הִנֵּ֣ה עֻפְּלָ֔ה לֹא־יָשְׁרָ֥ה נַפְשׁ֖וֹ בּ֑וֹ וְצַדִּ֖יק בֶּאֱמוּנָת֥וֹ יִחְיֶֽה׃
ביאור עשר ספירות
תשובה. דע כי כל הנראה והנתפס בהרהור הלב מוגבל וכל מוגבל יש לו סוף וכל שיש לו סוף אינו שוה אם כן מה שאינו מוגבל קרוי אין סוף והוא (ההשואה) [השוואה] גמורה באחדות השלימה שאין בה שינוי, ואם הוא מבלי גבול אין חוץ ממנו. ולפי שהוא מתעלה ומתעלם הוא עיקר כל נסתר וגלוי. ולפי שהוא נעלם הוא שרש האמונה והוא שרש המרי, ועל זה נאמר וצדיק באמונתו יחיה. וחכמי המחקר מודים לדברי האומר כי אין השגתינו כי אם על דרך לא. והדברים הנאצלים מאין סוף הם י' ספירות:
אור נערב
אלא הכונה באמרו המפנה לבו מעסקי העולם כענין חבקוק הנביא, דלעילא מנבואה זאת כתובות נבואות השייכות לעסקי העוה״ז, כענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו דקשיא ליה, וכן מוסרי העוה״ז, כי הם חלקי התורה דשייכי בעיסקי העוה״ז, ואחר כל זה פנה הנביא מעסקים אלו ודבר בענייני המרכבה, באמרו אלוה מתימן יבוא וכו׳, ונגה כאור תהיה וכו׳.
שערי קדושה
ואמרו רבותינו ז"ל (מדרש משלי פכ"ח) איש אמונות רב ברכות, זה הנושא ונותן באמונה שנכסיו מתרבים והקדוש ברוך הוא מזמין לו פרנסתו, ולא עוד אלא שנקרא צדיק שנאמר (חבקוק פרק ב') וצדיק באמונתו יחיה. ואמרו רבותינו ז"ל (מכות כ"ד ע"ב) תרי"ג מצות הן וכו' ובא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה: