בראשית לו:לא קבלה: עשרה פרקים להרמח''ל, עץ חיים, כללי התחלת החכמה ותלמוד עשר הספירות

יצאו י' כלים בראשונה, ואורותיהם אח"כ, ירדו האורות לכח''ב וקיבלם, לז' תחתונות ולא קיבלום. יחד נשברו ונפלו כליהם למטה, ואורותיהם עלו למקומם, ועליהם הוא אומר ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו'.

ונבאר עתה מציאות יציאתן לחוץ. הנה כאשר יצאו אלו הנקודות שהם מכתר עד מלכות היתה יציאתן היפך יציאת העקודים כי שם ביציאת העקודים יצאת מל' תחילה וכתר באחרונה וכאן בנקודים הוא להיפך כי הכתר שלהם יצא בראשונה ובו היו כלולים כל הט' אחרים ואח"כ יצאה החכמה ובו כלולים כל הח' וכעד"ז יצאה אמא ובה היו כלולים כל הז' אורות ואז היתה היא נקראת אם הבנים ואח"כ הוציאה היא הז' כולם כלולים בחסד, ואח"כ מתגלים בגבורה וכעד"ז עד לסוף עד שנמצאת שיוצאת המל' באחרונה מכולם. עוד יש הפרש ב' והוא כי בעקודים תחלה יצאו האורות ואח"כ נעשו הכלים כנ"ל אבל בנקודים יצאו תחלה י' כלים זה למטה מזה ונעשה ע"י הסתכלות העינים בג' אורות של אח"פ כנ"ל לכן אחר שיצאו הי' כלים והונחו במקומן זה תחת זה כל א' לבדו אז יצא האור אח"כ (נ"א אח"פ) עד"ז שיצא הכתר תחלה ונכנס בכלי שלו ובו כלולים כל הט' אורות וכן החכמה יצאה אח"כ ובו כלולים כל הח' וכעד"ז עד שיצאה המל' לבדה באחרונה. נמצא שיצא הכתר תחלה ונכנס בכלי שלו והיו כלולים בו כל הט' אורות ואח"כ נשאר אור הכתר בכלי שלו ויצא אור החכמה עם ח' אחרים כלולים בו ונכנס בכלי החכמה ועד"ז עד שסיימו כולם לכנוס בכלים שלהם. אבל דע כי כאשר אור הכתר נכנס תחלה בכלי שלו היו שאר האורות בטלים בו בערכו שהוא גדול מכולם יחד ולכן היה יכולת בכלי שלו לסובלו ולסבול ט' אורות האחרים ולא נשבר וכן כאשר יצאה אור החכמה ונכנס בכלי שלו היו הח' אורות כלולים בו וכן בצאת אור הבינה כלולה מז' אורות ונכנסים בכלי שלה היו הכלים יכולים לסבול ולא נשברו כי כולם הם בטלים בערך או"א דמיון הבנים שבתחלה עומדים כלולים במוח אביהם בסוד טיפת מוח וכן בהיות בנים בסוד עיבור במעי אמן יכולין להיות שם והיא יכולה לסובלם (ונתנה החכמה בבינה בסוד זווג פנים בפנים והיו כולם בכלי הבינה כי תחלה היו אחור באחור ונזדווג הכתר מניה וביה והמשיך מוחין להם ואז חזרו פנים בפנים וזו"ן ניתנו בה והיו בה בסוד מ"ן והיו מעמידין מוחין דאו"א על עמדן ואחר כך נזדווגו יחד או"א והוציאו ז' מלכים אלו) ולכן היה בחי' התיקון בג"ר ולא נשברו כלל וכאשר היו הז"ת כלולין במעי אמם היו שם בבחי' מ"ן המעוררין זווג עליון אמנם בצאת משם הז"ת שהם הז' מלכים שמלכו בארץ אדום ורצו ליכנס בכלים שלהם ולא יכלו הכלים לסבול ונשברו ומתו כמ"ש בע"ה ולכן נבאר תחלה סדר ז' מלכים אלו כי הנה הם מהדעת ולמטה דעת א' חסד ב' גבורה ג' ת"ת ד' נ"ה הם תרי פלגי גופא והם ה' יסוד ו' מל' ז' כי הנ"ה נחשבים כ"א חצי הגוף ובין שניהם הם אחד לבד ודע כי כל אלו הם ענין המלכים הנזכר בפרשת וישלח ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וזה פרטן בלע בן בעור זה דעת וכבר הודעתיך כי בלעם הוא בלע כשארז"ל והוא בסוד דעת דקליפה אשר ע"כ היה שקול באומות העולם כמשה בישראל לפי שמשה בחי' דעת עליון דאבא שבז"א והנה זהו הענין ויודע דעת עליון הנאמר בבלעם שיצא מהסיגי דעת זה כמבואר אצלינו במ"א באריכות. יובב הוא חסד וזהו בן זרח לשון זריחה כי הוא בחינת חסד הנקרא אור כנודע. חשם הוא גבורה כי הוא סוד ה"ג ואותיות חשם הוא חמש וס"ת חשם מארץ התמני מי"ץ ור"ת חמה והם סוד הפסוק כי מיץ חלב יוצא חמה כי חמה וחמאה הם אותיות שוין והם בחי' הגבורות שהם דם ונהפכים בבטן המלאה לחלב ומן אותו המיץ נעשה חמאה להאכיל התינוק. (והדד בן בדד הוא הת"ת ונקרא כן כמה שנודע כי לפעמים אבא ויש"ס נעשים חד פרצוף וכן בבינה ותבונה חד פרצוף וזה מה שהיה תחלה מקום היסוד דבינה הוא עתה מקום החזה של בחי' כל הפרצוף ושם נעשו הדדים וזהו הדד בן בדד ב"פ דד שהם בחזה הת"ת וכן אותיות בדד ב' דד ובמות זה המלך צמקו דדי בינה כדרך האשה שדדיה צומקים במות הילד שלה והיא בי' התפשטות הה"ג ביסוד אמא עלאה כנזכר בפ"ו שנפלו אז אשר הם דם ונעשו חלב ועתה צמקו). ושמלה ממשרקה (ובעל חנן בן עכבור) הם נ"ה תרי פלגי גופא. והנה שאול מרחובות הנהר הוא יסוד בסוד מה שהודעתיך כי יסוד בינה הוא רחב להיותה נקבה ונקרא רחובות הנהר ור"ת שאול מרחובות הנהר משה כי משה הוא יסוד דאבא כנ"ל ושאול המלך היה מבחי' זו. וז"ש בשאול והנה הוא נחבא אל הכלים פי' כאשר נשברו אלו המלכים כמ"ש במ"א כל האורות נסתלקו מתוכם ונשארו מאנין תבירין ולא נשארו בהם רק בחי' רפ"ח ניצוצין כמ"ש בע"ה בשער מיוחד. ואמנם בכלי של היסוד נשאר אור אחד זולת הרפ"ח ניצוצין כדי להחיות את כלי המל' דלית לה מגרמה כלום וזה האור שנשאר שם בחי' שאול הנחבא אל הכלים שם בכלי היסוד מה שלא נשאר בכלי אחר ולפי שהיה (שלא) בעת השבירה ומיתה נקרא לשון מתחבא כי הראוי היה שיסתלק גם הוא ונשאר שם בהחבא וסיבה זו היתה לצורך המל' לכן זכה שאול למלוכה והבן זה:

[קכ] ולעיל כתבנו ששם ב"ן הוא מורה על דין הגמור, מילוי הוי' בההין, ושם מ"ה, מורה על הרחמים (מילוי אלפי"ן). ולכן אמרו, שמתחלה נסדר הנהגת הספירות מבחינת שם ב"ן. ועל פי זה, הנהגה כזאת דין גמור היה דבר בלתי אפשר להתקיים, ויצאו מהם קלקולים של העולם, שמן ההנהגה ההיא לא יגיע לתכלית הנרצה. ונאמר על זה בדרך משל – שבירת ההנהגות, ונפילת ההנהגות, ועוד דברים ומשלים בזה. ונקרא זאת עולם הנקודים, ועולם התוהו. (ונתבאר זה בארוכה בספר קל"ח פתחי חכמה, מסימן ל"ו עד סימן נ"ה ע"ש.) והאור שרומז על ההנהגה הגלוי', ושיתנהג למען יבוא על תכלית טוב, נסתלק מההנהגה בהיותה בחינת ב"ן הנ"ל – דין גמור הנ"ל. פירוש, שבהנהגה ההיא לא יבוא אל התכלית וכנ"ל.
[השמטה: ומה שכתבנו, שבתחלה יצאה הנהגה בבחינת שם ב"ן, הדין, שעלי' אמרו חז"ל – ראה שאין העולם מתקיים וכו', עליהם מרומז הפרשה (בפרשת וישלח): "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום" וכו', (אדום רומז לדין – כידוע שמראה הלבן מורה על חסד, והאדום מורה על דין), בלע בן בעור – הוא דעת, יובב וחושם – הם חסד וגבורה, הדד בן בדד – הוא תפארת, שמלה – הוא נצח, שאול – הוא הוד, בעל חנן בן עכבור – הוא יסוד, הדר – הוא עטרת היסוד, בחינת מלכות, והוא גם כן בחינת שם מ"ה, שהוא התיקון שיצא אחר כך, כמו שאמרו: שאחר כך שיתף עמו מדת הרחמים, ואז הי' התיקון. ולכן, לא כתיב בהדר הנ"ל מיתה כלל. וכמו שאמרו: ראה שאין העולם מתקיים בהנהגת הדין, לכן נאמר עליהם בדרך משל 'וימת', וכמו שפירש באדרא רבא זוהר נשא דף קל"ה ע"ב ע"ש, שהכוונה שנתבטל ההנהגה במקצת, אך לא לגמרי, ורק היתה במדרגה יותר נמוכה. וז"ל שם: אתבטלו ואסתלקו מההוא תיקונא כו', ולא אתבטלו לגמרי, אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה קם ביה [נקרא מיתה], עכ"ל שם. וכוונתו למה שדרשו בזוהר (שמות י"ט ב') האי קרא: "וימת מלך מצרים", על שר של מצרים (כפירוש הגר"א ז"ל). ונתבארו ענין המלכים הנ"ל באריכות רב, בפירוש הגר"א ז"ל לספרא דצניעותא פ"א ע"ש. וכן בענין האדם, כשאבד מדרגת הרוחניות שלו, שאינו משיג ברוחניות כל כך, נקרא גם כן מיתה, כמו שכתוב בזוהר משפטים דף רט"ז ע"ב ע"ש באריכות. ועיין עוד בספר פתחי חכמה ודעת דף כ"ד ע"ב, שבחינת הסתלקות – בחינה שאנו קוראין אותה פנימיות מן הבחינה שנקראת חיצוניות – נקרא זאת בדרך משל מיתה (שהפנימיות נמשל לנשמה והחיצוניות נמשל לגוף, ופירוד שלהם כפירוד הנשמה מן הגוף וכנ"ל). ולכן כשההנהגה במדרגה נמוכה, שאין בחינה עליונה מתלבשת בה, נמשל על דרך הנ"ל. והכל בדרך משל הוא, וכנ"ל. עד כאן השמטה.]