדם קדמאה שהם על י"ב צירופי ההויה שהם ג' טיפין דאזדריקו כמ"ש, והנה משה היה הששי של אדם הראשון בתיקונו, לפי דברי רש"י (במדבר ז יט ד"ה הקריב) שכתב בשם רבי משה דרשן בפרשת נשא בפרשת חנוכת המזבח, שהקרבן היה קערת כסף אחת (במדבר ז יג), שהוא בגימטריא תתק"ל, כנגד שנותיו של אדם הראשון שנתקן אחר כך בנח אברהם יצחק יעקב, ויוסף הוא החמישי, ולכן הוסיפו ה' ליוסף שהוא התיקון ה' לא"ה, אבל משה דרגא דשש, כי הוא היה התיקון הו' לאדם הראשון. ולכן פתח ואתחנן בו' בעת ההיא, רצה לתקן אדם הראשון, כתיב ההוא וקרי ההיא, עד עתה היתה התיקון ה"ה, ומשה הוא תיקון הו' של אדם הראשון, לכן פתח באדני שהוא השם שקרא אדם הראשון להקב"ה. ופתח ואמר מאחר שאתה החלות להראות לי תקוני ג' טיפין של אדם הראשון, גדלך טיפה קדמאה שתיקן אברהם, ידך טיפה תנינא ביצחק, מי אל טיפה תליתאי ביעקב, לכן אעברה רוצה אני לתקן י"ב צירופי ההויה, שכן אעברה ארבעה, שכן בארבע אותיות יש בהם י"ב צירופין. ואמר ג' דרגין לקביל ג' טיפין, וזה התיקון יהיה בארץ כמ"ש בתמיד פ"ג (מ"ב) וביומא ריש פרק ג' (יומא כ"ח ע"א) כשהגיע תמיד של שחר אמר הממונה ברקאי, וכתב בכנפי יונה בחלק ד' שהוא על סוד י"ב צירופין של הויה שהוא בגימטריא ברק"י. ואומר אני לפי דבריו שבמלת ברק"י, הוא סוד אדם ביק"ר בל ילין (תהילים מ״ט:י״ג), ר"ל מאחר שאדם הראשון הוא פגם בי"ב צרופי ההויה, ובאו שלשה אבות העולם ותקנו אותם בי"ב שעות היום כל אחד מג' אבות בד' שעות ביום, וזה סוד הגשמים שאין לך טיפה של גשמים מלמעלה שאין לה ב' טיפין מלמטה (ב"ר פי"ג י"ג), ולכן אמר הממונה לזכור זכות ישיני חברון, שהם ג' אבות שתיקנו לאדם, והנה א' שבמלת ברקא"י מורה על אדם, שכן הוא אומר אדם אחד מאלף מצאתי (קהלת ז כח). ולכן הפציר משה בשביל זה לתקן י"ב שעות היום שקלקל אדם הראשון, וזה נרמז בעת ההיא, עת דייקא, שבא לתקן שעות שביום נרמזים במלת עת, עת לעשות לה' (תהלים קיט קכו), ר"ל לתקן העת שהם י"ב עתים של יום שי"ב שעות עם ד' אותיות הוי"ה שנחלקים על ג' דרגין שהם ג' טיפין. השיב הקב"ה רב לך, כבר תקנת י"ב צרופים בעליתך ההר, דאתמר עלית למרום שבית שבי (תילים סח יט), שב"י דייקא, שאז קבל שי"ב אורות י"ב צירופי הויה, ולקחת אז מתנות באדם, אדם שהוא אדם הראשון, ואל תוסף דבר אלי עוד בדבר הז"ה, שהוא רומז על י"ב צירופי הויה כמנין ז"ה. ולפי שכתב כנפי יונה שיש כ"ד שעות ביום, י"ב שעות בלילה הם בסוד י"ב צירופים שבה' זעירא, וי"ב שעות ביום הם י"ב שעות שבה' רבתי, לכן אמר הממונה ברקאי אחר שנגמרו י"ב שעות הלילה, שאז מסיימת הי"ב צירופים שבה' זעירא, ומתחילין הי"ב צרופין שבה' רבתי כדי לייחד מדת יום ללילה. ולפי שהנחש הביאה כ"ד זיני דמסאבותא לעולם כמנין ואיב"ה (בראשית ג טו), וקלקלה אלו העשרים וארבע שעות, וזה שכתב ואתחנן אל ה' בעת ההיא, ר"ת ואיב"ה, ההוא כתיב ההיא קרי, האחד על י"ב שעות של יום שהם ברזא דדכורא, ההיא על י"ב שעות של לילה שהם ברזא דנוקבא. לכן רצה משה לכנס לארץ ישראל הנקרא ארץ צב"י (ירמיה ג יט), נוטרייקון י"ב צ"ירופים, ולזה אמר את הארץ הטובה, לקביל שנים עשר שעות של נוקבא, ההר הטוב לקביל שנים עשר שעות של דכורא, הה"ר נוטרייקון ה"ה ר"בתי, אעברה בגימטריא זער"א, והם סוד תאומי צבי"ה (שיר השירים ד' ה), נוטרייקון י"ב צ"ירופי ה"ויה, כי שני שדיך הם סוד שני ה"הין, וכל אחד יש לו י"ב צירופי הויה. אז השיב לו הקדוש ברוך הוא רב לך, כבר תקנת כ"ד צירופים אלו בסוד הלחות דאתמר גבייהו מז"ה ומז"ה הם כתובים (שמות לב טו), שכן לחות בגימטריא שנים עשר צירופים, לכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הז"ה דייקא, אלא צו את יהושע וחזקהו בשנים עשר צירופים של יום, ואמצהו ב"יב צירופים של לילה:

אופן רמח
איתא בספר התחלת החכמה ז' מלכין קדמאין דמיתו בסוד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום (בראשית לו לא), דאתמר בהון בתורה וימלוך וימת, שבירתן זו היא מיתתן שהיו ס' רבוא שברים, וכל שבר כלול מס' רבוא נצוצות או מנשמות. ולדעתי זה סוד שיש ס' רבוא אותיות בתורה וכל אות כלול מס' רבוא, וכן גם כן ישראל איתא במדרש (שוחר טוב מזמור מ"ה) על פסוק (תהלים מה יז) תחת אבותיך יהיו בניך, שלעתיד יהיה כלול כל אחד מס' רבוא. וזה נרמז בשם ישראל, י' פעמים ש' הרי ג' אלפים, ר' פעמים ג' אלפים הרי ס' רבוא, ואחר כך א' של ישראל מורה על עוד פעם אחד ס' רבוא הרי ק"ך רבוא, ואחר כך ל' פעמים ק"ך רבוא, הרי ס' פעמים ס' רבוא. וז"ש כל איש ישראל (שמות א א), ר"ל כל הששים רבוא נרמזין בשם ישראל. וזהו שאמרו ז"ל [במשנה דסנהדרין (ל"ז ע"א)] כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא, שכן עולם מלא הוא סוד ס' רבוא צנורות יש בעולם, כמ"ש (קהלת א ד) דור הולך שהוא ס' רבוא, כמו שאמרו במדרש (קה"ר פ"א ד') אין דור פחות מס' רבוא. ועל זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, מה שיהיה לעתיד לבא רצה לתקן הוא, שיהיה כל אחד מישראל עולם מלא לקיים קרא תחת אבותיך. וכן בשם של אברהם הראה הקב"ה ענין ס' רבוא, כמ"ש בספר סודי רזי שהקשה שם שקראו הקב"ה אברהם על שם אב המון גוים (בראשית יז ה), אם כן היה לו לקרא אותו אב"הם. ותירץ שם שבשם אברהם רמז שהוא אב על ששים רבוא כזה, ר' פעמים ה' הרי אלף, ומ' סתומה הוא ת"ר באי"ק בכ"ר, הרי ת"ר אל"ף. ועוד כתב שנרמז בשם אברהם כפלים שיצאו ממצרים כזה, א' פעמים ב' הרי ב', ב' פעמים ר' הרי ת', ה' פעמים ת' הרי ב' אלפים, מ"ם סתומה ת"ר, ת"ר פעמים כפליים הרי ק"ך רבוא. הרי מצינו אצל אברהם ס' רבוא. ועל זה אמר אתה החלות להראות את עבדך אבות הקדושים, את גדלך לקביל אברהם שנרמז בשמו ס' רבוא כמ"ש, והוא היה הכלל מס' רבוא. את ידך החזקה זה יצחק שלא זזה שכינה ידה מתוך ידו, שכן שכינה עולה במילואו ת"ר אלף כזה, שי"ן