דברים לא:יח קבלה: כללי התחלת החכמה, שערי אורה ומגלה עמוקות

[נג] והמלכות, שכוללת בהנהגתה שתהיה מלכותו נגלה בעולם ושכינתו תתגלה בעולם, הנה כאשר שכינתו יתברך שמו מתגלית ושוכנת בכל חלקי הבריאה, נקראה פרצוף שלם, לפי שהיא מתפשטת בכל חלקי התרי"ג של הבריאה כנ"ל. אבל אם על ידי חטאי התחתונים מסתלקת ח"ו גילוי מלכותו יתברך מהם, וכמו שכתוב: "ואנכי הסתר אסתיר פני" גו', ונשאר התגלות מלכותו רק למעלה לבד ח"ו, אז נאמר שאיננה בחינת פרצוף רק בחינה מועטת (עד שנשארת בחי' עשירית של הספירות המלכות הכללית). וזהו סוד מיעוט הירח ומילואה, שהמלכות נקראת ירח ולבנה וכידוע.‏²הג"ה [ומובא לקמן אות "מלכות" באילן של מהרש"ל ז"ל. ובעץ חיים שער מיעוט הירח פ"א. המעתיק] ועיין בזה בארוכה בספר קנאת ה' צבאות חלק א'.

[קיב] עוד נדבר בספירות, ענין התלבשות. והיינו, שהנהגה אחת מסתתרת בחברתה שבאמת היא הנהגה זו, ולפי הנראה מנהגת הנהגה אחרת. על דרך (ל)משל, כמו שכתוב (במשלי כ"ז ה'): "תוכחת מגולה ואהבה מסותרת", וכמו האב שבאמת אוהב את בנו, ועל כן כשרואה בו דבר מגונה הוא מכה אותו ומייסר אותו שייטיב דרכו, למען ייטיב לו טובה אמיתית ונצחיות. ולפי הנראה להעומדים שם כשהוא מכהו, נראה האכזריות וכאילו כל זה מחמת השנאה. ובאמת הוא מגודל אהבתו לו, כי לאחר שאינו אוהב לא היה מייסר כלל. ואם כן, נתלבש האהבה של אב בהשנאה במה שהוא מייסר. ונאמר על זה בדרך משל שאהבת וחסד האב נתלבש עתה בהנהגת העונש והדין. שענין הלבוש נקרא מה שהוא נראה מבחוץ, והפנימית נקרא מה שהוא מכוסה. ועל כן, כאן בפנימיות הוא חסד האב, ובחיצוניות הוא דין. וכן על דרך זה נדרש בהנהגת השם יתברך עם ישראל, שלפעמים הנהגת החסד מתלבש בדין לטובתם, וכמו שכתוב: "כי כאשר ייסר איש את בנו" וכו', וכן אמרו חז"ל (יומא פ"ז): אשריהם לצדיקים שלא נשא להם פנים בעולם הזה כו' ע"ש. ולכן קורא הכתוב העונש הסתר, וכמו שכתוב: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא"‏.¹הג"ה [פירוש, שהנהגת החסד יהיה נסתר בתוך הדין וכנ"ל] ועל דרך הנ"ל הזה הם כל עניני התלבשות, היינו שההנהגה מסותרת ואינו ניכר וכנ"ל (ועיין כל זה בקל"ח פתחי חכמה סימן יו"ד הבחנה ה' ע"ש).

[קלו] והנה, האדם בטבעו הוא רומז על דרכי ההנהגות. ומה שהוא בההנהגות במספר ההנהגות – בא באדם כנגדם, במספר הימים והשנים. ונדרש גם בההנהגות בדרך משל, במשל דברים הנמצאים באדם שמרמזים עליהם. בדרך משל: יש לפעמים ח"ו הנהגה על פי דין הגמור ח"ו, עד שנאמר: "ואנכי הסתר אסתיר פני" כו'. וכשלא היתה ח"ו שום זכות, אז הוא נמשל לעיבור – שלא נודע ממנו, וכמו שכתוב: "כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה ככה לא תדע את מעשי ה'" כו'. ובמדרגה הזאת היו במצרים בעת קושי השיעבוד (וכמו שכתב הגר"א ז"ל בספר ספרא דצניעותא סוף פרק א) – וכן בגלות קודם הגאולה – ואז לא היתה להם זכות ופעולה, רק היו מתקיימים במתנת חנם בזכות אבות, נמשל גם כן להעיבור – שאוכל רק מאמו, ואין לו פעולה עצמית. וביציאת מצרים (כתב הגר"א ז"ל שם), שהיתה בבחינת לידה, היינו שנראה ונודע – אבל אין לו פעולה כי אם רק פעולה חלושה מאד, לפי שלא קבלו התורה עדיין. וכדומה לזה כל טבעי האדם, הכל מרמז על דרכי ההנהגות וכנ"ל. שמתחלה צריך הוא ליניקה משדי אמו, והוא משל כשאין לישראל זכות מעצמם, וגם פעולתו מועטת. כל זה הוא כסדר עניני רמזים לפי סדר המעלות. וכל מה שנדרש בזה, יש בזה הכל על דרך משל וכנ"ל.