זכריה ד:י קבלה: שערי קדושה, זוהר חדש ותקוני הזהר

ואמרו רבותינו ז"ל התאוה מוציאה את האדם מן העולם כי מטרידתו מעסק התורה ומקיום מצותיה, והוא כופר בהשגחה שאינו מאמין שהכל על ידי השגחת השם יתברך וכמו שאמרו ז"ל (סוטה דף מ"ח ע"ב) כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה ועליו אמר (זכריה ד') כי מי בז ליום קטנות, מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנן לעתיד לבא, קטנות אמנה שהיתה בהן:

(קהלת י״ב:ג׳) בַּיּוֹם שֶׁיָּזְעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת, אֵלּוּ שׁוֹמְרֵי הַחוֹמוֹת. דִּכְתִיב (ישעיהו ס״ב:ו׳) עַל חוֹמוֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם הִפְקַדְתִּי שׁוֹמְרִים. וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל, אֵלּוּ הֵם שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ. וּבָטְלוּ הַטֹחֲנוֹת, אֵלּוּ הֵם אוֹכְלֵי הַקָּרְבָּנוֹת. כִּי מִעֵטוּ כַּנְפֵי הַחַיּוֹת. וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת, אֵלּוּ הֵם (זכריה ד׳:י׳) עֵינֵי ה' הַמְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, וְהֵם שִׁבְעָה עֵינֵי ה'.

מְאִירַת עֵינָיִם. (זכריה ד׳:י׳) עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים. מַאי טַעְמָא מְאִירַת. בְּקַדְמִיתָא מְאֹרֹת, דִּכְתִיב (בראשית א׳:י״ד) יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וְכַד הַאי רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם אַנְהֵיר לָהּ, אִיהִי מְאִירַת, דְּיוּ"ד אִיתּוֹסַף בָּהּ נְהִירוּ דְּצַדִּיק, וּפְרִישׂוּ דִּשְׁלָמָא דִּילֵיהּ, כְּדֵין הוּא בִּרְבוּ סַגְיָיא. וְאֵימָתַי הִיא בָּרָה, כַּד אִתְכְּלֵילַת דְּכַר וְנוּקְבָא.