וָאֵ֗רֶא כִּ֤י עַל־כָּל־אֹדוֹת֙ אֲשֶׁ֤ר נִֽאֲפָה֙ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁלַּחְתִּ֕יהָ וָאֶתֵּ֛ן אֶת־סֵ֥פֶר כְּרִיתֻתֶ֖יהָ אֵלֶ֑יהָ וְלֹ֨א יָֽרְאָ֜ה בֹּֽגֵדָ֤ה יְהוּדָה֙ אֲחוֹתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ וַתִּ֥זֶן גַּם־הִֽיא׃
מעשה רוקח
ובזה נבא ליישב מה שהוקשו המפרשים וגם במדרשים ישעיה אמר (ישעיהו נ, א) "איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה" וירמיה אמר (ירמיהו ג, ח) "ואתן את ספר כריתותיה אליה". ועיין באבן עזרא ורד"ק שם בישעיה סימן נ' ובספר כלי פז מה שכתבו בזה.
מעשה רוקח
ונחזור לענין המסכתא לבאר הדקדוקים שהתחלנו. הנה לכאורה תמוהים דברי המפרשים שמקשו הפסוקים אהדדי, ישעיה אמר "איזה ספר כריתות אמכם" וירמיה אמר "ואתן לה את ספר כריתותיה" כמו שהבאתי למעלה, ומאי מקשו הא ישעיה היה קדים לירמיה כידוע ולכך בימי ישעיה באמת לא היה עדיין כריתות אבל אח"כ בימי ירמיה שנמלא סאתם והגיע הזמן קרוב לתתנ"ב שנה גירש אותם, ולכך אמר ירמיה "ואתן לה את ספר כריתותיה". ויש ליישב דהמעיין בפסוק שם בירמיה ג' יראה דפסוק זה קאי על עשרת השבטים שגלו כבר. ואף שלשון "ואתן" הוא להבא – כן דרך הנבואות כידוע. ועשרת השבטים כבר גלו בימי הושע בן אלה שהיה בימי חזקיה מלך יהודה ואז הוי ישעיה עדיין חי כידוע שמנשה הרגו, לכך מקשו שפיר. ויש עוד לפלפל בזה ואין כאן מקומו להאריך.
מעשה רוקח
והנה אגיד לך דבר חדש שלא מצאתי שום רמז בספרים הקודמים אך לבי אומר לי על פי הרמזים שאכתוב. ואם שגיתי ח"ו – ה' הטוב יכפר. שלפי עניות דעתי ספר ירמיה בכלל הוא הספר כריתות שנתן לישראל ובזה יהיה הפסוק מדוקדק שאמר שם "שלחתיה", הוא לשון עבר, "ואתן את ספר כריתותיה" הוא לשון להבא. אלא תיבת "שלחתיה" קאי על עשרת השבטים שגלו כבר - קאמר שלחתיה לשון עבר, והשילוחין היה בלי ספר כריתות, שעדיין לא הגיע הזמן קרוב לתתנ"ב שנה. אבל כשיגיע הזמן אז "ואתן לה את ספר כריתותיה" והיינו ספרו.