בראשית כח:יא קבלה: זוהר חדש, פרדס רמונים, מעשה רוקח ותקוני הזהר

וְהָא אוֹקְמוּהּ דְּאָחִיד בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא דִּבְכָל דַּרְגִּין אִנּוּן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא לֵית יחוְדָא וְקוּרְבָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶלָּא בְּצַדִּיק דְּאִנּוּן כְּאִילָנָא דְּעַנְפִין מִתְפָּרְדִין לִימִינָא וּשְׂמָאלָא, וּמִתְיַחֲדִין לְתַתָּא כְּשֹׁרֶשׁ דְּאִיהוּ אֲגֻדָּה. דְּאִיהוּ צַדִּיק עִקָּרָא דְּיִחוּדָא. וּכְגַוְנָא דְּצַדִּיק אִיהוּ עִקָּרָא דְּיִחוּדָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתָּא לְתַתָּא, הָכֵי אִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא קוּרְבָא ויחוְדָא וְעִקָּרָא לְאַבָּא וְאִימָּא. וְהָכֵי כְּגַוְנָא דָּא תְּפִלָּה מְעוֹמֵד וּתְפִלָּה מְיוֹשֵׁב אִתְכְּלִילוּ בְּצַדִּיק חַי עָלְמִין כְּלִילָא חַ"י בִּרְכָּאן דִּצְלוֹתָא, וּצְלוֹתָא דְּשַׁחֲרִית וּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה אִנּוּן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. תַּמָּן אַבָּא וְאִימָּא וְאִתְכְּלִילָן בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִיהוּ צְלוֹתָא דְּעַרְבִית דְּבֵהּ (בראשית כ״ח:י״א) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, דַּרְגָּא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וְאִיהוּ עִקָּרָא דִּתְפִלִּין, וּבֵהּ צָרִיךְ לְקַשְּׁרָא (נ"א לסדרא) לוֹן כְּגַוְנָא דָּא חָכְמָה קֹדֶשׁ לִי וְדָא י' בִּינָה. וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ וְדָא ה' שְׁמַע יִשְׂרָאֵל לִימִינָא ו'. וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ לִשְׂמָאלָא וְדָא ה' וּבְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִתְכְּלִילָן, וְכַד תְּפִלִּין דְּרֹאשׁ וּדְיָד אִתְכְּלִילָן בֵּהּ אִתְקְרִיאוּ תְּפִלִּין. וּבֵהּ אִנּוּן פקוְדָא חֲדָא וְלֹא צָרִיךְ לְאַפְסָקָא כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ סָח בֵּין תְּפִלָּה לִתְפִלָּה עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ. וְהַאי אִיהוּ עִקָּרָא דִּגְמָרָא. וְאִלֵּין דְּעָבְדִין לֵהּ תְּרֵי פִּקּוּדִין דִּירוּשַׁלְמִי, אִיהוּ מִימִינָא וּשְׂמָאלָא דְּתַמָּן עַנְפִּין מִתְפָּרְדִין דְּמִסִּטְרָא דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא. שְׁתַּיִם דְּבַר אֱלֹהִים צָרִיךְ לְבָרְכָא עָלַיְהוּ תְּרֵין בִּרְכָּאן חַד לְהָנִיחַ תְּפִלִּין עַל שֶׁל יָד, וְחַד עַל מִצְוֹת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְאִם סָח בֵּנְתַיִם מְבָרֵךְ עַל שֶׁל רֹאשׁ שְׁתַּיִם. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא עָלַיְהוּ אִתְּמַר אַחַת דְּבַר אֱלֹהִים. וְלֹא צָרִיךְ אֶלָּא בִּרְכָתָא חֲדָא. כִּי אֶחָד קְרָאתִיו. וְאִם סָח בֵּין תְּפִלָּה שֶׁל יָד לִתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִיהוּ עָבִיד פֵּרוּד בְּיִחוּדָא. וּבְגִין דָּא עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ וְלֹא מִצְוָה.

ערבית היא המלכות ולכן אמרו תפלה ערבית רשות לפי שרשות בעלה עליה. וזהו וילן שם כי בא השמש (בראשית כח יא) והיא רשות שמורה לבעלה:

ונלע"ד ליישב קושית התוס' ותחלה ניישב פסוקים פרשת ויצא. "ויפגע במקום וגו'", ודרשו רבותינו אין פגיעה אלא תפלה שתיקן באן תפלת ערבית. "וישכב במקום ההוא - כאן שכב אבל כל י"ד שנה שהיה בבית שם ועבר לא שכב שהיה עוסק בתורה יום ולילה". ואמרתי דבר פשוט שמכאן למדו רבותינו דין זה מי שתורתו אומנתו אין מפסיק לתפלה. והפסוק אומר מילתא בטעמא. ויפגע במקום שתיקן כאן תפלת ערבית, וכי יקשה לך מה היום מיומים שתיקנה אז ולא מקודם? לזה אמר הפסוק "וישכב במקום ההוא" - כאן שכב אבל כל י"ד שנה לא שכב אלא היה עוסק בתורה יום ולילה. וכן קודם לכן כשהיה בבית אביו היה תמיד יושב אוהלים של תורה והיה תמיד תורתו אומנתו ולכך לא היה מפסיק לתפלה לתקן תפלת ערבית. אבל עכשיו שהיה בדרך ולא עסק בתורה כראוי - תיקן אז תפלת ערבית. כנלע"ד ברור.