אַתָּה֙ הָרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת כִּ֥י יְהוָ֖ה ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֥ין ע֖וֹד מִלְבַדּֽוֹ׃
מגלה עמוקות
אופן החמישי
משה חשב שהחטא שלו היה על שאמר שמעו נא המורים (במדבר כ י), לכן אמר משה ה' אלהים אתה החלות, שהרי קראת לישראל מתחלה ותהי לאות לבני מרי (במדבר יז כה). והשיב לו הקדוש ב"ה אתה חושב שהחטא שלך על שקראת לישראל המורים, ואינו כן כי החטא שלך היה שתלית הגדולה לעצמך במה שאמרת המן הסלע הזה נוציא וגו' בנו"ן, שכלל עצמו ולא תלה הגדולה להקב"ה לבד דהיה לו לומר יוציא. לזה אמר רב לך שלקחת לך הגדולה, (וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בספר מורה הנבוכים וכן הרמ"בן בפירוש התורה). ובזה הכחיד והרס הבניין מה שאמר על הקב"ה אין עוד (דברים ד לה) אף בחללו של עולם, וקידש השם יותר מן יתרו ונעמן ורחב (כדאיתא במדרש רבה פרשה זו (דב"ר פ"ב כ"ח) ומדרש שמואל פרשה ט'), ולפי זה אמר הקב"ה לא קם בישראל עוד נביא כמשה (דברים לד י). והנה במלת עוד קידש השם, אבל בזה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, מלת עוד דייקא, ר"ל דשם קדשת את השם במה שאמרת אין עוד וכאן להיפך, לכן אל תוסף דבר אלי בדבר הזה:
משה חשב שהחטא שלו היה על שאמר שמעו נא המורים (במדבר כ י), לכן אמר משה ה' אלהים אתה החלות, שהרי קראת לישראל מתחלה ותהי לאות לבני מרי (במדבר יז כה). והשיב לו הקדוש ב"ה אתה חושב שהחטא שלך על שקראת לישראל המורים, ואינו כן כי החטא שלך היה שתלית הגדולה לעצמך במה שאמרת המן הסלע הזה נוציא וגו' בנו"ן, שכלל עצמו ולא תלה הגדולה להקב"ה לבד דהיה לו לומר יוציא. לזה אמר רב לך שלקחת לך הגדולה, (וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בספר מורה הנבוכים וכן הרמ"בן בפירוש התורה). ובזה הכחיד והרס הבניין מה שאמר על הקב"ה אין עוד (דברים ד לה) אף בחללו של עולם, וקידש השם יותר מן יתרו ונעמן ורחב (כדאיתא במדרש רבה פרשה זו (דב"ר פ"ב כ"ח) ומדרש שמואל פרשה ט'), ולפי זה אמר הקב"ה לא קם בישראל עוד נביא כמשה (דברים לד י). והנה במלת עוד קידש השם, אבל בזה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, מלת עוד דייקא, ר"ל דשם קדשת את השם במה שאמרת אין עוד וכאן להיפך, לכן אל תוסף דבר אלי בדבר הזה:
מגלה עמוקות
אופן כה
ביקש משה מהקדוש ב"ה כשראה לפנחס שזכה להכניע אף וחמה בשטים, ובזה זכה שבאו לו ב' נשמות של נדב ואביהו. ועל זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, ר"ל באותו עת שאמר הק"בה למשה שיקח הוא בעצמו אותו האות ברית שנתן הקב"ה לו, כמ"ש וזה לך האות (שמות ג יב), על אות ברית קאמר שזכה משה לדרגא דצדיק, ובאותו פרק צוה הקב"ה למשה לכן אמר אתה בפיך הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב), כדברי רבי פנחס בן יאיר (זוהר ח"ג רל"ח ע"ב), שמשה אמר כן לפי שאותו ברית היה שלו, ולפי שמאותן ב' נשמות זכה פנחס שנעשה מלאך ה', כמ"ש ויעל מלאך ה' (שופטים ב א), זה פנחס שעלה מדרגא לדרגא, מן הגלגל, ר"ל מצד גלגול ב' נשמות, אל הבכים הוא עולם האופנים שאומרים שם "ברוך "כבוד "ה' "ממקומו. ועל זה בקש משה בעת ההיא כשנתן משה לפנחס דרגא דליה, ביקש הוא מהקב"ה אתה החלות להראות לי, שמשה היה כלול מן אבות הקדושים, כמ"ש ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג) דרגא דיצחק, ויקרא אליו ה' דרגא דיעקב, מן ההר דרגא דאברהם. וכן פנחס אתכליל מיצחק כשניתנה לו אות י', הוא בגימטריא ר"ח כמנין יצחק, וכשחטף אות מ' מן מות, אתכליל באברהם שהוא בגימטריא רמ"ח כמנין אבר"הם, וכשחטף גם כן אות ו' מן מות, נעשה רומ"ח בו', שהוא בהיפוך אתוון רחו"ם, אתכליל ביעקב כדאיתא בזוהר עמוד תלז (זוהר ח"ג רל"ו ע"ב). וג' אלו קחשיב כאן, מאחר שאתה החלות ליתן לי תלת דרגין אלו, שהם סוד ש' של משה ג' אנפין ג' אבות (זוהר ח"א רס"ו ע"ב). גדלך זה אברהם, את ידך החזקה זה יצחק, אשר מי אל בשמים ובארץ זה יעקב. לכן מבקש אני אעברה נ"א, שיהיה עיבור שלי בנשמת נ"א, שהם "נדב "אביהו שהן תרין עורזילא דאילתא, וביקש משה שיזכה הוא למדרגת אליהו דאיתמר ביה יהי נ"א פי שנים ברוחך (מלכים ב' ב ט), שהם על נשמת "נדב "אביהו, שבשבילם זכה אליהו לעלות בשער השמים. ולכן אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, רמז על אליהו שטס באוירא בסוד רוח ה' ישאך (מלכים א' יח יב) כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א). לכן אמר בשמים ובארץ שהוא השם שטס אליהו באוירה ולא טעם טעם מיתה. וביקש משה גם כן שיהיה הוא מטטרון, שהוא היה גם כן בן אדם ולקח אותו אלהים בעודו בחיים חיותו (בראשית ה כד). ואפשר שלכן סידר משה התפילה על ב' רתיבין שהם ב' פסוקים, בפסוק ראשון זכר את מטטרון שנקרא עבד נאמן של הקב"ה, כמ"ש בפסוק ועתה אלהינו שמע אל תפילת עבדך (דניאל ט יז), שהוא נאמר על מטטרון שזכר בפסוק הראשון אתה החלות להראות את עבדך, זה מטטרון שנתת לו כל טוב אדוניו בידו, שמסר לו כל מפתחיו בידו, על זה אמר את גדלך. את ידך החזקה כלול מתרין סטרין, שבזה טעה אחר כשראה מטטרון וקחשיב ח"ו ב' רשויות הן (חגיגה ט"ו ע"א), על זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, אף על פי ששמו כשם רבו וכל טוב אדניו בידו כמ"ש את ידך החזקה, אפילו הכי אין עוד מלבדו כתיב (דברים ד' לה), אתה אל בשמים ובארץ לבדיך, הנה בפסוק ראשון נתאוה למדריגת מטטרון. ובפסוק שני זכור את אליהו שהוא בעולם העשייה. זה שאמר אעברה נ"א, שיזכה למדריגת אליהו שהיה מעובר בנשמת "נדב ואביהו, וזכה גם כן לעלות בחיים ברקיע, יהיה אני כאחד מהם ואראה את הארץ, כי כשאהיה בארץ ישראל, אזכה גם כן לזה שלא יהיה בי מיתה. והשיב לו הקב"ה רב לך, מדריגה שלך הוא יותר גבוה מן מטטרון ואליהו שלא טעמו טעם מיתה, כמ"ש הפרדס (דף ר"ז ע"א):
ביקש משה מהקדוש ב"ה כשראה לפנחס שזכה להכניע אף וחמה בשטים, ובזה זכה שבאו לו ב' נשמות של נדב ואביהו. ועל זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, ר"ל באותו עת שאמר הק"בה למשה שיקח הוא בעצמו אותו האות ברית שנתן הקב"ה לו, כמ"ש וזה לך האות (שמות ג יב), על אות ברית קאמר שזכה משה לדרגא דצדיק, ובאותו פרק צוה הקב"ה למשה לכן אמר אתה בפיך הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב), כדברי רבי פנחס בן יאיר (זוהר ח"ג רל"ח ע"ב), שמשה אמר כן לפי שאותו ברית היה שלו, ולפי שמאותן ב' נשמות זכה פנחס שנעשה מלאך ה', כמ"ש ויעל מלאך ה' (שופטים ב א), זה פנחס שעלה מדרגא לדרגא, מן הגלגל, ר"ל מצד גלגול ב' נשמות, אל הבכים הוא עולם האופנים שאומרים שם "ברוך "כבוד "ה' "ממקומו. ועל זה בקש משה בעת ההיא כשנתן משה לפנחס דרגא דליה, ביקש הוא מהקב"ה אתה החלות להראות לי, שמשה היה כלול מן אבות הקדושים, כמ"ש ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג) דרגא דיצחק, ויקרא אליו ה' דרגא דיעקב, מן ההר דרגא דאברהם. וכן פנחס אתכליל מיצחק כשניתנה לו אות י', הוא בגימטריא ר"ח כמנין יצחק, וכשחטף אות מ' מן מות, אתכליל באברהם שהוא בגימטריא רמ"ח כמנין אבר"הם, וכשחטף גם כן אות ו' מן מות, נעשה רומ"ח בו', שהוא בהיפוך אתוון רחו"ם, אתכליל ביעקב כדאיתא בזוהר עמוד תלז (זוהר ח"ג רל"ו ע"ב). וג' אלו קחשיב כאן, מאחר שאתה החלות ליתן לי תלת דרגין אלו, שהם סוד ש' של משה ג' אנפין ג' אבות (זוהר ח"א רס"ו ע"ב). גדלך זה אברהם, את ידך החזקה זה יצחק, אשר מי אל בשמים ובארץ זה יעקב. לכן מבקש אני אעברה נ"א, שיהיה עיבור שלי בנשמת נ"א, שהם "נדב "אביהו שהן תרין עורזילא דאילתא, וביקש משה שיזכה הוא למדרגת אליהו דאיתמר ביה יהי נ"א פי שנים ברוחך (מלכים ב' ב ט), שהם על נשמת "נדב "אביהו, שבשבילם זכה אליהו לעלות בשער השמים. ולכן אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, רמז על אליהו שטס באוירא בסוד רוח ה' ישאך (מלכים א' יח יב) כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א). לכן אמר בשמים ובארץ שהוא השם שטס אליהו באוירה ולא טעם טעם מיתה. וביקש משה גם כן שיהיה הוא מטטרון, שהוא היה גם כן בן אדם ולקח אותו אלהים בעודו בחיים חיותו (בראשית ה כד). ואפשר שלכן סידר משה התפילה על ב' רתיבין שהם ב' פסוקים, בפסוק ראשון זכר את מטטרון שנקרא עבד נאמן של הקב"ה, כמ"ש בפסוק ועתה אלהינו שמע אל תפילת עבדך (דניאל ט יז), שהוא נאמר על מטטרון שזכר בפסוק הראשון אתה החלות להראות את עבדך, זה מטטרון שנתת לו כל טוב אדוניו בידו, שמסר לו כל מפתחיו בידו, על זה אמר את גדלך. את ידך החזקה כלול מתרין סטרין, שבזה טעה אחר כשראה מטטרון וקחשיב ח"ו ב' רשויות הן (חגיגה ט"ו ע"א), על זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, אף על פי ששמו כשם רבו וכל טוב אדניו בידו כמ"ש את ידך החזקה, אפילו הכי אין עוד מלבדו כתיב (דברים ד' לה), אתה אל בשמים ובארץ לבדיך, הנה בפסוק ראשון נתאוה למדריגת מטטרון. ובפסוק שני זכור את אליהו שהוא בעולם העשייה. זה שאמר אעברה נ"א, שיזכה למדריגת אליהו שהיה מעובר בנשמת "נדב ואביהו, וזכה גם כן לעלות בחיים ברקיע, יהיה אני כאחד מהם ואראה את הארץ, כי כשאהיה בארץ ישראל, אזכה גם כן לזה שלא יהיה בי מיתה. והשיב לו הקב"ה רב לך, מדריגה שלך הוא יותר גבוה מן מטטרון ואליהו שלא טעמו טעם מיתה, כמ"ש הפרדס (דף ר"ז ע"א):
מגלה עמוקות
אופן קז
איתא בזוהר פרשת יתרו (זוהר ח"ב ע"ח ע"ב) עשו ויעקב חלקו הקדשים ביחד על פי הדין מאחר שלקח אברהם חודש ניסן, יצחק אייר, יעקב סיון שהוא מזל תאומים, היה ראוי עשו גם כן ליקח שלשה ירחים תמוז אב אלול, וסימן זרח משעיר למו את"א מרבבות קודש (דברים לג ב), ר"ל ג' חדשים אילו שנרמזין במלת את"א, א"ב ת"מוז א"לול, ונלקח מעשו הרשע חודש אלול לגמרי, בסוד האויב תמו חרבות לנצח (תהלים ט ז), וגם תמוז אב אתאביד מיניה (כדאיתא שם בזוהר), ולא נתנה לו רק כ"א יום בין המצרים, בחודש אלול ניתן לו תשובה לישראל, וזה היה הענין בלק ובלעם רצה ליקח מישראל חודש אלול שהוא היה שלו, שכן מלחמות סיחון ועוג היתה בסוף אלול (עיין במדרש במ"ר פי"ט ל"ב), ושמע המושלים ברקיע שאמרו באו חשבון ומלאכי האמורי אתחריב, ואמרו שולטני' גבורים אוי לך מואב (במדבר כא כט), ולכן אמר לשון אר"ה (במדבר כב ו), שהיה מתירא אלול רא"ש מנוטריקון של אר"ה, שהוא מיד אחר אלול הוא ראש השנה יומא דתשובה, לכן אמר לכה נא בה', על סוד התשובה, ואמר נכה בלשון רבים בנ', על נ' יום של תשובה שיש בהם אלף רי"ש שעות, שכן כ"ד פעמים נ' עולה אלף ר', לכן אמר ארה לי, שרמז על ה' של תשובה שהיא א"לף ר" שעות בנ' יום, זה נרמז במלת אר"ה. ובלעם שידע שהקב"ה נתן לנו נ' ימים אילו בתשובה, והיא אחת מז' דברים שנבראו קודם שנברא העולם (כדאיתא בנדרים דף ל"ט:), לא אמר רק קבה (במדבר כב יא), שהם על ענין כ"א יום שבין המצרים שבהם קטב מרירי שולט (דברים לב כד) כדאיתא בגמרא (פסחים קי"א ע"ב), שזה היה כח של בלעם, ובאומות העולם ק"ם כדאיתא בברכות (במ"ר פי"ד כ'), נוטריקון "קטב "מרירי, שבהם כל מיני כישוף בעולם. אבל באמת בישראל לא ק"ם (דברים לד י), ר"ל "קטב "מרירי אינו נמצא בישראל כי לא נחש ביעקב (במדבר כג כג). וידוע בספר הפליאה שכ"א מאות מיני עשבים יש בעולם שממונים עליהם המלאכים, בסוד הידעת חקות שמים (איוב לח לג), שהם המלאכים הממונים על עשבים, שאמר הקב"ה לאיוב אם ידעת כמה הם, שאומרים להם גדל ומכים אותם כדאמרינן בפרק קמא דחולין (ב"ר פ"י ו'), חזר ואמר אם תשים משטרו בארץ, ר"ל במלת אר"ץ הן נרמזין המזלות המלאכים הממונים על עשבים שהם כמנין אר"ץ (כדאיתא בחולין), ר"ל א' היא אלף, ר' כפשוטה, ץ' באי"ק בגימטריא תת"ק, הרי אלף ר' תת"ק, עולין למספר ב' אלפים ק'. והוא נרמז במלת ק"בה, שאמר בלעם לקלל אותם באילו הכ"א ימים שמושלים בהם קטב מרירי, וחיילותיו קסם ונחש שממונים עליהם כ"א מאות כמנין קב"ה, ק' כפשוטה, ב' מורה על ב' אלפים, כמ"ש בלק גם ק"ב לא תקבנו (במדבר כג כה). זכינו לדין שלא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם (דברים כג ו), ואמר מילת אבה, ולא אמר רצה, או מאן ה'. לרמז שלא די שלקח הקב"ה מרבבות קודש, שהם שרי האומות א' של א"תא שהוא אלול, ונתן לנו בהם ימי תשובה שנרמזו בה, אלא אפילו חודש אב לא נתן לו לגמרי, שהוא חודש אריה בקליפה לקח גם כן ממנו ולא נתן לו רק י' ימים, כדאמר רבי יוחנן (בתענית דף כ"ט.) אלו הוינא התם הוי עבידנא תענית, ולקביל זה נתן לנו י' ימי תשובה. ז"ש ויהפוך ה' אלהיך לך (דברים כ"ג), רמז במלת ל"ך על אותן נ' ימים, ל' יום של אלול, וך' ימים של תשרי עד גמר החתימה, א"ת הקללה לברכה, א"ת דייקא, גם את זה לעומת זה עשה אלהים (קהלת ז יד), ר"ל כמו שנתן הקב"ה 'אב 'תמוז לעשו, נתן לנו הקב"ה כנגדן 'אלול 'תשרי. ובלק שאמר ארה לי א"ת העם הזה, א"ת דייקא, שהוא 'אלול 'תשרי, אולי אוכל נכה בנ', על נ' ימים אלו. אבל הקב"ה היפך לך, ל"ך דייקא, שהיפך אותן נ' יום מקללה לברכה. ועל זה בקש משה להפך דעת בלעם בן בעור שצרר את ישראל בקוסמין ובדרגין דיליה, לכן פתח ואתחנ"ן, א"ת דייקא, תחנתו היתה על אותיות א"ת שאמרנו, בעת ההיא, בע"ת בגימטריא בלע"ם ב"ן בעו"ר, שקישר בכשפיו עת צרה הוא ליעקב שהיא בין המצרים, ובמלת לאמ"ר נרמזין ד' מראות נגעים, שהם שתים שהן ארבע כדאיתא בשבועות דף א' (שבועות ב' ע"א), בסוד חשמ"ל דסיטרא אחרא נוטריקון 'חמור 'שור 'מחלת 'לילית, קליפת ישמעאל שהוא חמור, בת זוגו מחלת בת ישמעאל. קליפת אדום הוא שור, ובת זוגו לילית. וזה נרמז במלת ההיא, שהיא נוקבא. ההוא, שהוא דכורא. ובמלת לאמ"ר, נוטריקון 'לילית 'אדום 'מחלת 'רהב, שהוא שר של ישמאל ונוקבא על דכורא שהיא רמוזה בדין קשה. ועל זה רצה משה ליכנס לארץ ישראל ולהתפלל על זה, ופתח באדנ"י דתמן דינ"א. ולכן אמר אתה החלות להראות, שהוא ר"ת של פסוק 'האויב 'תמו 'חרבות 'לנצח (תהלים ט ז). ואמר ב' פעמים את, על אלו ד' חדשים. א"ת גדלך, מלת א"ת רמז 'אלול 'תשרי. א"ת ידך החזקה, רמז על 'אב 'תמוז, דתמן מפני ידך ישבתי יהפוך ידו כל היום (איכה ג ג), והוא יד החזקה מסיטרא דדינא שאויבים משלו בנו, אבל אלול תשרי, תמן גדלך שמגדלים הקב"ה בתשובה ובמצות. ועל אילו הימים שבין המצרים שבהם שולטים המלאכים הממונים על עשבים, עליהם אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, מה אקוב לא קבה אל (במדבר כג ח), שהם המלאכים אשר עליהם אמר קרא הידעת חוקת שמים אם תשים משטרו בארץ (איוב ל"ח), שהם כמנין אר"ץ הם כ"א מאות, כמ"ש אשר יעשה כמעשיך אין עוד מלבדו כתיב (דברים ד לה). והנה רצה משה ליכנס לארץ ישראל ולהעביר כחות הטומאה, שיהיו כל ד' חדשים לנו ולא לעשו, וזה רמז במלת אעבר"ה, שרצה להעביר ר"ע הב"א באותן הימים, ויהיו כל ארבעה חדשים לנו כמו נ"א יום של ימי התשובה. השיב הקב"ה רב לך, ר"ל רב הוא לישראל שנתתי כל ל' יום של אלול, שהוא זמן בית דין שלשים יום קודם יום הדין שהוא ראש השנה, ועוד כ' ימים עד גמר החתימה, שהיא בסוד ל' וך', שהם של תשרי כנרמז במלת ל"ך, ואל תוסף דבר אלי עוד בדבר הז"ה, שרמז על יום י"ז בתמוז שבו מתחילין יום רעה. גם אמר רב לך, צריך אתה להיות בכאן להכניע כח מחלת בת ישמעאל, שהיא כח החמור במדבר, ואתון של בלעם שהיא סוד אשל"א רברבא, ר"ל אשלא הוא סוד מחלת בת ישמעאל, שהוא בגימטריא אלף של"א, כמנין אשלא, א' בתרא הוא אלף. ז"ש רב לך, צריך אתה להקבר כאן להכניע אשל"א רברבא, וכן קליפת רהב שכתב בזוהר בלק (זוהר ח"ג קצ"ב ע"ב) הופיע מהר פארן, זה רהב, פאר"ן בגימטריא אש"ל, הוא גם כן נקרא אשל הגדול, שכנגדו הוצרך אברהם להשכים בבוקר לחבוש את החמור (בראשית כב ג), משמורה ראשונה של לילה (ברכות ג ע"א), והוצרך ליטע אש"ל בבאר שבע (בראשית כא לג) כנגד קליפת ישמעאל בנו, שלקחה לו אמו שנקראת הג"ר, שהיתה כלולה מן ר"ח כחות של דין כמנין יצח"ק, ממצרים היתה אשתו (בראשית כא כא), דתמן אשר בשר חמורי"ם בשרם (יחזקאל כג כ), והיתה יושבת במדבר פאר"ן, לקביל זה נטע אש"ל, לעקור אשל הגדול איהו אש"ל ואיהו אשל"א רברבא. מזה הכח אמר בלק אר"ה, שהוא נוטריקון 'אשלא 'רברבא, ושלח אחר בלעם פתור"ה, שהוא סוד רה"ב מחל"ת חושבן דדין כחושבן דדין. לכן אמר כאן רב לך על אש"ל הגדול, א"ל תס"ף הוא בגימטריא תקע"א, שהוא סוד עקת"א של קליפות ישמעאל שכתב האר"י שיש לישמעאל תקע"א כחות, שהוא כמנין א"ל תס"ף, לכן אל תוסף דבר אלי עוד, צריך אתה להיות כאן לתקן קליפת ישמעאל, צו את יהושע וחזקהו לקביל רהב, ואמצהו לקביל סמאל, שהם תרין דכורין לקביל תרין נוקבין, לקביל לילית אמר כי הוא יעבור, שממנו רוח הטומאה בא אל הארץ, לקביל מחלת שהוא בלשון מחול, אמר והוא ינחיל:
איתא בזוהר פרשת יתרו (זוהר ח"ב ע"ח ע"ב) עשו ויעקב חלקו הקדשים ביחד על פי הדין מאחר שלקח אברהם חודש ניסן, יצחק אייר, יעקב סיון שהוא מזל תאומים, היה ראוי עשו גם כן ליקח שלשה ירחים תמוז אב אלול, וסימן זרח משעיר למו את"א מרבבות קודש (דברים לג ב), ר"ל ג' חדשים אילו שנרמזין במלת את"א, א"ב ת"מוז א"לול, ונלקח מעשו הרשע חודש אלול לגמרי, בסוד האויב תמו חרבות לנצח (תהלים ט ז), וגם תמוז אב אתאביד מיניה (כדאיתא שם בזוהר), ולא נתנה לו רק כ"א יום בין המצרים, בחודש אלול ניתן לו תשובה לישראל, וזה היה הענין בלק ובלעם רצה ליקח מישראל חודש אלול שהוא היה שלו, שכן מלחמות סיחון ועוג היתה בסוף אלול (עיין במדרש במ"ר פי"ט ל"ב), ושמע המושלים ברקיע שאמרו באו חשבון ומלאכי האמורי אתחריב, ואמרו שולטני' גבורים אוי לך מואב (במדבר כא כט), ולכן אמר לשון אר"ה (במדבר כב ו), שהיה מתירא אלול רא"ש מנוטריקון של אר"ה, שהוא מיד אחר אלול הוא ראש השנה יומא דתשובה, לכן אמר לכה נא בה', על סוד התשובה, ואמר נכה בלשון רבים בנ', על נ' יום של תשובה שיש בהם אלף רי"ש שעות, שכן כ"ד פעמים נ' עולה אלף ר', לכן אמר ארה לי, שרמז על ה' של תשובה שהיא א"לף ר" שעות בנ' יום, זה נרמז במלת אר"ה. ובלעם שידע שהקב"ה נתן לנו נ' ימים אילו בתשובה, והיא אחת מז' דברים שנבראו קודם שנברא העולם (כדאיתא בנדרים דף ל"ט:), לא אמר רק קבה (במדבר כב יא), שהם על ענין כ"א יום שבין המצרים שבהם קטב מרירי שולט (דברים לב כד) כדאיתא בגמרא (פסחים קי"א ע"ב), שזה היה כח של בלעם, ובאומות העולם ק"ם כדאיתא בברכות (במ"ר פי"ד כ'), נוטריקון "קטב "מרירי, שבהם כל מיני כישוף בעולם. אבל באמת בישראל לא ק"ם (דברים לד י), ר"ל "קטב "מרירי אינו נמצא בישראל כי לא נחש ביעקב (במדבר כג כג). וידוע בספר הפליאה שכ"א מאות מיני עשבים יש בעולם שממונים עליהם המלאכים, בסוד הידעת חקות שמים (איוב לח לג), שהם המלאכים הממונים על עשבים, שאמר הקב"ה לאיוב אם ידעת כמה הם, שאומרים להם גדל ומכים אותם כדאמרינן בפרק קמא דחולין (ב"ר פ"י ו'), חזר ואמר אם תשים משטרו בארץ, ר"ל במלת אר"ץ הן נרמזין המזלות המלאכים הממונים על עשבים שהם כמנין אר"ץ (כדאיתא בחולין), ר"ל א' היא אלף, ר' כפשוטה, ץ' באי"ק בגימטריא תת"ק, הרי אלף ר' תת"ק, עולין למספר ב' אלפים ק'. והוא נרמז במלת ק"בה, שאמר בלעם לקלל אותם באילו הכ"א ימים שמושלים בהם קטב מרירי, וחיילותיו קסם ונחש שממונים עליהם כ"א מאות כמנין קב"ה, ק' כפשוטה, ב' מורה על ב' אלפים, כמ"ש בלק גם ק"ב לא תקבנו (במדבר כג כה). זכינו לדין שלא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם (דברים כג ו), ואמר מילת אבה, ולא אמר רצה, או מאן ה'. לרמז שלא די שלקח הקב"ה מרבבות קודש, שהם שרי האומות א' של א"תא שהוא אלול, ונתן לנו בהם ימי תשובה שנרמזו בה, אלא אפילו חודש אב לא נתן לו לגמרי, שהוא חודש אריה בקליפה לקח גם כן ממנו ולא נתן לו רק י' ימים, כדאמר רבי יוחנן (בתענית דף כ"ט.) אלו הוינא התם הוי עבידנא תענית, ולקביל זה נתן לנו י' ימי תשובה. ז"ש ויהפוך ה' אלהיך לך (דברים כ"ג), רמז במלת ל"ך על אותן נ' ימים, ל' יום של אלול, וך' ימים של תשרי עד גמר החתימה, א"ת הקללה לברכה, א"ת דייקא, גם את זה לעומת זה עשה אלהים (קהלת ז יד), ר"ל כמו שנתן הקב"ה 'אב 'תמוז לעשו, נתן לנו הקב"ה כנגדן 'אלול 'תשרי. ובלק שאמר ארה לי א"ת העם הזה, א"ת דייקא, שהוא 'אלול 'תשרי, אולי אוכל נכה בנ', על נ' ימים אלו. אבל הקב"ה היפך לך, ל"ך דייקא, שהיפך אותן נ' יום מקללה לברכה. ועל זה בקש משה להפך דעת בלעם בן בעור שצרר את ישראל בקוסמין ובדרגין דיליה, לכן פתח ואתחנ"ן, א"ת דייקא, תחנתו היתה על אותיות א"ת שאמרנו, בעת ההיא, בע"ת בגימטריא בלע"ם ב"ן בעו"ר, שקישר בכשפיו עת צרה הוא ליעקב שהיא בין המצרים, ובמלת לאמ"ר נרמזין ד' מראות נגעים, שהם שתים שהן ארבע כדאיתא בשבועות דף א' (שבועות ב' ע"א), בסוד חשמ"ל דסיטרא אחרא נוטריקון 'חמור 'שור 'מחלת 'לילית, קליפת ישמעאל שהוא חמור, בת זוגו מחלת בת ישמעאל. קליפת אדום הוא שור, ובת זוגו לילית. וזה נרמז במלת ההיא, שהיא נוקבא. ההוא, שהוא דכורא. ובמלת לאמ"ר, נוטריקון 'לילית 'אדום 'מחלת 'רהב, שהוא שר של ישמאל ונוקבא על דכורא שהיא רמוזה בדין קשה. ועל זה רצה משה ליכנס לארץ ישראל ולהתפלל על זה, ופתח באדנ"י דתמן דינ"א. ולכן אמר אתה החלות להראות, שהוא ר"ת של פסוק 'האויב 'תמו 'חרבות 'לנצח (תהלים ט ז). ואמר ב' פעמים את, על אלו ד' חדשים. א"ת גדלך, מלת א"ת רמז 'אלול 'תשרי. א"ת ידך החזקה, רמז על 'אב 'תמוז, דתמן מפני ידך ישבתי יהפוך ידו כל היום (איכה ג ג), והוא יד החזקה מסיטרא דדינא שאויבים משלו בנו, אבל אלול תשרי, תמן גדלך שמגדלים הקב"ה בתשובה ובמצות. ועל אילו הימים שבין המצרים שבהם שולטים המלאכים הממונים על עשבים, עליהם אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, מה אקוב לא קבה אל (במדבר כג ח), שהם המלאכים אשר עליהם אמר קרא הידעת חוקת שמים אם תשים משטרו בארץ (איוב ל"ח), שהם כמנין אר"ץ הם כ"א מאות, כמ"ש אשר יעשה כמעשיך אין עוד מלבדו כתיב (דברים ד לה). והנה רצה משה ליכנס לארץ ישראל ולהעביר כחות הטומאה, שיהיו כל ד' חדשים לנו ולא לעשו, וזה רמז במלת אעבר"ה, שרצה להעביר ר"ע הב"א באותן הימים, ויהיו כל ארבעה חדשים לנו כמו נ"א יום של ימי התשובה. השיב הקב"ה רב לך, ר"ל רב הוא לישראל שנתתי כל ל' יום של אלול, שהוא זמן בית דין שלשים יום קודם יום הדין שהוא ראש השנה, ועוד כ' ימים עד גמר החתימה, שהיא בסוד ל' וך', שהם של תשרי כנרמז במלת ל"ך, ואל תוסף דבר אלי עוד בדבר הז"ה, שרמז על יום י"ז בתמוז שבו מתחילין יום רעה. גם אמר רב לך, צריך אתה להיות בכאן להכניע כח מחלת בת ישמעאל, שהיא כח החמור במדבר, ואתון של בלעם שהיא סוד אשל"א רברבא, ר"ל אשלא הוא סוד מחלת בת ישמעאל, שהוא בגימטריא אלף של"א, כמנין אשלא, א' בתרא הוא אלף. ז"ש רב לך, צריך אתה להקבר כאן להכניע אשל"א רברבא, וכן קליפת רהב שכתב בזוהר בלק (זוהר ח"ג קצ"ב ע"ב) הופיע מהר פארן, זה רהב, פאר"ן בגימטריא אש"ל, הוא גם כן נקרא אשל הגדול, שכנגדו הוצרך אברהם להשכים בבוקר לחבוש את החמור (בראשית כב ג), משמורה ראשונה של לילה (ברכות ג ע"א), והוצרך ליטע אש"ל בבאר שבע (בראשית כא לג) כנגד קליפת ישמעאל בנו, שלקחה לו אמו שנקראת הג"ר, שהיתה כלולה מן ר"ח כחות של דין כמנין יצח"ק, ממצרים היתה אשתו (בראשית כא כא), דתמן אשר בשר חמורי"ם בשרם (יחזקאל כג כ), והיתה יושבת במדבר פאר"ן, לקביל זה נטע אש"ל, לעקור אשל הגדול איהו אש"ל ואיהו אשל"א רברבא. מזה הכח אמר בלק אר"ה, שהוא נוטריקון 'אשלא 'רברבא, ושלח אחר בלעם פתור"ה, שהוא סוד רה"ב מחל"ת חושבן דדין כחושבן דדין. לכן אמר כאן רב לך על אש"ל הגדול, א"ל תס"ף הוא בגימטריא תקע"א, שהוא סוד עקת"א של קליפות ישמעאל שכתב האר"י שיש לישמעאל תקע"א כחות, שהוא כמנין א"ל תס"ף, לכן אל תוסף דבר אלי עוד, צריך אתה להיות כאן לתקן קליפת ישמעאל, צו את יהושע וחזקהו לקביל רהב, ואמצהו לקביל סמאל, שהם תרין דכורין לקביל תרין נוקבין, לקביל לילית אמר כי הוא יעבור, שממנו רוח הטומאה בא אל הארץ, לקביל מחלת שהוא בלשון מחול, אמר והוא ינחיל: