תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃
פרדס רמונים
אחרי אשר נתעסקנו בפרקים הקודמים בהכרח מציאות הספירות ומספרם, ראוי שנדע אם המכחיש ענין מציאות הספירות יקרא כופר אם לאו. ונאמר כי טעות האדם בענין זה יהיה בא' משני פנים. הפן הא' מי שלא ידע בהם כלל לא מצד שאם יתגלו לו תעלומות חכמה יכחישם ח"ו אלא מצד שלא הורגל בהם ולא נתגלו לו שערי אורה. האיש הזה ודאי ראוי שלא יקרא כופר ולא מכחיש. וראיה לזה שהרי אפי' בענין סלוק הגשמיות מהפשוט אמיתי ית' אמר הרמב"ם בס' המדע בהל' תשובה פ"ג כי המאמין שהא' הפשוט הוא גוף ובעל תמונה הוא מין, וכלל אותו בכלל המינין. והשיג עליו הראב"ד ע"ה וז"ל א"א ולמה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה, לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי אגדות המשבשות את הדעות ע"כ. הרי שהראב"ד ע"ה תפס עליו על שאמר כי האומר שהאלוה גוף הוא מין. ואין ראוי לחשוב שיהיה סברת הראב"ד ע"ה שלא יהיה מין, כי ודאי המגשים את האלוה הוא מין. אמנם מחלוקתם תלויה בזה שהרמב"ם לפי הנראה מלשונו ס"ל שהאומר שאלוה הוא בעל גשם הוא מין ואע"פ שיהיה הטעות הזה מטעם כי לא הורגל באלהיית ורדף אחר פשוטי המקראות והמדרשים ולא ירד לעמקם להבין עניינם כצורתם. ולזה השיגו הראב"ד ז"ל והכחישו ואמר שאיש כזה שבכל ענייניו עובד את האל והולך בדרכי התורה בתמימות ומפני קוצר ידיעתו האמין בגשמות לא יקרא מין, עם שהוא בודאי טועה. מאחר שאין כוונתו להרע ח"ו. אבל המכיר את בוראו שנגלו לו שערי ההקדמות בסילוק הגשמות ואינו מודה באמת ומעיז פניו ואומר שהאלוה הוא גשם, זה ודאי יקרא מין ואפילו לסברת הראב"ד ז"ל. וכן נאמר בענין הספירות כי ודאי מי שלא ידע בהם והאמין בא' הפשוט בלתי ידיעת הספירות אין ראוי שיקרא כופר ח"ו ולא מקצץ בנטיעות ח"ו שא"כ היה מן הראוי שבהיות האדם יודע להבין בחנוך המצות יחנכוהו בענין האמונה בספירות וידיעתן מה שלא מצינו כן. אבל אדרבא אמרו כי מן הראוי הוא להסתירם ואין מוסרים דברים אלו אלא לצנועים וכו'. מה שאין כן בענין מציאת האל והאחדות וענין תורה מן השמים ונבואת משה ורוב עקרי הדת כי בהיות הנער יודע קרוא אבי ואמי יחנכוהו בהם ויגלו לו פשטם של דברים כאמרם ז"ל במס' סוכ' (דף מ"ב) יודע לדבר אביו מלמדו תורה וק"ש ושאלו בגמרא תורה מאי היא ואמרו תורה צוה לנו משה כו' וק"ש שמע ישראל כו'.
פרדס רמונים
והנה שבחרו בב' הפסוקים האלה להיות כי בהם כלולים רוב פנות עיקרי התורה. בפסוק שמע ישראל כלול מציאות האל והיינו ה'. עוד בהיותו משגיח ואפי' השגחה פרטית וזהו פי' אלקינו. כי עם היות מציאותו מחויב מצד כל העולם כלו והוא היה הוה ויהיה ומהוה כל הויות שזהו פי' שם בן ד' בכתיבתו. ועם היותו רבון כל העולמים עליונים ותחתונים שזהו פי' קריאתו באדנות. ומזה יוכרח היות השגחתו כוללת בכל העולם. עכ"ז אלקינו פי' משגיח בפרטיות בנו. ה' אחד מכריח האחדות. וכבר בארו בגמרא (ברכות י"ג) שצריך האדם לכוין במלת אחד שהוא מלך מעלה ומטה ובד' רוחות. ובזה הוכרח שאינו גשם שהגשמי לא ימצא במקומות מתחלפים בזמן אחד. עוד פי' אחד פי' לא כאחד המנוי וכו' כאשר נבאר בשער עצמות וכלים בשער ד' בפ"ה בעה"ו. ובפסוק תורה צוה לנו משה כלול עיקר תורה מן השמים ונבואה ונבואת משה וזהו תורה צוה לנו משה כמפורסם. שכר ועונש באמרו מורשה קהלת יעקב כי ה' חפץ למען צדקו את ישראל והנחילם תורתו. וזה כוונו באמרם שני פסוקים האלה מטעם כי כאשר יגדל הנער יתחיל לשוטט במחשבתו במלות האלו וישאל לאביו וזקנו טעמם ועניינם. והם יגידוהו ויכניסוהו בענייני פנות התורה מעט מעט לפי שכלו כאשר יוכל שאת. זהו הנמצא במציאות העקרים. משא"כ בספירות העליונות אדרבא יעלימו סודם מעין כל ולא יגלום אלא לצנועים יחידים בדור, והרי מכאן ראיה שמי שלא יבחין בענין הספירות לא יקרא מפני זה כופר ולא מקצץ בנטיעות ח"ו. אמנם יצדק אמרנו עליו שלא זכה לראות מאורות מימיו ולא טעם במתק התורה וצוף אמריה הנעימים והנה מת באין חכמה ולא ראה טובה. הפן השני הם אותם אשר נגלו אליהם ענין הספירות ומציאותם, ויכחישום מפני רוע תכונתם כי הורגלו בחכמות חצוניות ובילדי נכרים יספיקו. ואלו אם לא יקראו כופרים או מינים מפאת כי הם מאמינים בכל ענייני האלהות, עכ"ז יקראו כופרים מפני שהם מכחישים פי' תורה שבע"פ. והאחד מג' כופרים הוא המכחיש פי' מפירושי תורה שבע"פ כמו שכתב הרמב"ם בפ' הנזכר, והוא ג"כ מכחיש דברי רז"ל. ומלבד אשר אלה לו עוד יוסיף על חטאתו פשע כי מהכחשת הספירות ימשך על הכפירה כי נכריחנו בהקדמות ופנות התורות כי מאחר שהאחד הפשוט לא ישיגהו שנוי איך ישגיח בעניינים חולפים. וכן אחר שהוא אחד איך ישגיח על סוגי המינים כי יחייב הרבוי כנודע. ולזה יוכרח להאמין בספירות ואם לאו יכפור ח"ו. כאשר טעו רבים בסלוק ההשגחה הפרטית ובעניינים האלה שאין ראוי להעלותם בכתב.
מגלה עמוקות
אופן נז
איתא במדרש פרשת וזאת הברכה (דב"ר פי"א י') ששני מלאכי שרת באו למשה, מיכא"ל וגבריא"ל. הנה רצה משה לכנוס לארץ ישראל ולהשלים כל ד' רגלי המרכבה, שהוא סוד מרכבו ארגמ"ן (שיר השירים ג י), כמ"ש הקב"ה לאברהם אנכי מג"ן לך (בראשית טו א) שהם שלשה אנשים נצבים עליו (בראשית יח ב) ג' גווני דעינא, מיכאל גוונא לבן, גבריאל אדום, אוריאל נוריאל גוונא ירק, אם החסד גובר נקרא אוריאל, ואם הדין גובר נקרא נוריאל. ועל זה אמר משה אתה החלות להראו"ת, בגימטריא מרכב"ה שלימ"ה. והנה בשעת מעמד הר סיני איתמר ומשה נגש אל הערפל (שמות כ כא), גש לא נאמר אלא נג"ש, מלמד שמיכאל וגבריאל הגישו את משה לערפל כדאיתא במדרש רבה (פרקי דר"א פמ"א). והכונה לפי שבמלת נגש נרמז מיכאל וגבריא'ל חושבן דדין כחושבן דדין, הערפל בגימטריא שכינה, הרי שלא זכר רק ב' מלאכים מן מרכבה של ארגמ"ן. וכן בשעת הר סיני איתא במדרש רבה שמות פל"ג (שמו"ר פל"ג ד') ומלאכי צבאות (תהלים סח יג), אל תקרי מלאכי אלא מלכי צבאות, מלמד שמיכאל וגבריאל שהם המלכים מן המלאכים הם ידודון ידודון, הרי שלא זכר גם כן רק מיכאל וגבריאל. ועתה התפלל משה מאחר שהחלות להראות לי מרכבה שלימה, וחזר ומפרש את גדלך מימין זה מיכאל, ידך החזקה משמאל גבריאל, ובפסוק עצמו חוזר ומפרש מי הם, כנגד גדלך אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, דהיינו מיכאל שנקרא כן על שם שהוא מעיד על הקב"ה, מיכא"ל שעל הים אמר מ"י כמוך באלים (שמות טו יא), ולבסוף אמר אין כא"ל (דברים לג כו), הרי מיכא"ל. אשר יעשה כמעשך וכגבורת"ך הרי גבריאל, ועתה התפלל משה שרצה להכניס לארץ ישראל אעברה נ"א, רוצה אני להעביר נ' של נוריא"ל, שהוא מורה על גבורת הדין נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי, ואעשה א' של אוריא"ל במקום נוריא"ל, זה שאמר ואראה את הארץ שהוא רמז על אור של ארץ ישראל. או הכוונה מתחלה לא קחשיב רק מיכאל וגבריאל, אם אעברה בארץ ישראל אזי אשלים מרכבה של ארגמ"ן, דהיינו נ"א נוריא"ל אור פניאל, כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז ע קכ"ז ע"א) א' של ארגמ"ן מורה על אור פניאל, ואראה את האר"ץ שהוא רפא"ל שהוא מלאך של השכינה במערב, ורפא"ל הוא במערב המרכבה. השיב לו הקב"ה רב לך, הרב שלך שהוא זגנזגא"ל הוא יבא עליך, כמו שכתוב תרגום יונתן בפרשת שמות בפסוק (שמות ג ב) וירא אליו מלאך ה' בלבת אש, זגנזגא"ל רבו של משה. וכן במדרש רבה סוף פרשת וזאת הברכה, כשהגיע זמנו של משה למות, באו ג' מלאכים מיכאל מימין, גבריאל משמאל, זגנזגאל מלפניו, וסימנם אל יחסר המז"ג (שיר השירים ז ג). אם כן מאחר שהרב שלך אצלך, אל תוסף וגו'. או יאמר ד' שרי התורה הם, וסימנם הנצנים נראו בארץ (שיר השירים ב יב), הם שרי התורה, עת הזמיר הגיע, במלת זמי"ר נוטריקון זגנזגא"ל מיכא"ל יופיא"ל רזיא"ל. וד' אלו נרמזין בכאן במלת ר"ב לך, מיכא"ל זגנזגא"ל בגימטריא ר"ב, שכל אחד מהם עולה מספר ק"א, שכן אמרו רז"ל [בעירובין דף נ"ד (חגיגה ט' ע"ב)] אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למאה ואחד. וז"ש דבר צוה לאלף דור (תהלים צה ח), ר"ל כשלומד כמנין צו"ה, תתקיים לאלף דור. ז"ש לב חכם ישכיל פיהו (משלי טז כג), פיה"ו עולה ק"א. וז"ש תורה צו"ה לנו (דברים לג ד). והטעם של ק"א, כי ב' שרי התורה אילו, חייליהם הם מאה ואחד, והוא נעלם של משה כזה מ' י"ן א' עולה ק"א, הרי החכמה שהוא משה מאי"ן תמצא (איוב כח יב), ר"ל נעלמו של משה מא"ין, ז"ש מאי"ן יבא עזרי (תהלים קכא א), שהוא על עזר התורה, כמו שנאמר למס מרעהו חסד וגומר (איוב ו' יד), האם אי"ן עזרתה בי מיד ותושיה נדחה ממני (שם). וזה גם כן נרמז במלת רב לך, ר"ל באותו שם שלך, תמצא רב שלך שהוא עולה מאה ואחד כמנין רבו, ולכן גם כן נרמז בנעלם של משה מיכא"ל, ר"ל כל זמן שהיה משה חי, לא היה יכול מיכאל להנהיג את ישראל, כמ"ש משה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה (שמות לג טו), על שאמר הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך (שמות כג כ), הוא מיכאל, כמבואר פרשת כי תשא במדרש רבה (שמו"ר פמ"ה ג'). אבל כשנעלם משה, אז בא מיכאל. וכן בפרשת תצוה שנעלם שם של משה, יש בו ק"א פסוקים כמנין מיכאל, כי כשנעלם משה בא מיכאל, גם זה נרמז במלת רב לך, משה נוטריקון "מיכאל "שר "הגדול, ועליו נאמר רב לך שהוא השר הגדול, כמו שנאמר בדניאל (יב א) מיכאל השר הגדול וגו', והוא השר הגדול שבמלאכים. והנה משה דחה המלאך הגדול ברקיע, יהיה פירוש רב לך, מה שהיה לו להנהיג לשר הגדול שהוא מיכאל שהוא נקרא רב לך, אותה ההנהגה היתה לך, אבל צו את יהושע, שבימי יהושע אמר מיכאל עתה באתי (יהושע ה יד, עיין ב"ר פצ"ז ג'), משה רבך דחה אותי. ולפי מה שאמרתי שד' שרי פנים הם נרמזין במלת זמי"ר, ד' אלו נרמזין בכאן, במלת ר"ב נרמזין זגנזגא"ל מיכא"ל, ובמלת יהושע בגימטריא יופיא"ל ורזיא"ל, כנגד אלו ד' מלאכים אמר ראה בעיניך ימה וצפונה תימנה ומזרחה, שהם כנגד ד' רוחות העולם, וכן סדר המשנה אמרינן (בעירובין דף נ"ד:) שכל אחד שנה פרקו ד' פעמים, לקביל ד' שרי פנים אלו. ולפי שהמרכבה היא נרמזת בגוונא דעינא, לכן אמר משה ואראה את הארץ, ר"ל בארץ ישראל שם יהיו ד' גוונין דעינא אצלי דתשלום המרכבה. ועל זה השיב לו הקב"ה שבכאן יהיו גם כן גוונא דעינא בשלמותא, וראה בעינך ד' רוחות שהן לקביל ד' אתוון של הוי"ה, כמ"ש ואתחנן אל ה', שאנו מתפללין בשם ה' מימיני מיכאל י', ומשמאלי גבריאל ה', ומלפני אוריאל ו', ומאחורי רפאל ה':
איתא במדרש פרשת וזאת הברכה (דב"ר פי"א י') ששני מלאכי שרת באו למשה, מיכא"ל וגבריא"ל. הנה רצה משה לכנוס לארץ ישראל ולהשלים כל ד' רגלי המרכבה, שהוא סוד מרכבו ארגמ"ן (שיר השירים ג י), כמ"ש הקב"ה לאברהם אנכי מג"ן לך (בראשית טו א) שהם שלשה אנשים נצבים עליו (בראשית יח ב) ג' גווני דעינא, מיכאל גוונא לבן, גבריאל אדום, אוריאל נוריאל גוונא ירק, אם החסד גובר נקרא אוריאל, ואם הדין גובר נקרא נוריאל. ועל זה אמר משה אתה החלות להראו"ת, בגימטריא מרכב"ה שלימ"ה. והנה בשעת מעמד הר סיני איתמר ומשה נגש אל הערפל (שמות כ כא), גש לא נאמר אלא נג"ש, מלמד שמיכאל וגבריאל הגישו את משה לערפל כדאיתא במדרש רבה (פרקי דר"א פמ"א). והכונה לפי שבמלת נגש נרמז מיכאל וגבריא'ל חושבן דדין כחושבן דדין, הערפל בגימטריא שכינה, הרי שלא זכר רק ב' מלאכים מן מרכבה של ארגמ"ן. וכן בשעת הר סיני איתא במדרש רבה שמות פל"ג (שמו"ר פל"ג ד') ומלאכי צבאות (תהלים סח יג), אל תקרי מלאכי אלא מלכי צבאות, מלמד שמיכאל וגבריאל שהם המלכים מן המלאכים הם ידודון ידודון, הרי שלא זכר גם כן רק מיכאל וגבריאל. ועתה התפלל משה מאחר שהחלות להראות לי מרכבה שלימה, וחזר ומפרש את גדלך מימין זה מיכאל, ידך החזקה משמאל גבריאל, ובפסוק עצמו חוזר ומפרש מי הם, כנגד גדלך אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, דהיינו מיכאל שנקרא כן על שם שהוא מעיד על הקב"ה, מיכא"ל שעל הים אמר מ"י כמוך באלים (שמות טו יא), ולבסוף אמר אין כא"ל (דברים לג כו), הרי מיכא"ל. אשר יעשה כמעשך וכגבורת"ך הרי גבריאל, ועתה התפלל משה שרצה להכניס לארץ ישראל אעברה נ"א, רוצה אני להעביר נ' של נוריא"ל, שהוא מורה על גבורת הדין נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי, ואעשה א' של אוריא"ל במקום נוריא"ל, זה שאמר ואראה את הארץ שהוא רמז על אור של ארץ ישראל. או הכוונה מתחלה לא קחשיב רק מיכאל וגבריאל, אם אעברה בארץ ישראל אזי אשלים מרכבה של ארגמ"ן, דהיינו נ"א נוריא"ל אור פניאל, כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז ע קכ"ז ע"א) א' של ארגמ"ן מורה על אור פניאל, ואראה את האר"ץ שהוא רפא"ל שהוא מלאך של השכינה במערב, ורפא"ל הוא במערב המרכבה. השיב לו הקב"ה רב לך, הרב שלך שהוא זגנזגא"ל הוא יבא עליך, כמו שכתוב תרגום יונתן בפרשת שמות בפסוק (שמות ג ב) וירא אליו מלאך ה' בלבת אש, זגנזגא"ל רבו של משה. וכן במדרש רבה סוף פרשת וזאת הברכה, כשהגיע זמנו של משה למות, באו ג' מלאכים מיכאל מימין, גבריאל משמאל, זגנזגאל מלפניו, וסימנם אל יחסר המז"ג (שיר השירים ז ג). אם כן מאחר שהרב שלך אצלך, אל תוסף וגו'. או יאמר ד' שרי התורה הם, וסימנם הנצנים נראו בארץ (שיר השירים ב יב), הם שרי התורה, עת הזמיר הגיע, במלת זמי"ר נוטריקון זגנזגא"ל מיכא"ל יופיא"ל רזיא"ל. וד' אלו נרמזין בכאן במלת ר"ב לך, מיכא"ל זגנזגא"ל בגימטריא ר"ב, שכל אחד מהם עולה מספר ק"א, שכן אמרו רז"ל [בעירובין דף נ"ד (חגיגה ט' ע"ב)] אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למאה ואחד. וז"ש דבר צוה לאלף דור (תהלים צה ח), ר"ל כשלומד כמנין צו"ה, תתקיים לאלף דור. ז"ש לב חכם ישכיל פיהו (משלי טז כג), פיה"ו עולה ק"א. וז"ש תורה צו"ה לנו (דברים לג ד). והטעם של ק"א, כי ב' שרי התורה אילו, חייליהם הם מאה ואחד, והוא נעלם של משה כזה מ' י"ן א' עולה ק"א, הרי החכמה שהוא משה מאי"ן תמצא (איוב כח יב), ר"ל נעלמו של משה מא"ין, ז"ש מאי"ן יבא עזרי (תהלים קכא א), שהוא על עזר התורה, כמו שנאמר למס מרעהו חסד וגומר (איוב ו' יד), האם אי"ן עזרתה בי מיד ותושיה נדחה ממני (שם). וזה גם כן נרמז במלת רב לך, ר"ל באותו שם שלך, תמצא רב שלך שהוא עולה מאה ואחד כמנין רבו, ולכן גם כן נרמז בנעלם של משה מיכא"ל, ר"ל כל זמן שהיה משה חי, לא היה יכול מיכאל להנהיג את ישראל, כמ"ש משה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה (שמות לג טו), על שאמר הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך (שמות כג כ), הוא מיכאל, כמבואר פרשת כי תשא במדרש רבה (שמו"ר פמ"ה ג'). אבל כשנעלם משה, אז בא מיכאל. וכן בפרשת תצוה שנעלם שם של משה, יש בו ק"א פסוקים כמנין מיכאל, כי כשנעלם משה בא מיכאל, גם זה נרמז במלת רב לך, משה נוטריקון "מיכאל "שר "הגדול, ועליו נאמר רב לך שהוא השר הגדול, כמו שנאמר בדניאל (יב א) מיכאל השר הגדול וגו', והוא השר הגדול שבמלאכים. והנה משה דחה המלאך הגדול ברקיע, יהיה פירוש רב לך, מה שהיה לו להנהיג לשר הגדול שהוא מיכאל שהוא נקרא רב לך, אותה ההנהגה היתה לך, אבל צו את יהושע, שבימי יהושע אמר מיכאל עתה באתי (יהושע ה יד, עיין ב"ר פצ"ז ג'), משה רבך דחה אותי. ולפי מה שאמרתי שד' שרי פנים הם נרמזין במלת זמי"ר, ד' אלו נרמזין בכאן, במלת ר"ב נרמזין זגנזגא"ל מיכא"ל, ובמלת יהושע בגימטריא יופיא"ל ורזיא"ל, כנגד אלו ד' מלאכים אמר ראה בעיניך ימה וצפונה תימנה ומזרחה, שהם כנגד ד' רוחות העולם, וכן סדר המשנה אמרינן (בעירובין דף נ"ד:) שכל אחד שנה פרקו ד' פעמים, לקביל ד' שרי פנים אלו. ולפי שהמרכבה היא נרמזת בגוונא דעינא, לכן אמר משה ואראה את הארץ, ר"ל בארץ ישראל שם יהיו ד' גוונין דעינא אצלי דתשלום המרכבה. ועל זה השיב לו הקב"ה שבכאן יהיו גם כן גוונא דעינא בשלמותא, וראה בעינך ד' רוחות שהן לקביל ד' אתוון של הוי"ה, כמ"ש ואתחנן אל ה', שאנו מתפללין בשם ה' מימיני מיכאל י', ומשמאלי גבריאל ה', ומלפני אוריאל ו', ומאחורי רפאל ה':