וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים יִשְׁמְע֣וּ וְיִרָ֑אוּ וְלֹֽא־יֹסִ֨פוּ לַעֲשׂ֜וֹת ע֗וֹד כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ׃
כללי התחלת החכמה
[קח] וכשאנו אומרים הארה מאור אחד, הכונה שרק חלק ממנה מתגלה בהנהגה. ויש ענין המדובר בספירות שנקרא השתלשלות, היינו שהנהגה אחת משתלשלת מחברתה. ונאמר שהעשר ספירות נשתלשלו זה מזה כסדר. החכמה נשתלשל מן הכתר, והבינה מן החכמה, והחסד מן הבינה, וגבורה מן החסד, וכו' עד מלכות. והכוונה בכל זה, שהנהגה אחת גורמת לחברתה, ויש בזה ענינים גדולים בענין ההנהגה. בדרך משל, כשאנו אומרים שהגבורה משתלשל מהחסד, היינו שהדין והעונש אינו בתורת נקמה, ורק הוא בא גם כן מחסד באשר חפץ חסד הוא, הנה זהו גם כן טובה שיהי' דין ועונש בעולם, למען שיראו מה' ולא יחטאו, וכמו שכתוב: "והאלקים עשה שיראו מלפניו", והנשארים ישמעו וייראו, או לטובת הנענש, כמו שכתוב: "אשרי הגבר אשר תייסרנו יה", וכתיב: "כי אשר יאהב ד' יוכיח", וכתיב: "כי כאשר ייסר איש את בנו" וכו', וכדומה לזה. ובאשר גם הדין הגמור בלתי אפשר לקיום העולם, משתלשל מזה הנהגה הממוצעת. ועל דרך זה הוא יתר עניני השתלשלות, (כן כתב בקל"ח פתחי חכמה סימן י', וצ"ב, וצ"ג, ובחוקר ומקובל פרקים אחרונים פ"ד, ובקנאת ה' צבאות ד"ה ועתה עושה כו', ע"ש).