כִּֽי־יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת יָעָ֖ץ וּמִ֣י יָפֵ֑ר וְיָד֥וֹ הַנְּטוּיָ֖ה וּֽמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה׃ (פ)
מגלה עמוקות
אופן השני
יש לישב דבר תמוה איך עלה על דעת משה שהותר לו הנדר, ה' צבאות יעץ ומי יפר (ישעיה יד כז). אבל הענין דקיימא לן נדר שהותר מקצתו הותר כולו כדאיתא בנדרים (דף כ"ה ע"ב), ולפי שהקב"ה נשבע לכן לא תביאו את הקהל הזה (במדבר כ יב), על משה ועל אהרן שניהם יחד עלתה הגזירה. ולכן אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, באותו עת שמת אהרן באותו עת התפלל אעברה נא, מאחר שאהרן כבר מת, אם כן דמיתי שהותר הנדר, כי על שנים יחד עלתה הגזירה לא תביאו משמע ביחד. והשיב לו הקב"ה רב לך, הלא החטא שלך של מי מריבה הוא יותר גדול מן חטא של אהרן אחיך, כי אהרן לא חטא באותו פרק, כדאיתא במדרש רבה פרשת חקת (במ"ר פי"ט ט') משל לבעל חוב שהלך למוד את גרנו וכו'. לכן מצינו במסרה ג' פעמים מלת המן. המן הסלע הזה (במדבר כ י). המן העץ (בראשית ג יא). המן הגורן (מלכים ב' ו כז). שנגזרה מיתה על משה, ואיתא בשבת דף נ"ה (ע"ב) אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון וכו', השיב הקב"ה למלאכי השרת (קהלת ט ב) מקרה אחד לצדיק לרשע שהוא הנחש. וזה שאמר הכתוב המן העץ, ר"ל כתנא דמלאכי שרת שמשה מת בחטא של הנחש דאיתמר ביה המן העץ, ועל זה השיב הפסוק הא' שאינו מת בחטא של נחש, כי אם כרבי שמעון בן אלעזר שסבר בחטאו מת. וזהו שאמר המן הסלע הזה וגו', ר"ל שמן החטא של המן הסלע מת משה), ואם לחשוך לומר הלא אהרן לא חטא באותו פרק ולמה מת, לזה אמר המן הגורן מרמז על משל לבעל חוב שהלך למוד את גרנו כנזכר. ועל זה השיב הקב"ה למשה הלא החטא שלך הוא יותר רב מן חטא של אהרן, לכן אל תוסף דבר אלי עוד, שאין שורת הדין נותן שאהרן יתפוס עבורך ואתה תכנס לארץ:
יש לישב דבר תמוה איך עלה על דעת משה שהותר לו הנדר, ה' צבאות יעץ ומי יפר (ישעיה יד כז). אבל הענין דקיימא לן נדר שהותר מקצתו הותר כולו כדאיתא בנדרים (דף כ"ה ע"ב), ולפי שהקב"ה נשבע לכן לא תביאו את הקהל הזה (במדבר כ יב), על משה ועל אהרן שניהם יחד עלתה הגזירה. ולכן אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, באותו עת שמת אהרן באותו עת התפלל אעברה נא, מאחר שאהרן כבר מת, אם כן דמיתי שהותר הנדר, כי על שנים יחד עלתה הגזירה לא תביאו משמע ביחד. והשיב לו הקב"ה רב לך, הלא החטא שלך של מי מריבה הוא יותר גדול מן חטא של אהרן אחיך, כי אהרן לא חטא באותו פרק, כדאיתא במדרש רבה פרשת חקת (במ"ר פי"ט ט') משל לבעל חוב שהלך למוד את גרנו וכו'. לכן מצינו במסרה ג' פעמים מלת המן. המן הסלע הזה (במדבר כ י). המן העץ (בראשית ג יא). המן הגורן (מלכים ב' ו כז). שנגזרה מיתה על משה, ואיתא בשבת דף נ"ה (ע"ב) אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון וכו', השיב הקב"ה למלאכי השרת (קהלת ט ב) מקרה אחד לצדיק לרשע שהוא הנחש. וזה שאמר הכתוב המן העץ, ר"ל כתנא דמלאכי שרת שמשה מת בחטא של הנחש דאיתמר ביה המן העץ, ועל זה השיב הפסוק הא' שאינו מת בחטא של נחש, כי אם כרבי שמעון בן אלעזר שסבר בחטאו מת. וזהו שאמר המן הסלע הזה וגו', ר"ל שמן החטא של המן הסלע מת משה), ואם לחשוך לומר הלא אהרן לא חטא באותו פרק ולמה מת, לזה אמר המן הגורן מרמז על משל לבעל חוב שהלך למוד את גרנו כנזכר. ועל זה השיב הקב"ה למשה הלא החטא שלך הוא יותר רב מן חטא של אהרן, לכן אל תוסף דבר אלי עוד, שאין שורת הדין נותן שאהרן יתפוס עבורך ואתה תכנס לארץ:
מגלה עמוקות
אופן השלישי
אמר בעת ההיא. בשעה שגילה הקב"ה למשה פרשת נדרים שהוא סוד נ' דרים, כי היתר נדרים פורחין באויר (כמ"ש במשנה בפרק קמא דחגיגה דף י'.). ור"ל בסוד מגדל הפורח באויר (שאמרו במשנה פרק ד' דאהלות (אהלות פ"ד מ"א), ומייתי לה בגמרה דמסכת חגיגה דף ט"ו (ע"ב) וסנהדרין דף ק"ו (ע"ב), שהכוונה שהוא סוד בי"נה שהוא מגדל עוז, ולכן מתירין את הנדרים ביום הכפורים כדאיתא בנדרים פרק ג' דף נדרים כ"ג:), ובסוד בינה שם הוא היתר נדרים. לכן אמר (במדבר ל ג) איש כי ידר נדר לה' בלמ"ד, שהוא סוד מגדל הפורח באויר, (וכפירוש הערוך ורש"י שפרשו בשם מפרשים על הדרש של או"ת למ"ד). ובאותו פרק כשגילה הקב"ה למשה אישה יקימנו ואישה יפרנו (במדבר ל יד), היה תפלה למשה באותו פרק כששמע דיני נדרים ונקרא משה איש האלקים (דברים לג א), בעלה דמטרוניתא (זוהר ח"א רל"ו ע"ב), ורמז המשורר במלת תפלה שהוא מניין ואתחנן חושבן תקט"ו, שרמז על חושבן רגל ישר"ה (יחזקאל א ז), וסוד הכוונה ט"ו פעמים ת"ק מן הארץ עד כסא הכבוד יש ט"ו פעמים ת"ק, היא סוד אברהם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן (בראשית יב ד), כי ט"ו פעמים ת"ק הוא מנין ע"ה מאות שנה. לכן במזמור ע"ה שהוא נדרש על משה רבינו ע"ה, שם מבוארין כל הטעמים שהוצרך משה להקבר בעבר הירדן, ועיין בפרשת מטות דמבואר שם בארוכה. והנה באותו עת שגילה הקב"ה סוד נדרים למשה, וז"ש בעת ההיא לאמר, ר"ל באותו פרשה שהיא משונה מכל הפרשיות שבתורה דאתמר וידבר ה' אל משה לאמר, ובפרשת נדרים משנה הסדר דמתחיל וידבר משה אל ראשי המטות לאמר (במדבר ל ב), ומלת לאמר שבכאן רמז על אותו פרשה של נדרים שמשונה מכל פרשיות. ושוב מקשה הפסוק מי הוא זה ואיזהו שיתיר הנדר להקב"ה. על זה השיב משה רבינו ע"ה אשר מי אל בשמים ובארץ, ר"ל איתא במדרש מלאך אחד יש בין שמים וארץ, ושמו מ"י, והוא מפר נדרו של הקב"ה באשר (ישעיה יד כז) ה' צבאות יעץ, אבל מלאך אחד ששמו מ"י הוא מפר.
אמר בעת ההיא. בשעה שגילה הקב"ה למשה פרשת נדרים שהוא סוד נ' דרים, כי היתר נדרים פורחין באויר (כמ"ש במשנה בפרק קמא דחגיגה דף י'.). ור"ל בסוד מגדל הפורח באויר (שאמרו במשנה פרק ד' דאהלות (אהלות פ"ד מ"א), ומייתי לה בגמרה דמסכת חגיגה דף ט"ו (ע"ב) וסנהדרין דף ק"ו (ע"ב), שהכוונה שהוא סוד בי"נה שהוא מגדל עוז, ולכן מתירין את הנדרים ביום הכפורים כדאיתא בנדרים פרק ג' דף נדרים כ"ג:), ובסוד בינה שם הוא היתר נדרים. לכן אמר (במדבר ל ג) איש כי ידר נדר לה' בלמ"ד, שהוא סוד מגדל הפורח באויר, (וכפירוש הערוך ורש"י שפרשו בשם מפרשים על הדרש של או"ת למ"ד). ובאותו פרק כשגילה הקב"ה למשה אישה יקימנו ואישה יפרנו (במדבר ל יד), היה תפלה למשה באותו פרק כששמע דיני נדרים ונקרא משה איש האלקים (דברים לג א), בעלה דמטרוניתא (זוהר ח"א רל"ו ע"ב), ורמז המשורר במלת תפלה שהוא מניין ואתחנן חושבן תקט"ו, שרמז על חושבן רגל ישר"ה (יחזקאל א ז), וסוד הכוונה ט"ו פעמים ת"ק מן הארץ עד כסא הכבוד יש ט"ו פעמים ת"ק, היא סוד אברהם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן (בראשית יב ד), כי ט"ו פעמים ת"ק הוא מנין ע"ה מאות שנה. לכן במזמור ע"ה שהוא נדרש על משה רבינו ע"ה, שם מבוארין כל הטעמים שהוצרך משה להקבר בעבר הירדן, ועיין בפרשת מטות דמבואר שם בארוכה. והנה באותו עת שגילה הקב"ה סוד נדרים למשה, וז"ש בעת ההיא לאמר, ר"ל באותו פרשה שהיא משונה מכל הפרשיות שבתורה דאתמר וידבר ה' אל משה לאמר, ובפרשת נדרים משנה הסדר דמתחיל וידבר משה אל ראשי המטות לאמר (במדבר ל ב), ומלת לאמר שבכאן רמז על אותו פרשה של נדרים שמשונה מכל פרשיות. ושוב מקשה הפסוק מי הוא זה ואיזהו שיתיר הנדר להקב"ה. על זה השיב משה רבינו ע"ה אשר מי אל בשמים ובארץ, ר"ל איתא במדרש מלאך אחד יש בין שמים וארץ, ושמו מ"י, והוא מפר נדרו של הקב"ה באשר (ישעיה יד כז) ה' צבאות יעץ, אבל מלאך אחד ששמו מ"י הוא מפר.
פרדס רמונים
גבורה מדת יצחק מדת הדין הקשה נקרא כך. ופי' בספר שערי צדק תוקף הדין וכח הגבורה בלתי גבורי כח החרדים וכובשים את יצרם כמה דאת אמר (אבות פ"ד מ"א) איזהו גבור הכובש את יצרו. ופי' כי הגבור הוא מרכבה לגבורה וראוי להכנס בהיכלה. והגשמים מטעם שהם יורדים בכח הדין נקראים גבורת גשמים כמ"ש רז"ל (תענית דף ח' ע"ב) קשה יומא דמטרא כיומא דדינא. ובס' השם פי' ר' משה שנקראת גבורה מטעם שהיא גוברת ומתגברת לעשות דין ונקמה כפי הראוי לעליונים ולתחתונים. ובספר האורה (שער ו') כתב בענין זה דברים יפים וזה קיצור דבריו המדה הזאת מתגברת לעשות דין בפושעים והיא הנוקמת ממתקוממים והיא ב"ד שלמעלה וע"י כח הגבורה נגמרים כל הדינין והיא הגומלת לכל הראויים לגמול. וכשחטאו ישראל נחלשת כח הגבורה. וזהו שאמר הנביא (ישעיה סג טו) איה קנאתך וגבורתיך. ולמעלה מהגבורה הזאת יש כח משפיע והיא הבינה [נובעים ממנה כמה כוחות של גבורה] ונקראים גבורות כדכתיב (תהלים קו יב) מ"י ימלל גבורות ה', ומי היא הבינה כאשר יתבאר. ובהיותם ישראל טובים וזכאים אותם הגבורות נשפעים אל הגבורה ונוקמת נקמת ה' ואז ישראל מתגברים על אומות העולם ע"כ בס' האורה. ובס' שערי צדק בענין הגבורות פי' כי הבינה נקראת גבורות לפי שגבורותיה מבטלים כח הגבורה כד"א (ישעיה יד כז) וידו הנטויה ומי ישיבנה עכ"ל. ובגבורה פי' הרשב"י ע"ה בתיקונים כי הפחד נק' גבור ל' זכר והמלכות גבורה ל' נקבה, כמו שנבאר בערך גדולה ב"ה. והתפארת מצד הגבורה נק' גבור. וכן המלאך גבריא"ל מצד יניקתו משם נקרא פועל גבורות. ופי' בזהר פ' יתרו (דף פ"ג) וז"ל מי ימלל כו', מי ימלל, מי ידבר מבעיא לי'. א"ר חייא כד"א (דברים כג) וקטפת מלילות בידך. גבורות יהו"ה דסגיאין אינון ומגבורה חד נפקין. ותנא חד גבורה עלאה עטרא דעטרין מתעטרא ונפקין מינה נ' תרעין, מנהון ימינא ומנהון שמאלא. וכל חד וחד גבורה אקרי וכל חו"ח מתעטרא בקרדיטי גליפין נהורין. וכלהו אקרין גבורות ה'. אמר ר' חייא גבורות ה' חסר כתיב, דהא כלהו בדא כלילן עכ"ל. ופי' הוקשה לו כי היה ראוי שיאמר ידבר שהוא לשון דבור כי ימלל לשון תרגום ואין לו ענין ללשון הקודש. ולזה תירץ ר' חייא כי ימלל אינו לשון דבור אלא לשון קבוץ ואסיפה מלשון וקטפת מלילות שהוא ענין עימור ואסיפת השבלים. ושיעור הכתוב מי שהוא הבינה כאשר יתבאר בערכו בע"ה, הוא המאסף וכולל לכל הגבורות. וזה רצה באמרו דסגיאין אינון גבורות ומגבורה חד שהוא מ"י הם יוצאים ומתאצלים, וכוונתו בזה כי הבינה ג"כ נקראת גבורה. ולזה הביא ראייה תנא חד גבורה עלאה, שהוא הבינה וקראה עטרא דעטרין לפי שיש גבורה אחרת והיא מדת הגבורה סתם והיא ג"כ נקראת גבורה עלאה. לפי שיש גבורה תתאה שהיא המלכות לכן קראה עטרא דעטרין שהיא הבינה שהיא עטרה על ראש האצילות שהם עטרות על כל. מתעטרא ונפקין כו', פי' מתעטרא בסוד כללות הספירות בה כדי שיוכללו בה חמשים שערים שהם ה' ספי' וכל אחת כלולה מעשר כדפי' בשער השערים. מנהון ימינא ומנהון שמאלא, כדפי' שם. וכל חד וחד גבורה אקרי, כי אחר שהם תולדות הגבורה הגדולה העליונה שהיא הבינה אם לכלם, נקראו על שמה גבורות. וכל חד וחד מתעטר בקרדיטי גליפין נהורין, פי' כל גבורה וגבורה מהם יש לה כחות תחתיה עד לאין מספר שהיא מתפשטת בהם. וקבוצם יחד כלהו אתקריאו גבורות ה'. ולכן עליהם נאמר מ"י שהוא הבינה ימלל ויקבץ גבורות ה' שהיא כוללת אותם. א"ר חייא כו' כלהו בדא כלילן, פי' כי בתוספתא לא הוזכר שהיא עצמה נקראת גבורה, אלא היא נקראת מ"י וכוללת כל הספירות. ור' חייא קאמר כי תיבת גבורות כתיב חסר להורות שכלם נכללים בגבורה אחת שהיא ממש הבינה ועליה נכתב גבורת ה' חסר. הנה למדנו מזה ענין הבינה נקראת ג"כ גבורת ה' וחמש גבורות נכללים בה וכל אחת מתפשטת לכמה גבורות. ואין לפרש במאמר הזה כי ימלל לשון מל וכריתה שאין המאמר מתיישב בזה כלל. ומוכרח כדפי':