וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְהוָ֖ה וַיָּמֻֽתוּ׃
מגיד מישרים
פרשת אחרי מות: אור ליום שבת י"ד לאייר ה' עמך וכו' והלא שדרוני לאולפא לך רזא יקירא בפרשתא קדישתא דאיכא למידק אמאי כתב אחרי מות שני בני אהרן אטו לא ידענא דתרי נינהו. ותו מאי בקרבתם הל"ל בהקריבם. ותו אמאי וימותו הא כבר אמר אחרי מות. אבל רזא דמלת' תלי ברזא דנדב ואביהו אתגלגלו בפנחס והכי קאמר בתר דמיתו שניותא דבני אהרן כלו' לא מיתו אלא מלמהוי תרין אבל אינון לא אתאבידו דהא כחדא אתגלגלו בפנחס ואמר בקרבתם ברזא דקאמר בזוהרא קדיש' דבגין דלא הוו נסיבין כד קריבו קטרת מיתו והיינו בקרבתם בגין דקריבו גרמיהון ולא הוו ראוים מיתו והיינו דקאמר וימותו כלומר בגין דהוו כמתים דלא הוו להון בנים ולא נשים לאולד' מניהון משום הכי מיתו ואצטריך למימר הני מילי הכא משום דלא לידחל אהרן למיעל כיון דאתאבדו בניו בגין דעאלו משום הכי אמר בזאת יבא אהרן ולא לידחל דבנוי אע"ג דאתענשו לא אתאבידו ולא מת אלא שניותא דילהון בלחוד ותו דאינון הוו חזו לאענש' משום דלא הוו נסיבין אבל איהו כיון דהוא אנסיב ליעול בזאת ולא לידחל. אי נמי אתא למימרא אע"ג דמיתו שני בני אהרן לא לידחל משה מלמיעל דאהרן בלא יבא ואין משה בלא יבא ובכן אתה שלום:
מגלה עמוקות
אופן צ
איתא בזוהר פרשת פנחס עמוד תכ"ח (זוהר ח"ג רל"ד ע"א) אין מתחילין בב' ד', ביומא תניינא אתבריא מותא רברבא, ביומא רביעא איתבריא מותא זוטרא. וזה סוד אסכרה, שהיו מתענין ביום רביעי על תינוקות (תענית כ"ז ע"ב), והיא רוח שהאריך הזוהר בפרשת פקודי עמוד תמ"ו (זוהר ח"ב רמ"ח ע"ב) דקיימא על קטילא דילהון עד י"ג שנה, ומן י"ג שנה עד עשרים יש רוח אחרא ושמו אגריסיו"ן. וזה סוד כשהוקם המשכן שמתו נדב ואביהוא, ועדיין לא יצאו מרשות אביהם שהיו פחותים מעשרים שנה, כמו שאמר הכתוב שני בני אהרן (ויקרא טז א), עדיין לא נפקו מרשותא דאבא כדאיתא בזוהר שם עמוד ק (זוהר ח"ג נ"ו ע"ב), רזא דא אמר במזמור ע"ה הארכתי בו בפרשת שמיני על פסוק (תהלים עה ה) אמרתי להוללים אל תהולו, שחשבו הסטרא אחרא שהם ישלטו על נדב ואביהוא, דהיינו אותן שנים הממונים על המתים פחותים מנ' שנה, כנגד אגיריסיו"ן אמר ולרשעים אל תרומו קר"ן, שהוא בגימטריא אגיריסיו"ן, (תהלים עה ו) אל תרימו למרום קרניכם, מרו"ם הם כחות של אסכרה ואגיריסיו"ן, שניהם יחד הם סוד מאר"ת חסר שנבראו ברביעי (בראשית א יד), ואותו המזמור אמר משה בשעה שהוקם אהל מועד, כמ"ש כי אקח מועד (תהלים עה ג), ובאותו היום הכניע כחות של מותא זוטרא כמ"ש, וגם כחות של מותא רברבא, כמ"ש הזוהר על פסוק (שמות מ יח) ויקם את המשכן, עיין שם פרשת פקודי (זוהר ח"ב רמ"ה ע"ב). ועל זה אמר משה ואתחנן בעת ההיא, שהיא סוד עת רעה כמ"ש האר"י ז"ל, שכן ליל"ת חסר י' בתרא כמנין ע"ת, ותרווייהו נרמזין בקרא, יש אם למקרא ההיא שנבראת ביום ד' מותא זוטרא, ויש אם למסורת מותא רברבא, על שתיהן קא מכוין משה להעביר מן העולם ויניקתם מן מדת הדין הקשה ורפה, שהם סוד יצח"ק רבק"ה. לכן התפלל משה תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן כדאיתא במדרש רבה (דב"ר פי"א י'), הטעם של תקט"ו, שהוא סוד יצח"ק רבק"ה, יצחק שמכחו יונק של עשו שהוא מותא רברבא, רבקה היא סוד מותא זוטרא. ולכן אמר 'אתה 'החלות 'להראות בשעת הקמת המשכן, ר"ת אה"ל, כשהוקם אה"ל מוע"ד, להראו"ת בגימטריא אגיריסיו"ן ואסכר"ה, עליו אמר את גדלך, ובזה התחיל להכניע כחו של גדול שהוא סטרא דדכורא עומד בימין הקליפה, ידך החזקה סטרא דנוקבא משמאל, ולכן רצה ליכנס לארץ ישראל אעבר"ה נ"א וארא"ה, לבטל מלא"ך המו"ת לגמרי שלא יהיה שליטא, ומלת אעבר"ה בגימטריא זער"א, נ"א נוטריקון 'נדב 'אביהו, ר"ל כמו שבמיתת נדב אביהו נתבטל מותא זעירא, ונודע לכל שיצא האש מלפני ה' ומתו בנשיקה (ויקרא י ב), ולא על ידי לילית חייבתא וכוחותיה שנקראת שבא, כנרמז בר"ת 'שני 'בני 'אהרן שהוא סוד ותפול שב"א ותקחם (איוב א טו), דמתרגמינן לילית חייבתא, אבל אינו כן, התורה העידה בקרבתם לפני ה' וימותו, שמתו בנשיקה ולא על ידי שב"א. וכמו שנתברר אצל נדב אביהו שביטלו מותא זעירא, כן רוצה אני ליכנס לארץ ישראל ולבטל מותא רברבא. השיב לו הקב"ה רב לך, אתה רוצה לבטל גם כן רב החובל שהוא מותא רברבא, אי אתה צריך עבור זה ליכנס לארץ ישראל, לכן אל תוסף צו את יהושע, אין צו אלא עבודה זרה (סנהדרין נ"ו ע"ב), שהוא יבטל אל זר איהו זר ואיהי זרה, ובהריגת ל"א מלכים יש לא"ל ידו לבטל כח אל זר, לכן הקפיד הקב"ה בימי אנשי כנסת הגדולה שהיה לו לבטל עבודה זרה שהיא אשה זרה (ערכין ל"ב ע"ב), כנגד אל זר אמר וחזקה"ו, שהוא בגימטריא סמא"ל עם הכולל שנקרא עו"ן דא דכורא, וכן חזקה"ו, בגימטריא עו"ן. וכנגד אשה זרה שהיא לילית, אמר אמצה"ו, שהוא סוד המצב"ה אשר עליה אמר יעקב עדה המצב"ה (בראשית לא נב), יניקת בלע"ם הכי הוה, ועד הגל הזה, כנגד גל של עצמות שהוא רזא דדכורא, כי הוא יעבור לקביל אל זר, והוא ינחיל בכל אשר תראה דייקא:
איתא בזוהר פרשת פנחס עמוד תכ"ח (זוהר ח"ג רל"ד ע"א) אין מתחילין בב' ד', ביומא תניינא אתבריא מותא רברבא, ביומא רביעא איתבריא מותא זוטרא. וזה סוד אסכרה, שהיו מתענין ביום רביעי על תינוקות (תענית כ"ז ע"ב), והיא רוח שהאריך הזוהר בפרשת פקודי עמוד תמ"ו (זוהר ח"ב רמ"ח ע"ב) דקיימא על קטילא דילהון עד י"ג שנה, ומן י"ג שנה עד עשרים יש רוח אחרא ושמו אגריסיו"ן. וזה סוד כשהוקם המשכן שמתו נדב ואביהוא, ועדיין לא יצאו מרשות אביהם שהיו פחותים מעשרים שנה, כמו שאמר הכתוב שני בני אהרן (ויקרא טז א), עדיין לא נפקו מרשותא דאבא כדאיתא בזוהר שם עמוד ק (זוהר ח"ג נ"ו ע"ב), רזא דא אמר במזמור ע"ה הארכתי בו בפרשת שמיני על פסוק (תהלים עה ה) אמרתי להוללים אל תהולו, שחשבו הסטרא אחרא שהם ישלטו על נדב ואביהוא, דהיינו אותן שנים הממונים על המתים פחותים מנ' שנה, כנגד אגיריסיו"ן אמר ולרשעים אל תרומו קר"ן, שהוא בגימטריא אגיריסיו"ן, (תהלים עה ו) אל תרימו למרום קרניכם, מרו"ם הם כחות של אסכרה ואגיריסיו"ן, שניהם יחד הם סוד מאר"ת חסר שנבראו ברביעי (בראשית א יד), ואותו המזמור אמר משה בשעה שהוקם אהל מועד, כמ"ש כי אקח מועד (תהלים עה ג), ובאותו היום הכניע כחות של מותא זוטרא כמ"ש, וגם כחות של מותא רברבא, כמ"ש הזוהר על פסוק (שמות מ יח) ויקם את המשכן, עיין שם פרשת פקודי (זוהר ח"ב רמ"ה ע"ב). ועל זה אמר משה ואתחנן בעת ההיא, שהיא סוד עת רעה כמ"ש האר"י ז"ל, שכן ליל"ת חסר י' בתרא כמנין ע"ת, ותרווייהו נרמזין בקרא, יש אם למקרא ההיא שנבראת ביום ד' מותא זוטרא, ויש אם למסורת מותא רברבא, על שתיהן קא מכוין משה להעביר מן העולם ויניקתם מן מדת הדין הקשה ורפה, שהם סוד יצח"ק רבק"ה. לכן התפלל משה תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן כדאיתא במדרש רבה (דב"ר פי"א י'), הטעם של תקט"ו, שהוא סוד יצח"ק רבק"ה, יצחק שמכחו יונק של עשו שהוא מותא רברבא, רבקה היא סוד מותא זוטרא. ולכן אמר 'אתה 'החלות 'להראות בשעת הקמת המשכן, ר"ת אה"ל, כשהוקם אה"ל מוע"ד, להראו"ת בגימטריא אגיריסיו"ן ואסכר"ה, עליו אמר את גדלך, ובזה התחיל להכניע כחו של גדול שהוא סטרא דדכורא עומד בימין הקליפה, ידך החזקה סטרא דנוקבא משמאל, ולכן רצה ליכנס לארץ ישראל אעבר"ה נ"א וארא"ה, לבטל מלא"ך המו"ת לגמרי שלא יהיה שליטא, ומלת אעבר"ה בגימטריא זער"א, נ"א נוטריקון 'נדב 'אביהו, ר"ל כמו שבמיתת נדב אביהו נתבטל מותא זעירא, ונודע לכל שיצא האש מלפני ה' ומתו בנשיקה (ויקרא י ב), ולא על ידי לילית חייבתא וכוחותיה שנקראת שבא, כנרמז בר"ת 'שני 'בני 'אהרן שהוא סוד ותפול שב"א ותקחם (איוב א טו), דמתרגמינן לילית חייבתא, אבל אינו כן, התורה העידה בקרבתם לפני ה' וימותו, שמתו בנשיקה ולא על ידי שב"א. וכמו שנתברר אצל נדב אביהו שביטלו מותא זעירא, כן רוצה אני ליכנס לארץ ישראל ולבטל מותא רברבא. השיב לו הקב"ה רב לך, אתה רוצה לבטל גם כן רב החובל שהוא מותא רברבא, אי אתה צריך עבור זה ליכנס לארץ ישראל, לכן אל תוסף צו את יהושע, אין צו אלא עבודה זרה (סנהדרין נ"ו ע"ב), שהוא יבטל אל זר איהו זר ואיהי זרה, ובהריגת ל"א מלכים יש לא"ל ידו לבטל כח אל זר, לכן הקפיד הקב"ה בימי אנשי כנסת הגדולה שהיה לו לבטל עבודה זרה שהיא אשה זרה (ערכין ל"ב ע"ב), כנגד אל זר אמר וחזקה"ו, שהוא בגימטריא סמא"ל עם הכולל שנקרא עו"ן דא דכורא, וכן חזקה"ו, בגימטריא עו"ן. וכנגד אשה זרה שהיא לילית, אמר אמצה"ו, שהוא סוד המצב"ה אשר עליה אמר יעקב עדה המצב"ה (בראשית לא נב), יניקת בלע"ם הכי הוה, ועד הגל הזה, כנגד גל של עצמות שהוא רזא דדכורא, כי הוא יעבור לקביל אל זר, והוא ינחיל בכל אשר תראה דייקא: