גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כָּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ׃
פרדס רמונים
בא יצחק וכו'. כל ענייני יצחק הוא מצד המלכות, וכן נאמר (בראשית כא א) וה' פקד את שרה ולשון פקידה הוא מצד המלכות. וכן נאמר לו (שם כו ג) גור בארץ הזאת. ועם היות שנאמר לו אחר העקדה, עכ"ז הוא ראיה שהקב"ה היה רוצה שיהיה מרכבה למלכות. ולא רצה בה אלא לקח מדת הפחד. ודקדק באמרו ונטל מדת הגבורה, ולא אמר מדתו כדקאמר גבי אברהם, מפני שלא היתה מדתו ממש כאברהם שמטבעו היה בעל חסד. אבל יצחק לא היתה מדתו בטבע אלא מלכות. שכן בארו בזהר כי קודם העקדה היתה מדתו המלכות ומטעם זה התחייב א"ע למיתה כי היה מסטרא דנוקבא כמבואר בזהר דכתיב (בראשית יח יד) ולשרה בן. ולכן לא אמר ביצחק ובקש ליתנה לו כדקאמר באברהם אלא ובקש כחו דהיינו שבקש מדה אחרת זולת זה ודחה את זו. וזכה ונטל מדת הגבורה עם היות שלא היתה מדתו. ועם הקדמה זו יובן מאמר שני מספר הבהיר בענין זה וז"ל ובזכות אברהם שזכה למדת חסד זכה יצחק למדת פחד. ולכאורה הוא הפך המאמר שלפנינו שכאן אמר שקודם היו נותנים לו המלכות עד שלא רצה בה וכו'. אלא כדפי' כי הוא דחה המלכות ואע"פ שהיתה מדתו ולא זכה כ"א בפחד דוקא ולא בזולתה. אלא מצד אברהם שהיה בחסד. וידוע כי המים הרו וילדו אפלה. ולכן כיון שיצחק היה בן אברהם ניתן לו הפחד בן החסד. וזכה לפחד בעקידתו שנעקד ע"ג המזבח. והענין כי המזבח הוא המלכות, וגב המזבח היא יסוד, והעצים שעל גבי המזבח היינו ת"ת נצח הוד. והוא נעקד ע"ג המזבח ממעל לעצים. נמצא יצחק זכה בפחד ע"י העקידה. ועוד נוכל לפרש שהמזבח מלכות, וגב המזבח ת"ת, והגב הזה הוא ממעל לעצים שהעצים הם נצח הוד יסוד שהם ג' ווי"ן ג' עצים (ע' בפלח):
שערי אורה
ואחר שבאנו בעיקר זה, הנני מאיר עיניך במדרש שאמרו רז"ל בעניין יעקב עליו השלום שאמר לו י"י יתברך: והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה (שם כח, יד). ומהו לשון ופרצת? לא כאברהם שנאמר לו: שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה (שם יג, יד) הרי סיים לאברהם 'צפונה ונגבה וקדמה וימה', וכן ליצחק, אבל ביעקב מה כתיב? ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, כלומר לנחלה שלך אין לה מצרים. והנני מאיר עיניך בזה הסוד. נחלת אברהם ויצחק יש לה מצרים, שהרי שבעים שרים מקיפים סביבותיהם והם מצרים ומצירים להם, אבל יעקב שהוא קו האמצעי עולה לבדו עד הכתר, מקום שאין השרים עולים. הרי אין לנחלת יעקב מצרים והוא פורץ כל המצרים, שהרי כל השרים עולים עד הימין והשמאל כנגד אברהם ויצחק, אבל יעקב שהוא באמצע עולה לבדו עד הכתר עד אין סוף שהוא נחלה שאין לה מצרים, ונשארים כל השרים וממשלותם למטה מנחלת יעקב.