וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵֽעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל־הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהוָ֧ה אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֶת־הַגִּלְעָ֖ד עַד־דָּֽן׃
מגלה עמוקות
אופן שנים עשר
רצה משה להשיג בזה העולם סוד שם של יה שהוא סוד חכמה בינה, וזהו כוונת המדרש (דב"ר פי"א ח') שאמר משה כששמע מיתתו שגילה לו מטטרון, ואמר משה לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י"ה (תהלים קיח יז), הרי שרצה משה לבא על תכונת שם של י"ה. ומ"ש (תהלים קיח יח) יסור יסרני, הכוונה על דרך שאיתא במדרש (תנחומא ואתחנן סי' ו') שאמר משה להקב"ה שתגזור עלי יסורין על החטא שחטאתי, וזהו לדעתי שרמז במה שאמר יסור יסרני יה ולמות לא נתנני. לכן פתח משה בכאן ואתחנן שהוא מלשון וחנותי (שמות לג יט), שאז הראה לו הקב"ה שערי גן עדן, ולכן פתח אדנ"י ואחר כך הוי"ה בנקודת אלהים, תצרף משלשתן יחד אדנ"י הוי"ה אלהי"ם, בגימטריא גן עדן. וז"ש אחר כך (תהלים קיח יט) פתחו לי שערי צדק, בגימטריא עדן בנו"ן רבתי של אי"ק בכ"ר, וכל כוונתו היה אבא בם אודה י"ה, שרצה לבא עד תכונת שם של י"ה שהוא חכמה בינה. ועל זה אמר אתה החלות להראות את גדלך ממדת החסד עד סוף (ז' ספירות) הבנין, ועתה התפלל אעברה נא, שיגלה לו הקב"ה נ' שערי בינה ואל"ף שהוא החכמה כדכתיב (איוב לג לג) ואאלפיך חכמה, שכן צורת א' היא סוד ל"ב נתיבות חכמה, שכן צורת א' י"ו למעלה י"ו למטה. ז"ש ההר הטוב הזה והלבנון, במלת לבנון נרמזו בו ל"ב נתיבות חכמה נ' שערי בינה. השיב לו הקב"ה רב לך, די לך ההשגה שגילה לך הקב"ה שער החמשים קודם מותך, כמ"ש בזוהר (ח"ג קנ"ז ע"א) על פסוק (דברים לד א) ויראהו כל הארץ, במלת כל רמז לו כ"י כל בשמים ובארץ (דברי הימים א' כט יא), ר"ל גם שער החמשים שהוא סוד מי אל בשמים ובארץ גילה לו בזה העולם, אבל אחר מותו תוסף רוחם יגועון (תהלים קד כט), גילה הקב"ה למשה גם כן ל"ב נתיבות חכמה, כמ"ש (דברים לג כא) וירא ראשית לו, שהוא סוד ראשית חכמה, ומתי גילה לו ל"ב נתיבות חכמה, לזה אמר כי שם חלקת מחוקק ספון, ר"ל כשמת וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן (חולין ז' ע"ב), אז גילה לו ל"ב נתיבות חכמה, אבל עתה בזה העולם רב לך, די לך בנ' שערי בינה שנרמזין במלת לך, כי אימא עד הוד מתפשטא (תיקו"ז הקדמה ב' ע"ב) שהם ה' ספירות, גדולה גבורה תפארת כל אחת כלולה מעשר הרי ל' מן לך, ואחר כך נצח הוד כ' של לך, ולכן עתה רב לך אל תוסף. וז"ש ונשב בגיא, ומלת ונש"ב נוטריקון נ' שערי בינה, והקב"ה אמר לו בחייו עלה ראש הפסגה, שהוא שער החמשים שהיה חסר ממנו עד אותו שעה, שלא נתגלו לו רק מ"ט שערי בינה ושער אחד היה חסר, ועל אותו שער הסגור הפנימי אמר לו עתה עלה ראש הפסגה, ובמלת פסגה עשה הקב"ה רצונו של משה שביקש ליכנס לעדן הפנימי, כמ"ש פתחו לי שערי צדק שהוא סוד עדן כמ"ש, וכן במלת פסגה מרומז בעדן, שכן אותיות הקודמת שלפני אותיות פסגה, הם בעדן. וזה נרמז במ"ש ראש הפסגה, ר"ל כשתעלה לאותיות הראשונות שהם לפני אותיות פסגה, ומ"ש אחר כך צו את יהושע, צוה הקב"ה למשה שיגלה ליהושע אותו השער הפנימי שהוא סגור דהיינו שער נ', וז"ש וחזקהו קאי על אותו השער שגילה הקב"ה למשה, ולכן נקרא יהושע בן נון, ר"ל שגילה לו הקב"ה נ' שערי בינה, לקיים קרא (יהושע א ה) כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, ובמלת אהיה רמז לו על סוד ע' פנים של תורה, שנרמזין במלת ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח ו), ע' תלויה קרי ביה מ"ט, שלא גילה הקב"ה למשה כל ימיו רק מ"ט פנים מן ע' פנים של תורה (במ"ר פ"ב ג'), ונשתיירו סוד אהיה שהוא כ"א לתשלום חשבון ע' פנים, נמצא ששם של אהיה הוא סוד שער הפנימי שהיה סגור, וגילה הקב"ה למשה קודם מותו. לכן בפסוק ה' אלהים אתה החלות יש בו כ"א תיבות, שהוא סוד אהיה בסוד ואהיה אצלו אמון (משלי ח ל), ר"ל שם של אהיה נשאר אצל הקב"ה אמון מוצנע ומכוסה. ואפשר שעל כן אמר הקב"ה למשה שביקש בחייו להשיג סוד א' שהוא ל"ב נתיבות חכמה, והשיב לו הקב"ה רב ל"ך, עתה די לך בנ' שערי בינה כמנין לך ולא יותר, לפי שצריך אתה לצוות את יהושע לכל מה שאתה משיג צריך אתה גם כן לידע ולהשיג, כי כן הבטיח לו הקב"ה כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, לכן בשביל צו את יהושע וחזקהו, בשביל זה רב לך אי אפשר לך עתה להשיג יותר, כי יהושע לא נקרא רק בן נון בחיר"ק, מלשון בין תבין אשר לפניך (משלי כג א), נ' שערי בינה ולא יותר. וזהו שאמרו רז"ל (סוטה י"ג ע"ב) רב לך, יש לך רב ומנו זה יהושע, בשביל יהושע שאי אפשר להשיג יותר, גם אתה לא תשיג יותר כי רב לך בזה. ולכן איתא (בפרק הבונה שבת דף ק"ד.) אתו דרדקי לבי מדרשא ואמרו מילתא שאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותייהו, מאי טעמא אמרו דוקא יהושע בן נון. אבל הכונה לפי שהדרדקי אמרו א"ב אלף בינה, והכוונה על סוד שער א' שהיה חסר מבינה, והוא שער החמשים שהשיג בו יהושע ולכן נקרא בן נון, לכן מזכיר שם יהושע שבזה השער מדברים הדרדקים עתה:
רצה משה להשיג בזה העולם סוד שם של יה שהוא סוד חכמה בינה, וזהו כוונת המדרש (דב"ר פי"א ח') שאמר משה כששמע מיתתו שגילה לו מטטרון, ואמר משה לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י"ה (תהלים קיח יז), הרי שרצה משה לבא על תכונת שם של י"ה. ומ"ש (תהלים קיח יח) יסור יסרני, הכוונה על דרך שאיתא במדרש (תנחומא ואתחנן סי' ו') שאמר משה להקב"ה שתגזור עלי יסורין על החטא שחטאתי, וזהו לדעתי שרמז במה שאמר יסור יסרני יה ולמות לא נתנני. לכן פתח משה בכאן ואתחנן שהוא מלשון וחנותי (שמות לג יט), שאז הראה לו הקב"ה שערי גן עדן, ולכן פתח אדנ"י ואחר כך הוי"ה בנקודת אלהים, תצרף משלשתן יחד אדנ"י הוי"ה אלהי"ם, בגימטריא גן עדן. וז"ש אחר כך (תהלים קיח יט) פתחו לי שערי צדק, בגימטריא עדן בנו"ן רבתי של אי"ק בכ"ר, וכל כוונתו היה אבא בם אודה י"ה, שרצה לבא עד תכונת שם של י"ה שהוא חכמה בינה. ועל זה אמר אתה החלות להראות את גדלך ממדת החסד עד סוף (ז' ספירות) הבנין, ועתה התפלל אעברה נא, שיגלה לו הקב"ה נ' שערי בינה ואל"ף שהוא החכמה כדכתיב (איוב לג לג) ואאלפיך חכמה, שכן צורת א' היא סוד ל"ב נתיבות חכמה, שכן צורת א' י"ו למעלה י"ו למטה. ז"ש ההר הטוב הזה והלבנון, במלת לבנון נרמזו בו ל"ב נתיבות חכמה נ' שערי בינה. השיב לו הקב"ה רב לך, די לך ההשגה שגילה לך הקב"ה שער החמשים קודם מותך, כמ"ש בזוהר (ח"ג קנ"ז ע"א) על פסוק (דברים לד א) ויראהו כל הארץ, במלת כל רמז לו כ"י כל בשמים ובארץ (דברי הימים א' כט יא), ר"ל גם שער החמשים שהוא סוד מי אל בשמים ובארץ גילה לו בזה העולם, אבל אחר מותו תוסף רוחם יגועון (תהלים קד כט), גילה הקב"ה למשה גם כן ל"ב נתיבות חכמה, כמ"ש (דברים לג כא) וירא ראשית לו, שהוא סוד ראשית חכמה, ומתי גילה לו ל"ב נתיבות חכמה, לזה אמר כי שם חלקת מחוקק ספון, ר"ל כשמת וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן (חולין ז' ע"ב), אז גילה לו ל"ב נתיבות חכמה, אבל עתה בזה העולם רב לך, די לך בנ' שערי בינה שנרמזין במלת לך, כי אימא עד הוד מתפשטא (תיקו"ז הקדמה ב' ע"ב) שהם ה' ספירות, גדולה גבורה תפארת כל אחת כלולה מעשר הרי ל' מן לך, ואחר כך נצח הוד כ' של לך, ולכן עתה רב לך אל תוסף. וז"ש ונשב בגיא, ומלת ונש"ב נוטריקון נ' שערי בינה, והקב"ה אמר לו בחייו עלה ראש הפסגה, שהוא שער החמשים שהיה חסר ממנו עד אותו שעה, שלא נתגלו לו רק מ"ט שערי בינה ושער אחד היה חסר, ועל אותו שער הסגור הפנימי אמר לו עתה עלה ראש הפסגה, ובמלת פסגה עשה הקב"ה רצונו של משה שביקש ליכנס לעדן הפנימי, כמ"ש פתחו לי שערי צדק שהוא סוד עדן כמ"ש, וכן במלת פסגה מרומז בעדן, שכן אותיות הקודמת שלפני אותיות פסגה, הם בעדן. וזה נרמז במ"ש ראש הפסגה, ר"ל כשתעלה לאותיות הראשונות שהם לפני אותיות פסגה, ומ"ש אחר כך צו את יהושע, צוה הקב"ה למשה שיגלה ליהושע אותו השער הפנימי שהוא סגור דהיינו שער נ', וז"ש וחזקהו קאי על אותו השער שגילה הקב"ה למשה, ולכן נקרא יהושע בן נון, ר"ל שגילה לו הקב"ה נ' שערי בינה, לקיים קרא (יהושע א ה) כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, ובמלת אהיה רמז לו על סוד ע' פנים של תורה, שנרמזין במלת ותחסרהו מעט מאלהים (תהלים ח ו), ע' תלויה קרי ביה מ"ט, שלא גילה הקב"ה למשה כל ימיו רק מ"ט פנים מן ע' פנים של תורה (במ"ר פ"ב ג'), ונשתיירו סוד אהיה שהוא כ"א לתשלום חשבון ע' פנים, נמצא ששם של אהיה הוא סוד שער הפנימי שהיה סגור, וגילה הקב"ה למשה קודם מותו. לכן בפסוק ה' אלהים אתה החלות יש בו כ"א תיבות, שהוא סוד אהיה בסוד ואהיה אצלו אמון (משלי ח ל), ר"ל שם של אהיה נשאר אצל הקב"ה אמון מוצנע ומכוסה. ואפשר שעל כן אמר הקב"ה למשה שביקש בחייו להשיג סוד א' שהוא ל"ב נתיבות חכמה, והשיב לו הקב"ה רב ל"ך, עתה די לך בנ' שערי בינה כמנין לך ולא יותר, לפי שצריך אתה לצוות את יהושע לכל מה שאתה משיג צריך אתה גם כן לידע ולהשיג, כי כן הבטיח לו הקב"ה כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, לכן בשביל צו את יהושע וחזקהו, בשביל זה רב לך אי אפשר לך עתה להשיג יותר, כי יהושע לא נקרא רק בן נון בחיר"ק, מלשון בין תבין אשר לפניך (משלי כג א), נ' שערי בינה ולא יותר. וזהו שאמרו רז"ל (סוטה י"ג ע"ב) רב לך, יש לך רב ומנו זה יהושע, בשביל יהושע שאי אפשר להשיג יותר, גם אתה לא תשיג יותר כי רב לך בזה. ולכן איתא (בפרק הבונה שבת דף ק"ד.) אתו דרדקי לבי מדרשא ואמרו מילתא שאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותייהו, מאי טעמא אמרו דוקא יהושע בן נון. אבל הכונה לפי שהדרדקי אמרו א"ב אלף בינה, והכוונה על סוד שער א' שהיה חסר מבינה, והוא שער החמשים שהשיג בו יהושע ולכן נקרא בן נון, לכן מזכיר שם יהושע שבזה השער מדברים הדרדקים עתה:
מגלה עמוקות
אופן סו
ראה משה מה שיהיה בימי חשמונאי שאז יתקנו קליפת נגה, בסוד מלך עוזר ומושיע ומגן בספר התחלת החכמה, ולכן תקנו הודו שאז נתקן הוד מדת הוד ירך יעקב בפך של שמן, שהם סוד פכים קטנים של יעקב, (חולין צ"א ע"א), ונעשה הנס בח' ימים, בסוד למנצח על השמינית (תהלים יב א), וזה סוד (שם) מזמור ע"ה (תהלים עה ב) הודינו לך אלהים הודינו, שתקנו קרוב שמך שהם כהנים של בית חשמונאי בשעה שנתקן מדת הוד דרשתי בו רזין עילאין, וגם הוא סוד נצח הוד שהיא מדה שמינית. וזה סוד יג"ר שהדותא (בראשית לא מז) שאמר לבן ליעקב בלשון ארמי, שגלה לו ענין בית שני כשהיה רי"ג שנה, אז בא אנטיוכס ושחט החזיר על המזבח, וזה היה שנת רי"ג לבנין בית שני שאז גברה הקליפה חזיר. חזי"ר בגימטריא קליפ"ה, ויעקב קרא אותו גלעד, הראה לו תיקון המקדש שנקרא גלעד, כדאיתא במדרש ילקוט (שמעוני) בזו הפרשה (ילקו"ש רמז תתקס"ד) שהראה הקב"ה ענין בית המקדש, שנאמר (דברים לד א) ויראהו את הגלעד, אין גלעד אלא בית המקדש, שנאמר (ירמיה כב ו) גלעד לי ראש הלבנון. הנה מאחר שראה משה בימי מתתיה תיקון נוגה, התפלל משה ואתחנן בנ' ארוכה על קליפת נוגה. לכן אמר בעת ההיא, מה שיתקן חשמונאי באותו עת בבית שני, רצה הוא לתקן עתה, לכן ההוא כתיב דקאי על משה, ואמר אתה החלות להראות את גדלך, שזכה משה לקרני הוד, וזכה לתיקון נצח מימין אמר את גדלך, לתיקון הוד משמאל אמר את ידך החזקה. ונמצא מאחר שהתחלתי לתקן קליפת נוגה אעברה נ"א, מה שיהיה בימי נ"יקנור א"נטיוכס, שהוא בימי יון רוצה אני לתקן עתה, נ"א נוטריקון נ"גה א"רמית, ובמלת א"עברה בגימטריא ב"עור, מה שעשה בלעם בן בעור שהוא לבן הארמי בגלגול שלו, רוצה אני להעביר עתה. וארא"ה בגימטריא י"גר, מה שלבן הראה ליעקב יגר שהדותא, שבשנת י"גר לבנין בית שני תגבור הקליפה, רוצה אני לתקן עתה ולראות ההר הטוב הזה והלבנון, שהוא סוד גלעד שקרא אותו יעקב גלעד לי ראש, גם הראה יעקב מ"ש במגילת אנטיוכס שבניו של חשמונאי הלכו להר גלעד, והתפללו שם מי שענה לשמואל על הר גלעד יענה אותנו. וקשה מה ענין שמואל לכאן. אבל רזי עילאה הוא, שמואל התחיל לתקן ירך יעקב ששכח פכים קטנים, ובפך שמן שבידו תיקן, הוא סוד גם נצח ישראל לא ישקר (שמואל א' טו כט), וגמר תיקון הירך היה בימי חשמונאי הלבנון שהוא בית המקדש, ההר הטוב רומז על בינה שהיא בקדושה שממנו יניקת קליפת נגה בטומאה. השיב הקב"ה רב לך, ל"ך דייקא, שכבר נתן הקב"ה מסוה למשה (שמות לד לג), שהוא ס"ו של מסו"ה הוא מורה על גלגל החוזר בעולם, שכן ס"ו בגימטריא גלג'ל, והוא סוד יו"ן, כבר תקנת מה שראוי לך לתקן בימי יו"ן. ועל אותן ב' מדות שהם 'נצח 'הוד, שכנגדן אמר משה ה"ן לה' אלהיך השמים (דברים י יד), שקילס להקב"ה בה"ן נוטריקון "הוד "נצח ירכי קשוט, במכירת יוסף נתקלקלו תרין ירכין. וזה סוד הן יהרוס ולא יבנה (איוב יב יד), שדרשו ברבה פרשת מקץ (ב"ר פצ"א א') על מכירת יוסף, בסוד מצילין תיק הספר עם הספר משנה בפרק י"ו דשבת דף קי"ו (שבת קט"ז ע"ב), ר"ל משה הוא כלל ספר תורה שהוא סוד תפארת, ועמו מצילין תי"ק הספר נוטריקון "תרין "ירכי "קשוטא, ועליהם אמר הקב"ה צו את יהושע לזרז אותו ולברכו בב' ידים ונתת הודך עליו (במדבר כז כ), שהוא מדת הוד, ואמר וחזקהו כנגד מדת הוד, ואמר ואמצהו כנגד נצח, שכן ואמצהו בגימטריא נצח:
ראה משה מה שיהיה בימי חשמונאי שאז יתקנו קליפת נגה, בסוד מלך עוזר ומושיע ומגן בספר התחלת החכמה, ולכן תקנו הודו שאז נתקן הוד מדת הוד ירך יעקב בפך של שמן, שהם סוד פכים קטנים של יעקב, (חולין צ"א ע"א), ונעשה הנס בח' ימים, בסוד למנצח על השמינית (תהלים יב א), וזה סוד (שם) מזמור ע"ה (תהלים עה ב) הודינו לך אלהים הודינו, שתקנו קרוב שמך שהם כהנים של בית חשמונאי בשעה שנתקן מדת הוד דרשתי בו רזין עילאין, וגם הוא סוד נצח הוד שהיא מדה שמינית. וזה סוד יג"ר שהדותא (בראשית לא מז) שאמר לבן ליעקב בלשון ארמי, שגלה לו ענין בית שני כשהיה רי"ג שנה, אז בא אנטיוכס ושחט החזיר על המזבח, וזה היה שנת רי"ג לבנין בית שני שאז גברה הקליפה חזיר. חזי"ר בגימטריא קליפ"ה, ויעקב קרא אותו גלעד, הראה לו תיקון המקדש שנקרא גלעד, כדאיתא במדרש ילקוט (שמעוני) בזו הפרשה (ילקו"ש רמז תתקס"ד) שהראה הקב"ה ענין בית המקדש, שנאמר (דברים לד א) ויראהו את הגלעד, אין גלעד אלא בית המקדש, שנאמר (ירמיה כב ו) גלעד לי ראש הלבנון. הנה מאחר שראה משה בימי מתתיה תיקון נוגה, התפלל משה ואתחנן בנ' ארוכה על קליפת נוגה. לכן אמר בעת ההיא, מה שיתקן חשמונאי באותו עת בבית שני, רצה הוא לתקן עתה, לכן ההוא כתיב דקאי על משה, ואמר אתה החלות להראות את גדלך, שזכה משה לקרני הוד, וזכה לתיקון נצח מימין אמר את גדלך, לתיקון הוד משמאל אמר את ידך החזקה. ונמצא מאחר שהתחלתי לתקן קליפת נוגה אעברה נ"א, מה שיהיה בימי נ"יקנור א"נטיוכס, שהוא בימי יון רוצה אני לתקן עתה, נ"א נוטריקון נ"גה א"רמית, ובמלת א"עברה בגימטריא ב"עור, מה שעשה בלעם בן בעור שהוא לבן הארמי בגלגול שלו, רוצה אני להעביר עתה. וארא"ה בגימטריא י"גר, מה שלבן הראה ליעקב יגר שהדותא, שבשנת י"גר לבנין בית שני תגבור הקליפה, רוצה אני לתקן עתה ולראות ההר הטוב הזה והלבנון, שהוא סוד גלעד שקרא אותו יעקב גלעד לי ראש, גם הראה יעקב מ"ש במגילת אנטיוכס שבניו של חשמונאי הלכו להר גלעד, והתפללו שם מי שענה לשמואל על הר גלעד יענה אותנו. וקשה מה ענין שמואל לכאן. אבל רזי עילאה הוא, שמואל התחיל לתקן ירך יעקב ששכח פכים קטנים, ובפך שמן שבידו תיקן, הוא סוד גם נצח ישראל לא ישקר (שמואל א' טו כט), וגמר תיקון הירך היה בימי חשמונאי הלבנון שהוא בית המקדש, ההר הטוב רומז על בינה שהיא בקדושה שממנו יניקת קליפת נגה בטומאה. השיב הקב"ה רב לך, ל"ך דייקא, שכבר נתן הקב"ה מסוה למשה (שמות לד לג), שהוא ס"ו של מסו"ה הוא מורה על גלגל החוזר בעולם, שכן ס"ו בגימטריא גלג'ל, והוא סוד יו"ן, כבר תקנת מה שראוי לך לתקן בימי יו"ן. ועל אותן ב' מדות שהם 'נצח 'הוד, שכנגדן אמר משה ה"ן לה' אלהיך השמים (דברים י יד), שקילס להקב"ה בה"ן נוטריקון "הוד "נצח ירכי קשוט, במכירת יוסף נתקלקלו תרין ירכין. וזה סוד הן יהרוס ולא יבנה (איוב יב יד), שדרשו ברבה פרשת מקץ (ב"ר פצ"א א') על מכירת יוסף, בסוד מצילין תיק הספר עם הספר משנה בפרק י"ו דשבת דף קי"ו (שבת קט"ז ע"ב), ר"ל משה הוא כלל ספר תורה שהוא סוד תפארת, ועמו מצילין תי"ק הספר נוטריקון "תרין "ירכי "קשוטא, ועליהם אמר הקב"ה צו את יהושע לזרז אותו ולברכו בב' ידים ונתת הודך עליו (במדבר כז כ), שהוא מדת הוד, ואמר וחזקהו כנגד מדת הוד, ואמר ואמצהו כנגד נצח, שכן ואמצהו בגימטריא נצח:
מגלה עמוקות
אופן קעג
הקדמה אחת מונחת, והוא כי ידוע שיש ג' מיני אורות ג' מדריגות זו למעלה מזו, אור חיצון אור פנימי אור מקיף, וזה סוד באו"ר "פני "מלך "חיים (משלי טז טו), ר"ת "פנימי "מקיף "חיצון, אשר עליהם נאמר (בראשית א ג) ויאמר אלהים יהי אור, דא אור חיצון, ויהי אור, דא אור פנימי, וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ד), זה אור מקיף. ואיתא בזוהר (ח"א ל"א ע"ב) אור שברא הקב"ה בקדמייתא, חזי ביה אדם מסייפי עלמא עד סייפא עלמא, ובשעתא דחמי הקב"ה דיקומון ג' דרין חייבין, והם דרא דאנוש, ודרא דטופנא, ודרא דפלגה, גנז ליה דלא ישתמשון ביה חייבי עלמא, ויהב ליה הקב"ה למשה ואשתמש ביה ג' ירחין, ובתר ג' ירחין נטל לה הקב"ה ומניח עד דקאי' על טורא דסיני. וזה סוד אל תקרי מה (דברים י יב) אלא מאה (מנחות מ"ג ע"ב, עיין שם רש"י ד"ה מה, ותנחומא קרח סי' י"ב), ר"ל שצריך לתקן אלו הג' דורות "מבול "אנוש "הפלגה, שהם ר"ת מא"ה, כי עיקר ירידת ישראל למצרים היה לתקן אלו הג' דורות. וזה סוד שאברהם היה צריך להיות בן מאה שנה בלידת יצחק (בראשית כא ה), כי היה צריך לתקן אלו הג' דורות שהם ר"ת מאה. וזה שאמר הקדוש ברוך הוא "המכסה "אני "מאברהם (בראשית יח יז), ר"ת מא"ה. ומשה היה נתאוה לאותו אור שנטל מן אדם הראשון, לזה אמר אתה החלות להראות, החלות בהיפך אתוון הלחות, כי באותו פעם בטורא דסיני הראית לי האור הגדול כדאיתא בזוהר (ח"א ל"ו ע"ב) את גדלך דא אור פנימי שהוא מסיטרא דחסד, ואת ידך החזקה דא אור החיצון מסיטרא דגבורה, אשר מי אל דא אור מקיף, כי שם של א"ל במלואו אלף למד, בגימטריא הק"ף. לכן אעברה נא, רצה לומר אהיה מעובר נ"א, ר"ת "נדב "אביהו שסודם אור מקיף, ואראה את הארץ הטובה הוא אור החיצון, ההר הטוב הוא אור פנימי, הלבנון הוא בית המקדש שהוא אור מקיף, כי בית המקדש הוא סוד עולם הבריאה, כמ"דא כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה יז יב), ועולם הבריאה הוא סוד אור מקיף, כי שם בארץ ישראל אזכה לאור הגדול אור מקיף, כי אור לו בציון (ישעיה לא ט), כי לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), אפילו אוירא דארץ ישראל גם שם אין הקליפה שולטת. ואז השיב לו הקדוש ברוך הוא רב לך, כי באותו האור הגדול שמשת בו ג' ירחין, וזה סוד אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא), כי משה נקרא צדיק, על דרך שפירש המדרש (דב"ר פי"א י') על פסוק (תהלים לז לב) צופה רשע לצדיק, שאין לך צדיק בעולם כמשה וכו', ואותו אור שימש בו משה שלשה ירחים שהם צ' יום, וכיון שכל מגמתך לילך לארץ ישראל הוא בשביל להשיג אותו האור, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, כי גם בכאן תשיג אותו האור, עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגומר, (כדאיתא במדרש פרשה זו (דב"ר) על פסוק (דברים לד א) ויראהו ה' את הארץ, שבאותו פעם הראה לו מסוף העולם ועד סופו, לכן אל תוסף אלא צו את יהושע וחזקהו באור חיצון, ואמצהו באור פנימי, אבל לא יזכה לאור מקיף:
הקדמה אחת מונחת, והוא כי ידוע שיש ג' מיני אורות ג' מדריגות זו למעלה מזו, אור חיצון אור פנימי אור מקיף, וזה סוד באו"ר "פני "מלך "חיים (משלי טז טו), ר"ת "פנימי "מקיף "חיצון, אשר עליהם נאמר (בראשית א ג) ויאמר אלהים יהי אור, דא אור חיצון, ויהי אור, דא אור פנימי, וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ד), זה אור מקיף. ואיתא בזוהר (ח"א ל"א ע"ב) אור שברא הקב"ה בקדמייתא, חזי ביה אדם מסייפי עלמא עד סייפא עלמא, ובשעתא דחמי הקב"ה דיקומון ג' דרין חייבין, והם דרא דאנוש, ודרא דטופנא, ודרא דפלגה, גנז ליה דלא ישתמשון ביה חייבי עלמא, ויהב ליה הקב"ה למשה ואשתמש ביה ג' ירחין, ובתר ג' ירחין נטל לה הקב"ה ומניח עד דקאי' על טורא דסיני. וזה סוד אל תקרי מה (דברים י יב) אלא מאה (מנחות מ"ג ע"ב, עיין שם רש"י ד"ה מה, ותנחומא קרח סי' י"ב), ר"ל שצריך לתקן אלו הג' דורות "מבול "אנוש "הפלגה, שהם ר"ת מא"ה, כי עיקר ירידת ישראל למצרים היה לתקן אלו הג' דורות. וזה סוד שאברהם היה צריך להיות בן מאה שנה בלידת יצחק (בראשית כא ה), כי היה צריך לתקן אלו הג' דורות שהם ר"ת מאה. וזה שאמר הקדוש ברוך הוא "המכסה "אני "מאברהם (בראשית יח יז), ר"ת מא"ה. ומשה היה נתאוה לאותו אור שנטל מן אדם הראשון, לזה אמר אתה החלות להראות, החלות בהיפך אתוון הלחות, כי באותו פעם בטורא דסיני הראית לי האור הגדול כדאיתא בזוהר (ח"א ל"ו ע"ב) את גדלך דא אור פנימי שהוא מסיטרא דחסד, ואת ידך החזקה דא אור החיצון מסיטרא דגבורה, אשר מי אל דא אור מקיף, כי שם של א"ל במלואו אלף למד, בגימטריא הק"ף. לכן אעברה נא, רצה לומר אהיה מעובר נ"א, ר"ת "נדב "אביהו שסודם אור מקיף, ואראה את הארץ הטובה הוא אור החיצון, ההר הטוב הוא אור פנימי, הלבנון הוא בית המקדש שהוא אור מקיף, כי בית המקדש הוא סוד עולם הבריאה, כמ"דא כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה יז יב), ועולם הבריאה הוא סוד אור מקיף, כי שם בארץ ישראל אזכה לאור הגדול אור מקיף, כי אור לו בציון (ישעיה לא ט), כי לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), אפילו אוירא דארץ ישראל גם שם אין הקליפה שולטת. ואז השיב לו הקדוש ברוך הוא רב לך, כי באותו האור הגדול שמשת בו ג' ירחין, וזה סוד אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא), כי משה נקרא צדיק, על דרך שפירש המדרש (דב"ר פי"א י') על פסוק (תהלים לז לב) צופה רשע לצדיק, שאין לך צדיק בעולם כמשה וכו', ואותו אור שימש בו משה שלשה ירחים שהם צ' יום, וכיון שכל מגמתך לילך לארץ ישראל הוא בשביל להשיג אותו האור, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, כי גם בכאן תשיג אותו האור, עלה ראש הפסגה ושא עיניך וגומר, (כדאיתא במדרש פרשה זו (דב"ר) על פסוק (דברים לד א) ויראהו ה' את הארץ, שבאותו פעם הראה לו מסוף העולם ועד סופו, לכן אל תוסף אלא צו את יהושע וחזקהו באור חיצון, ואמצהו באור פנימי, אבל לא יזכה לאור מקיף: