דברים ד:טו קבלה: עץ חיים, מלחמות השם יחיא קאפח, קל"ח פתחי חכמה וכללי התחלת החכמה

ואמנם דבר גלוי הוא כי אין למעלה גוף ולא כח גוף חלילה. וכל הדמיונות והציורים אלו לא מפני שהם כך חס ושלום. אמנם לשכך את האוזן לכשיוכל האדם להבין הדברים העליונים הרוחנים בלתי נתפסים ונרשמים בשכל האנושי לכן ניתן רשות לדבר בבחי' ציורים ודמיונים כאשר הוא פשוט בכל ספרי הזוהר. וגם בפסוקי התורה עצמה כולם כאחד עונים ואומרים בדבר הזה כמו שאמר הכתוב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. עיני ה' אל צדיקים. וישמע ה'. וירח ה'. וידבר ה'. וכאלה רבות וגדולה מכולם מ"ש הכתוב ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה וגו'. ואם התורה עצמה דברה כך גם אנחנו נוכל לדבר כלשון הזה עם היות שפשוט הוא שאין שם למעלה אלא אורות דקים בתכלית הרוחניות בלתי נתפשים שם כלל וכמו שאמר הכתוב כי לא ראיתם כל תמונה וכאלה רבות ואמנם יש עוד דרך אחרת כדי להמשיך ולצייר בה הדברים העליונים והם בחינת כתיבת צורת אותיות כי כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון וגם תמונת זו דבר פשוט הוא כי אין למעלה לא אות ולא נקודה וגם זה דרך משל וציור לשכך את האוזן כנזכר ולכן נבאר עתה הקדמה הנזכר על דרך ציור האותיות גם כן ובבחי' ציורים אלו הן ציור האדם והן ציור אותיות שתיהן מוכרחים להבין ענין האורות העליונים כאשר תראה ספרי הזוהר בנוים על שתי בחי' הציורים האלה עכ"ל:

מז) והנה שכח משנה שלמה ששנינו באבות (ד' כ"ב): "לידע ולהודיע ולהודע, שהוא אל, הוא הבורא, הוא היוצר, הוא המבין, הוא הדיין, הוא עד, הוא בעל דין, והוא עתיד לדון, ברוך הוא שאין לפניו לא עולה לא שכחה, לא משוא פנים ולא מקח שוחד", וארז"ל (ירושלמי שקלים פ"ה ה"א, מ"ח ע"ד): "כל האומר הקב"ה ותרן יותרון מעוהי, אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה", ואמרו עוד (שם) "על וסביביו נשערה מאוד" שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, ואמרו עוד (שבועות ל"ט ע"א): "ונקה לא ינקה, מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים", וכן תרגם אונקלוס מפי ר' אליעזר ור' יהושע (שמות ל"ד ז'): "סלח לדיתיבין לאוריתיה, ולדלא תיבין לא מזכי" וכו'. ואל כל אלה האמונות הזרות לתורתינו הקדושה ירמזון דברי ר' תם ן' יחיא המובא בספר רביד הזהב שהבאתי לעיל סי' י"ג שכתב שהעוסקים בקבלה החדשה הם הורסים פינות התורה ועמודיה יתפלצון וכו'. וגם ירמזון אל מה שכתוב בכוונת האר"י בספר מחברת הקדש דף כ"ח ע"ב, ובספר חמדת ימים סוף פרק ז' מתקוני שבת שלא לאמר יגדל אלהים חי וישתבח וכו' מפני שסוברים כי שום עבודה ותפלה ושבח לא שייכי באלהינו ב"ה שהוא הסיבה הראשונה בהיותו מופשט מחומר וצורה, ונפתו בזה אחר עובדי האלילים שאמרו שהוא יתברך נעדר ומרומם ומסולק מכל ברכה ותהלה וכל תורה ועבודה ותפלה לא שייכי ביה. וגם בהתלבשו בספירות שבעולמות העליונים אין מספר למעלה מעולם האצילות (לפי דבריהם) שהם דקים וקלושים ואינם מושגים. וגם באדם קדמון דאצילות ועתיק יומין ואריך אנפין ואבא ואימא לא שייכי שום עבודה וקריאה ותפלה לרוב דקותם והעלמם. ורק בפרצוף אחרון דאצילות שהוא זעיר אנפין ונוקביה שכבר נתעבו קצת שייך בהו עבודה ותפלה. ודברים אלו מתבארים מדברי הרב בעל ספר הברית מאמר הנזכר לעיל והרב כסא אליהו והרח"ו בספר עץ חיים והרב בעל המצרף ונחלת יוסף וזולתם. וזה לשון ספר הברית: "ובזאת תדע אחי שאמונתינו אינה כאמונת הפילוסופים (האלהיים) והישמעאלים בענין היחוד והבורא. כי הם אין איתם יודע את השם הנכבד והנורא הוי'ה ב"ה. רק מאמינים במחוייב המציאות סתם בבחינתו הפשוטה כאשר בתחלה קודם הבריאה (ערום בלי לבוש) וזהו בחינתו הבלתי מושג אל זולתו בשום רמז ורמיזה. ובבחינה הזאת הטיבו אשר דיברו הפילוסופים (הכופרים) שלא שייך אליו שום עבודה ותפלה על כי הוא בבחינתו זאת נעלה ומרומם מכל ברכה ותהלה ובטלה כל תורה ומצוה. כמו שכתב ר' מאיר גבאי. והמתבונן בזה היטב יתבאר לו בלי שום ספק שאין מקום לכל זה בלתי אצילות הספירות. לא כן עם אלהי אברהם שמאמינים במחוייב המציאות מלובש במידותיו הוא סוד הוי"ה ב"ה שהוא הבחינה שאחר הבריאה, בחינה המושגת לבית יעקב שנגלה למשה בסנה והוציאנו מארץ מצרים ונתן תורת אמת לאבותינו דור המדבר פנים בפנים, שייך אליו העבודה והקרבנות והתפלה וכל המצוות המדובר בתוה"ק. ועליו הזהיר על (זעיר אנפין) משה ואמר ליראה את השם הנכבד והנורא הזה ה' את אלהיך" עכ"ל, וכן כתב מהרח"ו בעץ חיים שער טנת"א סוף פרק ב' שהאור היוצא מתוך אדם קדמון הוא זך מאוד, ועל ידי ירידתו והתרחקותו הוא מתעבה עיבוי אחר עיבוי, כיצד האור הנמשך ויוצא דרך האוזן הוא זך מאוד וכאשר נמשך האור הזה עד החוטם ויוצא קצת דרך שם הוא מתעבה וקונה איזה עביות וגסות מחמת הריחוק שנתרחק ונמשך יותר למטה בצאתו עד הפה ויוצא קצתו דרך שם מתעבה יותר בצאתו משם וכו' וכן כתב בשער הנקודים פרק א' שכל מה שהאור יורד למטה הוא ניכר ונרגש ומתגלה שם עכ"ל. וזהו טעמם במה שאמרו דלא שייך עבודה ותפלה רק לאלוה הנרגש ויש בו עובי וגסות קצת שתוכל לציירו בדמות תבניתו על ידי שנתעבה ונתגשם. אבל האין סוף או אדם קדמאה ואדם קדמון ואפילו עתיק ואריך שעדיין לא נתעבו ונתגשמו כל כך, לא שייך בהן עבודה, כי עדיין לא נתעבו ולא נתגשמו שתוכל לציירם, ורק העבודה והיראה לאלוה קצר האפים (זעיר אנפין) והוא לבדו לפי דעתם אלהינו על ידי שנתגשם ונגלה למשה בסנה ובסיני לאבותינו. והנה שכחו מקרא מלא כי מלאך הוא שנגלה למשה בסנה שנאמר (שמות ג' ב'): "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה". ובמעמד הר סיני הלא נאמר (דברים ד' ט"ו): "כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' עמכם", וכו' לא ראו דמות המושגת ברמ"ח איברים ושס"ה גידים כדבריהם. וקרוב לדבריהם כתב הרב עז לאלהים בבית קדש הקדשים דף כ"ו ע"ד וזה לשונו: "מי שמאמין שהאין סוף הוא עצם האלוהות כאילו כופר בעיקר. ועליהם אמר הנביא (ישעיהו כ"ט ט"ו): 'הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה'. ועוד שעצם האלוהות הוא שם הוי"ה, וכל דבר שיש לו שם ואות יש בו שיעור קומה וכו'. ושם הדבר הוא גבולו שכן שם האדם לא שייך שיקרא בשם אדם אלא מראשו ועד רגליו, הרי שהשם הוא גבולו. לכן כל מה שתמצא משמות דשייכי באדם שייכים אליו יתברך, ואינו כסברת הטועים שאומרים שעצם האלוהות הוא אין סוף"! וחולק הוא על מהרח"ו ושאר מקובלים שסוברים שהתפארת שהוא זעיר אנפין הוא אלהינו, וסבירא ליה שהעבודה והתפלה למלכא קדישא דכל קדישין שהוא מאיר בלב זעיר אנפין כמו שכתב בפרק י"ט דף נ"ט ע"ד, וזה לשונו בדף כ"ו סוף ע"ד: "בר מן דין ובר מן דין אם איתא שהתפארת הוא עצם האלהות למה נעבוד את התפארת שהוא מקבל מאבא ואמא, נעבוד לאריך אנפין או לכתר שהוא יותר למעלה? ואם האין סוף הוא עצם האלוהות, איך אנו אומרים ברוך אתה ה', ממי יתברך ויביא לו שפע"? עכ"ל.

חלק ב:
אפשר להם ליראות ככמה מיני ציורים ודמיונות, זה ודאי, שכל כך דברים שאנו מזכירים בספירות - דברי צורה וגשמיות, אי אפשר להיותם כך בהם בשום פנים, כי זה היה ככפירה ח"ו ומקרא מלא הוא, "כי לא ראיתם כל תמונה".