כ"ף יו"ד נו"ן ה"י בגימטריא תר"א, א' היא אלף, וז"ש ידך החזקה שהוא כלול מס' רוחות. לקביל יעקב אמר אשר מי אל, שכן שם של ישראל נרמז בו ששים רבוא, דאתמר ביה (הושע יב ה) וישר אל מלאך ויוכל, ובצירוף ישר תמצא ס' רבוא כזה, י' פעמים ש' ג' אלפים, ואחר כך ר' פעמים ש' הרי ששים רבוא, לכן קרא הקב"ה ליעקב אל (בראשית לג כ, מגילה י"ח ע"א), כמ"ש (בראשית לב ב) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים שהם ס' רבוא, בו דייקא, רצה לומר כשתמלא אותיות יעקב בו', וכמו שכתוב (בראשית לג יח) ויבא יעקב שלם כזה, יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת, הרי הנעלם אל ישראל כשהוא בלא ו' הרי ישר"ן, הרי בשם של יעקב תקועים בו עוד ג' שמות שנקראו לו, והם ישרן, ישראל, אל, שהם לקביל ד' עולמות, שיעקב זכה לרתיכין כולן. לכן רמז משה בכאן מאחר שתחת אבותיך שהם ג' אבות שכל אחד כלול מס' רבוא, יהיו בניך לעתיד לבא תשיתמו לשרים על הארץ, ובמלת שרים נרמז כלולת כל אחד מס' רבוא כזה, ש' פעמים י' הרי ג' אלפים, ר' פעמים ג' אלפים הרי ס' רבוא, שהם סוד מ' סתומה של למרבה המשרה (ישעיה ט ו) [בזוהר פרשת תרומה (ח"ב)], שהיא סוד בינה כלולים מת"ר אלף נשמות. לכן אעברה נא, כשאבא אל ארץ ישראל רוצה אני עתה לתקן עיבור של ה' ראשונה שבשם שהיא בינה, שיהא כל אחד כלול מישראל ס' רבוא כשאראה את הארץ, כמ"ש תשיתמו לשרים על הארץ דייקא, וקחשיב לקביל ס' רבוא נפשות הארץ הטובה, לקביל רוחות ההר הטוב, לקביל נשמות הלבנון. והשיב לו הקב"ה רב לך, קרית מלך (תהלים מח ג) שהיא סוד בינה, שלך היא דרגא דילך הוא, כי משה ס' רבוא מעלמא דאתי אינון. וגם אמר מספר רב של ס' רבוא הוא לך, שכן משה הוא עולה לס' רבוא, מ' פעמים ש' הרי י"ב אלף, ה' פעמים י"ב אלף הרי ס' אלף, ומשה כמה הוי עשר אמין (ברכות נ"ד ע"ב), הרי י' פעמים ס' אלף הרי ס' רבוא, לכן אל תוסף. ואפשר שעל זה מכוון מה שאמר אתה החלות את גדלך, שהוא שיעור קומה שהוא ס' רבוא, את דייקא, על אותיות שבתורה שהן ס' רבוא, וכן אני כלול מס' רבוא דהיינו את ידך החזקה, כשתצרף אות יו"ד מטה אלהים שהיה ביד משה (שמותכ ד), שהוא סוד מטטרון שהיה ארכו י' אמין, כשתצרף היו"ד עם ש' של משה הרי ס' רבוא, וכן ס' רבוא צנורות בעולם. וז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, שהם על ס' רבוא חלונות שבשמים, שמהם בא ההשפעה על הארץ, ולפי שכל ההשפעה באה מארץ ישראל, כי היא מכוונת כנגד כסא שלמעלה, כמ"ש (ירמיה יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו, לכן אעברה נא שם שערי שמים פתוחין, כמ"ש (בראשית כח יז) וזה שער השמים, לפי שסביב כסא העליון ס' רבוא גלגליא דסחרין לכורסייא, וז"ש והלבנון שנקרא בית המקדש, אין זה כי אם בית אלהים, לכן אעברה נא. והשיב הקב"ה רב לך, התורה שהיא ס' רבוא אותיות נקראת על שמך, ששם משה מורה על חושבן ס' רבוא כדכתבתי: