וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃
מגלה עמוקות
אופן קג
על נ' ימים שאמרנו שרצה משה להיות בארץ ישראל באותו פרק, שיש לנו ג' זמנים של תשובה שתיקנו לנו ג' אבות העולם, ראש השנה, וצום כפור, והושענה רבה. ראש השנה כנגד יצחק, בההוא יומא אתעטיר יצחק לריש אבהון כדאיתא בזוהר ויקרא עמוד נ"ב (זוהר ח"ג ל"ב ע"א). יום כיפור לקביל יעקב, יום ה' גדול ונורא הוא, שהוא יעקב מה נורא המקום הזה (בראשית כח יז). הושענה רבה לקביל אברהם, שהוא היה בדור כ"א (כדאיתא במדרש רבה), וכן הושענה רבה הוא יום כ"א בחדש. לכן ביקש משה שיזכה ליכנס לארץ ישראל, ולחיות ו' חדשים אלו שבהם כלולים עתי התשובה הנרמז בנ' של ואתחנן, וכן במלת ההי"א בהיפך אתוון אהי"ה, שהוא עד יום הושענה רבה דתמן שם של אהיה, וביום הכפורים שם של הויה בנקודת אלהים שהוא סוד בינה, ובראש השנה יומי דדינ"א בהיפך אתוון אדני. ג' בתי דינים אלו סידר משה זה כנגד זה, באמרו את גדלך זה אברהם, ידך החזקה זה יצחק, אשר מי אל זה יעקב, שהם סוד ג' זמנים אלו, זה שרמז אשר מ"י אל דייקא, סוד התשובה היא נרמזת במלת מ"י, דתמן מ' יום עד יום הכפורים, ומן יום כיפור עד גמר החתימה י' יום, שאז בא אברהם שסודו אל חסד אל (תהלים נב ג), והוא סוד חלוני רקיע שפתוחים בסוד חלו נ"א פני אל (מלאכי א ט), נ"א דייקא שעליה אמר יעקב יעבור נ"א אדנ"י לפני עבדו (בראשית לג יד), נא דייקא, שגילה יעקב לעשו שילך לדרכו שעיר"ה, שהוא שעיר המשתלח ביום הכיפורים שעיר לעזאזל (ויקרא טז י), ואז באותו פרק ויעקב נסע סכותה (בראשית לג יז), שהוא יושב תחת צילא דהימנותא והוא הגמר החתימה, ויבא יעקב שלם (בראשית לג יח), ר"ל ויהי בשלם סכו (תהלים עו ג), כשהשלים סוכתו שהוא יום הושענה רבה, אז משפטיך תהום רבה (תהלים לו ג), שחובטין ערבה שהיא מסוד נביאים חביט חביט ולא בריך (כדאיתא בסוכה דף מ"ד:), מילת חבי"ט, נוטריקון "חנוך "בן "ירד "טוב, והרע מסולק מן העולם. וזה נרמז במילת אעברה נ"א, ר"ל רוצה אני לראות את ארץ ישראל, ואתהלך לפני ה' רק כ"א יום, אעבר"ה בהיפך אתוון ר"ע הב"א, מאחר שנחה התיבה באותו פרק על הרי אררט (בראשית ח ד), דתמן רע כדאיתא בזוהר במדבר עמוד תכא (זוהר ח"ג רנ"ח ע"ב). וגם נרמז בו סוד ערב"ה שחובטין ביומא רבה, ונסתלקין ע' שרים של ע' אומות שנתמעטין פרי החג, ונשתיירו פר אחד ביומא דעצרת לקביל ישראל (זוהר ח"ג כ"ד ע"ב). כל זה תמצא במילת אעברה, שיבא פר אחד של ישראל שהיא א' של אעברה, וידחה ע' אומות שהיא ע' של אעברה, נשתיירו אתוון רבה שאז משפטיך תהום רבה, שנשלם סוד בוז שמנסכין מים בחג, וביום ערבה נשתלם סימן בוז כדאיתא בשבת דף קג (שבת ק"ג ע"ב), ואז שופך בו"ז על נדיבים (תהלים קז מ), הוא סוד תאלמנה שפתי שקר (תהלים לא יט), שהם סוד ערבה (עיין תנחומא אמור סי' י"ט), שהוא כנגד שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק וגאוה ובו"ז, לכן התפלל משה על אותו פרק להעביר את שפתי שקר ביום כ"א שהוא יום הושענה רבה. ועל זה אמר ואראה את הארץ, עד אותו פרק רוצה אני לחיות עוד ו' חדשים, לכן ו' יתירא במלת ואראה, ארא"ה בגימטריא רב"ה, לכן אמר הה"ר, שהוא נוטרייקון "הושענה "רבה, שבאותו פרק בה"ר ה' ירא"ה (בראשית כב יד), שהוא בהיפוך ארי"ה מן הימין לקביל דרגא דאברהם, על זה אמר ההר הטוב, ולתקן עץ הדעת שהוא סוד מטטרון, שיהיה הטוב גובר ולהעביר ר"ע הב"א, כמבואר בהיפוך אתוון של אעבר"ה, ונרמז במילת חביט חביט ב' פעמים לקביל ב' בדי ערבות, ונוטריקון של חביט כמ"ש חנוך בן ירד טוב. השיב לו הקב"ה רב לך, מה רב טוב דייקא, כבר הגברת מדת הטוב על ישראל בעולם, (ורמז במלת רב ל"ך, עתי התשובה שהם נ' יום כמנין ל"ך), אל תוסף וגו':
על נ' ימים שאמרנו שרצה משה להיות בארץ ישראל באותו פרק, שיש לנו ג' זמנים של תשובה שתיקנו לנו ג' אבות העולם, ראש השנה, וצום כפור, והושענה רבה. ראש השנה כנגד יצחק, בההוא יומא אתעטיר יצחק לריש אבהון כדאיתא בזוהר ויקרא עמוד נ"ב (זוהר ח"ג ל"ב ע"א). יום כיפור לקביל יעקב, יום ה' גדול ונורא הוא, שהוא יעקב מה נורא המקום הזה (בראשית כח יז). הושענה רבה לקביל אברהם, שהוא היה בדור כ"א (כדאיתא במדרש רבה), וכן הושענה רבה הוא יום כ"א בחדש. לכן ביקש משה שיזכה ליכנס לארץ ישראל, ולחיות ו' חדשים אלו שבהם כלולים עתי התשובה הנרמז בנ' של ואתחנן, וכן במלת ההי"א בהיפך אתוון אהי"ה, שהוא עד יום הושענה רבה דתמן שם של אהיה, וביום הכפורים שם של הויה בנקודת אלהים שהוא סוד בינה, ובראש השנה יומי דדינ"א בהיפך אתוון אדני. ג' בתי דינים אלו סידר משה זה כנגד זה, באמרו את גדלך זה אברהם, ידך החזקה זה יצחק, אשר מי אל זה יעקב, שהם סוד ג' זמנים אלו, זה שרמז אשר מ"י אל דייקא, סוד התשובה היא נרמזת במלת מ"י, דתמן מ' יום עד יום הכפורים, ומן יום כיפור עד גמר החתימה י' יום, שאז בא אברהם שסודו אל חסד אל (תהלים נב ג), והוא סוד חלוני רקיע שפתוחים בסוד חלו נ"א פני אל (מלאכי א ט), נ"א דייקא שעליה אמר יעקב יעבור נ"א אדנ"י לפני עבדו (בראשית לג יד), נא דייקא, שגילה יעקב לעשו שילך לדרכו שעיר"ה, שהוא שעיר המשתלח ביום הכיפורים שעיר לעזאזל (ויקרא טז י), ואז באותו פרק ויעקב נסע סכותה (בראשית לג יז), שהוא יושב תחת צילא דהימנותא והוא הגמר החתימה, ויבא יעקב שלם (בראשית לג יח), ר"ל ויהי בשלם סכו (תהלים עו ג), כשהשלים סוכתו שהוא יום הושענה רבה, אז משפטיך תהום רבה (תהלים לו ג), שחובטין ערבה שהיא מסוד נביאים חביט חביט ולא בריך (כדאיתא בסוכה דף מ"ד:), מילת חבי"ט, נוטריקון "חנוך "בן "ירד "טוב, והרע מסולק מן העולם. וזה נרמז במילת אעברה נ"א, ר"ל רוצה אני לראות את ארץ ישראל, ואתהלך לפני ה' רק כ"א יום, אעבר"ה בהיפך אתוון ר"ע הב"א, מאחר שנחה התיבה באותו פרק על הרי אררט (בראשית ח ד), דתמן רע כדאיתא בזוהר במדבר עמוד תכא (זוהר ח"ג רנ"ח ע"ב). וגם נרמז בו סוד ערב"ה שחובטין ביומא רבה, ונסתלקין ע' שרים של ע' אומות שנתמעטין פרי החג, ונשתיירו פר אחד ביומא דעצרת לקביל ישראל (זוהר ח"ג כ"ד ע"ב). כל זה תמצא במילת אעברה, שיבא פר אחד של ישראל שהיא א' של אעברה, וידחה ע' אומות שהיא ע' של אעברה, נשתיירו אתוון רבה שאז משפטיך תהום רבה, שנשלם סוד בוז שמנסכין מים בחג, וביום ערבה נשתלם סימן בוז כדאיתא בשבת דף קג (שבת ק"ג ע"ב), ואז שופך בו"ז על נדיבים (תהלים קז מ), הוא סוד תאלמנה שפתי שקר (תהלים לא יט), שהם סוד ערבה (עיין תנחומא אמור סי' י"ט), שהוא כנגד שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק וגאוה ובו"ז, לכן התפלל משה על אותו פרק להעביר את שפתי שקר ביום כ"א שהוא יום הושענה רבה. ועל זה אמר ואראה את הארץ, עד אותו פרק רוצה אני לחיות עוד ו' חדשים, לכן ו' יתירא במלת ואראה, ארא"ה בגימטריא רב"ה, לכן אמר הה"ר, שהוא נוטרייקון "הושענה "רבה, שבאותו פרק בה"ר ה' ירא"ה (בראשית כב יד), שהוא בהיפוך ארי"ה מן הימין לקביל דרגא דאברהם, על זה אמר ההר הטוב, ולתקן עץ הדעת שהוא סוד מטטרון, שיהיה הטוב גובר ולהעביר ר"ע הב"א, כמבואר בהיפוך אתוון של אעבר"ה, ונרמז במילת חביט חביט ב' פעמים לקביל ב' בדי ערבות, ונוטריקון של חביט כמ"ש חנוך בן ירד טוב. השיב לו הקב"ה רב לך, מה רב טוב דייקא, כבר הגברת מדת הטוב על ישראל בעולם, (ורמז במלת רב ל"ך, עתי התשובה שהם נ' יום כמנין ל"ך), אל תוסף וגו':
שערי אורה
ולפי דרך זה אמרו כי הר ציון נקרא הר י"י, בהתחבר ה"ר ציון וה"ר המוריה, בסוד: ויקרא אברהם שם המקום ההוא י"י יראה אשר יאמר היום בהר י"י יראה (בראשית כב, יד). ומעמד הר המוריה על ידי אצילות הר ציון בשפע הברכה היה, ולפיכך אמר. בי נשבעתי נאם י"י כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו' (בראשית כב, יז). ולפי כך כל מקום שתמצא 'מי יעלה בהר י"י' הוא סוד ציון בחיבור ירושלים; 'הר בית ה' הוא סוד הר המוריה וירושלים בחיבור:
מגלה עמוקות
אופן קנג
איתא בספר גלי רזיא שלשה טיפין דאיזדריקו במוחא עילאה, שכתב בזוהר בראשית עמוד קנה ובתיקונים תיקון ס"ו דף ק"ח (תיקו"ז סט ק"ט ע"ב) דחב ביה אדם קדמאה, והוא רזא דמתניתא (פסחים דף מ"ח:) שלשה נשים אחת אופה ואחת מערכת ואחת מקטפת, הם סוד מהרי שלש סאים סולת (בראשית יח ו), יצחק הוא סוד אופה, אברהם מערכת, שרה היא סוד מקטפת והיא ברזא דבינה, שלשתן הם סוד תתק"ס לוגין שבמקוה, שכן אברהם יצחק שרה עולה לחשבון תתק"ס. ולדעתי מזה הטעם הוצרך משה להיות מ' יום עם ה' (שמות כד יח), במ' יום יש בהם תתק"ס שעות לתקן ג' טיפין אילו של אדם הראשון שחטא בו, וז"ש עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם (תהלים סו יט), שהוצרך משה לתקן מה שקלקל אדם. ועל זה אמר בעת ההיא, שרצה משה לתקן באותו עת מה שקלקל אדם הראשון, כתיב ההוא בו' שקאי על אדם הראשון, וסידר תפילתו מאחר שהחלות להראות לי תקוני דתלת טיפין, את גדלך זה אברהם שהוא סוד אחת מערכת, ואת ידך החזקה סוד אחת אופה, לכן אמר יצחק מי אפוא (בראשית כז לג), אשר מי אל כנגד שרה, שהוא סוד בינה נקראת אשר מי. גם מ"י נוטריקון מ' יום, שבמ' יום יש תתק"ס שעות כמנין תתק"ס לוגין שבמקוה. ולכן אמר אעברה נא, רוצה אני לעבור אל ארץ ישראל לתקן "נפש א"דם שהוא נוטרייקון של נ"א, ואמר אעברה בה' יתירה, שקלקול אדם היה באות ה' כדאיתא בתקונים (שם) שקלקול של אדם היה באות ה' שהיתה מצה שמורה ועשה אותה פרוסה, לכן ואראה את הארץ, דתמן תלת תיקונים אלו ולקביל תלת טיפין דאזדריקו בסוד ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג' יט), חכמה הוא סוד מוחא עילאה כמבואר ליודעים, ובזה הפסוק נרמז אבא יסוד בר"תא (עיין זוהר ח"ג רנ"ו ע"ב), והוא נרמז בר"ת "אל "ידוד ב"עת, נוטרייקון "אבא "יסד "ברתא, "בעת ההיא, קרי ביה ההיא, שהוא סוד ברתא, וההוא כתיב שהוא אבא, לכן ר"ת "אל ה' "בעת, אב"א י"סד ברתא, גם למפרע "בחכמה "יסד "ארץ. ואמר ג' דרגין לקביל ג' טיפין, הארץ הטובה לקביל אברהם, ההר הטוב הזה לקביל יצחק דאתמר ביה בהר ה' יראה (בראשית כב יד), והלבנון לקביל שרה אמו, שהיתה שרה עיקרת בנבואה לאברהם (שמו"ר פ"א א'), כל אשר תאמר שרה שמע בקולה (בראשית כא יב), כי אברהם שהוא סוד חסד מקבל מבינה, וסוד מי אל, מי היא בינה, ואל מדת חסד אל שמקבלת ממנה. השיב הקב"ה למשה רב לך, כבר בשמך נרמז תיקון של תלת טיפין של אדם הראשון, שכן נקרא משה מה (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א), כמ"ש מ"ה שם בנו (משלי ל ד), והוא בחשבון אד"ם, ובמה מתקן, בש' של משה שיש לה תלת טיפין שיש בהן ג' יודין, שהם לקביל ג' טיפין של חכמה עילאה (כדאיתא בתיקונים שם), וכן נרמז משה שנקרא ראשית (ב"ר פ"א ד') דמתרגמינן בחוכמה, הרי שכבר זכה משה לחכמה, לכך אל תוסף דבר אלי:
איתא בספר גלי רזיא שלשה טיפין דאיזדריקו במוחא עילאה, שכתב בזוהר בראשית עמוד קנה ובתיקונים תיקון ס"ו דף ק"ח (תיקו"ז סט ק"ט ע"ב) דחב ביה אדם קדמאה, והוא רזא דמתניתא (פסחים דף מ"ח:) שלשה נשים אחת אופה ואחת מערכת ואחת מקטפת, הם סוד מהרי שלש סאים סולת (בראשית יח ו), יצחק הוא סוד אופה, אברהם מערכת, שרה היא סוד מקטפת והיא ברזא דבינה, שלשתן הם סוד תתק"ס לוגין שבמקוה, שכן אברהם יצחק שרה עולה לחשבון תתק"ס. ולדעתי מזה הטעם הוצרך משה להיות מ' יום עם ה' (שמות כד יח), במ' יום יש בהם תתק"ס שעות לתקן ג' טיפין אילו של אדם הראשון שחטא בו, וז"ש עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם (תהלים סו יט), שהוצרך משה לתקן מה שקלקל אדם. ועל זה אמר בעת ההיא, שרצה משה לתקן באותו עת מה שקלקל אדם הראשון, כתיב ההוא בו' שקאי על אדם הראשון, וסידר תפילתו מאחר שהחלות להראות לי תקוני דתלת טיפין, את גדלך זה אברהם שהוא סוד אחת מערכת, ואת ידך החזקה סוד אחת אופה, לכן אמר יצחק מי אפוא (בראשית כז לג), אשר מי אל כנגד שרה, שהוא סוד בינה נקראת אשר מי. גם מ"י נוטריקון מ' יום, שבמ' יום יש תתק"ס שעות כמנין תתק"ס לוגין שבמקוה. ולכן אמר אעברה נא, רוצה אני לעבור אל ארץ ישראל לתקן "נפש א"דם שהוא נוטרייקון של נ"א, ואמר אעברה בה' יתירה, שקלקול אדם היה באות ה' כדאיתא בתקונים (שם) שקלקול של אדם היה באות ה' שהיתה מצה שמורה ועשה אותה פרוסה, לכן ואראה את הארץ, דתמן תלת תיקונים אלו ולקביל תלת טיפין דאזדריקו בסוד ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג' יט), חכמה הוא סוד מוחא עילאה כמבואר ליודעים, ובזה הפסוק נרמז אבא יסוד בר"תא (עיין זוהר ח"ג רנ"ו ע"ב), והוא נרמז בר"ת "אל "ידוד ב"עת, נוטרייקון "אבא "יסד "ברתא, "בעת ההיא, קרי ביה ההיא, שהוא סוד ברתא, וההוא כתיב שהוא אבא, לכן ר"ת "אל ה' "בעת, אב"א י"סד ברתא, גם למפרע "בחכמה "יסד "ארץ. ואמר ג' דרגין לקביל ג' טיפין, הארץ הטובה לקביל אברהם, ההר הטוב הזה לקביל יצחק דאתמר ביה בהר ה' יראה (בראשית כב יד), והלבנון לקביל שרה אמו, שהיתה שרה עיקרת בנבואה לאברהם (שמו"ר פ"א א'), כל אשר תאמר שרה שמע בקולה (בראשית כא יב), כי אברהם שהוא סוד חסד מקבל מבינה, וסוד מי אל, מי היא בינה, ואל מדת חסד אל שמקבלת ממנה. השיב הקב"ה למשה רב לך, כבר בשמך נרמז תיקון של תלת טיפין של אדם הראשון, שכן נקרא משה מה (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א), כמ"ש מ"ה שם בנו (משלי ל ד), והוא בחשבון אד"ם, ובמה מתקן, בש' של משה שיש לה תלת טיפין שיש בהן ג' יודין, שהם לקביל ג' טיפין של חכמה עילאה (כדאיתא בתיקונים שם), וכן נרמז משה שנקרא ראשית (ב"ר פ"א ד') דמתרגמינן בחוכמה, הרי שכבר זכה משה לחכמה, לכך אל תוסף דבר אלי: