וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻ֣ם ׀ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת אַכְרִ֞ית אֶת־שְׁמ֤וֹת הָֽעֲצַבִּים֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יִזָּכְר֖וּ ע֑וֹד וְגַ֧ם אֶת־הַנְּבִיאִ֛ים וְאֶת־ר֥וּחַ הַטֻּמְאָ֖ה אַעֲבִ֥יר מִן־הָאָֽרֶץ׃
כללי התחלת החכמה
[רכו] והנה, הנהגת הסטרא אחרא נצרך רק עתה בששת אלפים. אבל לעתיד, וכל שכן בהנהגה שנקרא אדם קדמון – שהיא הנהגת הנצחיות, שהארכנו למעלה – אז אין צריך עוד ליצר הרע ולמסיתים, לפי שאז לא יהיה עוד רק זמן הגמול. לכן כתבו, שבהנהגת א"ק ועולם עקודים, לא יהיה עוד שורש לס"א – רק בהנהגת הששה ספירות, שהם: חג"ת נה"י. ולעתיד נאמר: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", וכתיב: "ונתתי לכם לב בשר ורוח חדשה אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו" כו׳ (יחזקאל ל״ו:כ״ו-כ״ז), וכתיב: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד". וכן אמרו בסוכה (נ"ב): לעתיד לבא מביא הקב"ה להיצר הרע ושוחטו (פירוש, מבטלו) כו׳. ויעויין בזוהר תולדות, במדרש הנעלם קל"ז. וכן אמרו (בסנהדרין ס"ד ע"א): כלום נתת לנו יצר הרע רק כדי שנקבל עליו שכר. ואם כן, ממילא, לעתיד לא יוצרך ליצר הרע. וכן כתיב: "והסירותי את לב האבן מבשרכם" כו׳. ולכן, בהנהגת עולם עקודים, שהוא אלף השביעי, וכל שכן בהנהגות היותר עליונות, אין שום שורש לס"א, וכנ"ל. וכן כל מדרגה שהיא מתוקנת מן הדין, אין צריך לשורש הס"א. אך ישאר שורש הס"א למדרגה שתהיה פחותה ממנה (ועיין קל"ח פתחי חכמה סימן מ"ז). ולעתיד לבוא הוא אומר: "בלע המות לנצח" כו׳, ויתוקן עולם במלכות שדי, ויהיה תיקון השלם, ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. יהי רצון שנזכה לזה במהרה בימינו בחסד וברחמים, אמן.
קל"ח פתחי חכמה
ותראה המופת בזה ברור, בכל זמן שחשבנו שהיה תיקון, שהיה השלמות פועל, או מתחיל לפעול, לא היה התיקון מגיע אלא לישראל בלבד. אך אומות העולם היו עומדים במרדם. ודברי העולם בקלקולם, מיתה היתה, טומאה היתה, יצה"ר היה. אך השלמות - רוצה לומר שלא יהיה עוד שום קלקול, והכל יהיה מתוקן. וכן תראה שלעתיד לבוא אפילו אומות העולם יתוקנו, ומקרא מלא צווח ואומר, "ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה" וכו', "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה" וכו'. בבהמות - "וגר זאב עם כבש" וכו', "לא ירעו ולא ישחיתו", והמות - "בלע המות לנצח", והטומאה - "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", ויצה"ר - "והסירותי את לב האבן מבשרכם".
תקוני הזהר
וְכַד אִתְעֲבַר רוּחַ סְעָרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (זכריה יג ב) וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ, אִתְעַר דְּפִיקוּ בְהַהוּא רוּחָא, עֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים לג ו) בִּדְבַר יהו"ה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, בְּהַהוּא זִמְנָא הֲבָלִים דִּצְלוֹתִין סָלְקִין בֵּיהּ בְּרוּחָא דְקוּדְשָׁא לְגַבֵּי עִילָא, וְיִתְעָרוּ לְגַבַּיְיהוּ הֲבָלִים עִלָּאִין, דְּאִתְּמַר בְּהוּ