וְנָתַתִּ֤י אֶת־עָֽרֵיכֶם֙ חָרְבָּ֔ה וַהֲשִׁמּוֹתִ֖י אֶת־מִקְדְּשֵׁיכֶ֑ם וְלֹ֣א אָרִ֔יחַ בְּרֵ֖יחַ נִיחֹֽחֲכֶֽם׃
מעשה רוקח
ואומר עוד שידוע ממדרש הנעלם שקללות שבתורת כהנים נתקיימו בחורבן בית ראשון ונכתוב בהן בפירוש (ויקרא כו, לא) "והשימותי את מקדשיכם וכו'", והקללות שבמשנה תורה נתקיימו בחורבן בית שני ולא נכתב בהן החורבן בית המקדש בפירוש. נמצא לגירסת התנחומא שהמה צ"ט קללות ועם חורבן בית המקדש המה מאה שלימים. וידוע דפסוק "ובין כתפיו שכן" קאי על בית המקדש.
שערי אורה
ולפיכך אמר דניאל: שאלה קטנה אני שואל ממך, שתשוב למקומך המקודש לך, ואי אפשר להיפרד ממנו, שאף על פי שנסתלקת ממנו מקודש הוא לך, כאמרו: והאר פניך על מקדשך השמם (דניאל ט, יז), מקדשך - בודאי, ואף על פי שהוא חרב, מקדשך הוא. והיינו דאמר 'על מקדשך השמם', כאמרו: והשמותי את מקדשיכם (ויקרא כו, לא), אף על פי שהן שממה, בקדושתן עומדים, וזהו שנאמר: והאר פניך על מקדשך השמם.