דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אִ֕ישׁ כִּ֥י יַפְלִ֖א נֶ֑דֶר בְּעֶרְכְּךָ֥ נְפָשֹׁ֖ת לַֽיהוָֽה׃
ספר יצירה
בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר וספור:
מעשה רוקח
ומצאתי בספר סמיכת חכמים שכתב הובא(?) במקובלים שענין ערכין רומזים בה' תתאה מדת מלכות, ספירה אחרונה וכו'. ובזה אפשר ליישב מה שכתב רש"י בפרשת ערכין (פכ"ז פס' ג) "ערכך - כמו ערך, וכפל הכפי"ן לא ידעתי מאיזה לשון הוא". ולפי זה ניחא, דבס' מ"נ כתב תחלת אות כ"ף כפופה היא רחל הכופפת רגליה שלא יאחוז בה החיצונים וכו', וידוע דרחל היא מדת מלכות. נמצא מבואר כפל הכפין כאילו נכתב ערך כ', היינו כ' כפופה, שהיא מלכות, ולכך כתיב (ויקרא כז, ב) "בערכך נפשות", דנפש הוא מסוד מלכות כידוע. לכך היו רגילין לומר "ערך נפשי עלי", ולכך מבואר במסכת זו דיני מקדיש שדה ומוכר שדה או בית עיר חומר, שכל בחינת אלו – שדה בית עיר – הכל מרומז במדת מלכות. וכבר כתבתי בזה במסכת בבא בתרא.
פרדס רמונים
פלא הוא מלשון היפלא מה' דבר (בראשית יח יד), שפירושו בת"א היתכסי. ועיקרו בכתר לרמוז אל רוב העלם. וגם החכמה נקרא לפעמים כן. וכן פי' בזהר פרשת צו (דף ל"א.) פלא דא חכמתא עלאה דהיא פליאה ואתכסייא מכולא עכ"ל. והטעם מפני שהיא מתדבקת בכתר ומתעלמת עמו וזה שאמר דהיא פליאה פירוש נעלמת בכתר. והנתיבות שבחכמה נקראים פלאות. ויש שפירש מלשון כי יפליא (ויקרא כז ב. במדבר ו ב) שפירושו ענין הבדלה והפרשה. ונקראים הנתיבות כן מפני שהן מופרשים זה מזה ומובדלים זה מזה. והעקר אצלינו שנקראים כן מפני שהם נעלמים. ובזוהר (בלק דף קצ"ג ע"ב) פירש פלא דא נתיב לא ידעו עיט כו' ע"ש. הנה מפני העלמו נקרא פלא. ולפי זה אין לתמוה אם ימצא מי שיקרא למלכות פלא. ויש שקוראים לת"ת פלא, מפני שעולה עד הכתר בסוד הדעת. והכלל בעניינים האלה כי אין פלא אלא מצד הכתר הנקרא אלף: