ויקרא טז:כב קבלה: פרדס רמונים, זוהר חדש ותקוני הזהר

עוד יש בקליפה ארץ גזרה והיא ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזר"ה (ויקרא טז כב) כן פי' בתקונים (תקונא כ"א ד"ן ע"ב) ואפשר שגם היא ארץ מלחה ולא תשב (ירמיה יז ו). וקשיא לן לשון ארץ כי הפי' לשון רצון. אלא שנאמר שפי' כאן לשון רץ לשון ארץ כי הפי' לשון רצון. אלא שנאמר שפי' כאן לשון רץ כמו כי רגליהם לרע ירוצו (ישעיה נט ז):

וְהַאי דִכְתִיב בִּשְׂעָרָה. רַבִּי רְחוּמָאי אָמַר, פַּעַם אַחַת זָכָר, וּפַעַם אַחַת נְקֵבָה. פַּעַם אַחַת זָכָר, דִּכְתִיב (ויקרא ט״ז:כ״ב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו. וּכְתִיב, (בראשית כ״ז:י״א) הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִיר. פַּעַם אַחַת נְקֵבָה, דִּכְתִיב (שם לג) וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה, וּכְתִיב בְּסַמַךְ דִּכְתִיב מִן הַסְּעָרָה. מַאי טַעְמָא. שֶׁמַּסְעִיר גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם.

הַשָּׂטָן אִיהוּ סמא"ל, שָׁלְטָנוּתָא דִילֵיהּ בְּכָבֵד, דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר (בראשית לו א) עִשָׂו הוּא אֱדוֹם, עַרְקִין דְּכַבְדָּא חֲיָילִין וּמַשִּׁרְיָין דִּילֵיהּ, וְכָבֵד נָטִיל כָּל לִכְלוּכִין וְחוֹבִין דְּעַרְקִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא טז כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה, עֲוֹנוֹת תָּם, דְּהַהוּא אִישׁ תָּם, אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה, אֲתַר דִּגְזֵרַת עִירִין.