הָל֞וֹךְ וְאָמַרְתָּ֣ אֶל־חִזְקִיָּ֗הוּ כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יךָ שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־תְּפִלָּתֶ֔ךָ רָאִ֖יתִי אֶת־דִּמְעָתֶ֑ךָ הִנְנִי֙ יוֹסִ֣ף עַל־יָמֶ֔יךָ חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃
פרדס רמונים
ולכאורה נראה כי המאמר הזה מנגד אל מה שפי' בשם הרשב"י ע"ה לעיל. וכאשר נדקדק בו נמצאהו חולק קצתו על קצתו. כי ראשונה אמר כי ה' הידיעה מורה על עלמא מתגלייא שהוא המלכות, ובסיפ' קאמר והכא דאיהו בארח סתים מרזא דעלמא תתאה. כנרא' שמפני היותו עולם תחתון צריך היותו באורח סתום. ובזולת היותו חולק דידיה אדידיה הדבר בעצמו הפך הדעת. כי בשלמא למה שאמר ברישא כי מפני היותו עולם מתגלה בא בגלוי ומפני היות הבינה עולם נסתר בא בהעלם בהסתר ניחא. אלא למאי דקאמר ואי אכתב בשמא, קשה וכי מפני שהיא הבינה יבא בה' הידיעה. לכך נאמר כי מיני הגלוי הם שנים ומיני העלם ג"כ שנים. שני מיני גלוים הם. א' ה' גלוי הפעולה, ר"ל היות הפעולה מורה על הידוע על גלוי פעולה כמו הקורא האומר כי ה' הידיעה שבפעולה מורה על הקדמת ידיעת פעולה וזו מורה גלוי. ויש גלוי שני והוא גלוי השם בעצמו בה' הידיעה כמו האל הגדול כי הה' מורה על גלוי האל כנודע והגדול כנודע. ולכן בגלוי א' שהוא גלוי הפעולה יש שם העלם שאינו מזכיר שם הפועל כלל כמו הקורא האומר העושה, כי אין שם גלוי מי אמר מי עשה מי קרא. והענין הזה בא לכנוי המלכות מפני שהוא עולם נגלה בא פעולתו בגלוי המורה על גלוי. ומפני כי אין ראוי לנקבה לעלות בשם כי כל כבודה בת מלך פנימה לכן היא נעלמת בבחינת שמה. ואף אם הפעולה בגלוי. מפני שיתייחס אליה גלוי והעלם. גלוי לפי שהיא נגלת, העלם לפי שאין ראוי להעלותה בשם כדפי'. והטעם הנכון והאמתי לענין היא כמו שנבאר עוד בע"ה. אמנם בינה עולם עליון כשמזכירים פעולתה מזכירה בשם העלם בלא ה' הידיעה להראות כי היא עולם נעלם ולכן אמר בורא עושה. כי הבינה ברא השמים שהם התפארת, וכן עשה הארץ שהיא המלכות. ולכן להיותה עולם נעלם באו פעולותיה בהעלם בלא ה' הידיעה וכן פי' בזהר [כז] פ' וירא אליו בפסוק (ישעיה לח ה) הנני יוסיף על ימיך כי אמר יוסיף ולא אמר הנני אוסיף כראוי מפני שתוספת שנים מהבינה והבינה נעלמת ולכן אמר יוסיף.
שערי אורה
ומנין לך שאלו השלשה דברים למעלה משם זה הנקרא יהו"ה הם תלויות? חיים דכתיב בחזקיה מלך יהודה: שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך הנני יוסיף על ימיך (ישעיהו לח, ה). לא אמר הנני מוסיף אלא יוסיף, כלומר בית דין הגדול; הנני דנתי את הדיה אם ירצה האור הידוע, יוסיף על ימיך. בנים, דכתיב בתפילת חנה, כששאלה זרע אנשים, ותתפלל על יהו"ה ממש, שהוא אהיה שבו המזל קבוע, ולפיכך אמר הכתוב 'ותתפלל על יהו"ה'. מזונות, דכתיב: השלך על יהו"ה יהבך והוא יכלכלך (תהלים נה, כג). על יהו"ה, ולא אל יהו"ה.
מגלה עמוקות
אופן קף
אמרינן בגמרא בפרק חלק (סנהדרין צ"ד ע"א) על פסוק (ישעיה ט ו) למרבה המשרה, מ' סתומה באמצע התיבה, משום שביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג, ובאה מדת הדין לפני הקב"ה דוד אמר כמה תשבחות ולא עשית אותו משיח, ולחזקיה אתה רוצה לעשות משיח, מיד נסתם מדת הדין ובאה הארץ וביקש לומר שירה בשבילו, שנאמר (ישעיה כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו לעשות צביונו של צדיק, והשיבו רוח הקודש בוגדים בגדו. קחשיב ה' בגידות לקביל ה' מלכיות כמו שפירש רש"י (ד"ה ואומר). והנה כשהראה הקב"ה למשה אוצר של וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), וכנרמז במלת ואתחנן [כדאיתא בתנחומא פרשת כי תשא (סי' כ"ז)], כשהגיע משה לדורו של חזקיה וראה קטרוג זה של מדת הדין שנסתם המ"ם של למרבה, וטעם הדבר שנרמזת משיח במ"ם סתומה של למרבה, כי משיח נרמז במ"ם סתומה של אדם הראשון בגלגול שלישי שלו, שכן אדם נוטרייקון "אדם "דוד "משיח, ונמצא במ"ם סתומה נרמז משיח, לכן גם בכאן נרמז ונסתם המ"ם לרמז על משיח. וכן אמרו שבספר נחמיה יש בסוף התיבה מ' פתוחה חומת ירושלים אשר הם פרוצים (נחמיה ב יג), שבסוף תיבות המ' מ' פתוחה, לרמז כל זמן שהחומות של ירושלים פתוחים, נסתם המ"ם של למרבה המשרה, דהיינו משיח סתום קן צפור למעלה זוהר שמות עמוד יא (זוהר ח"ב ז' ע"ב) שהמ"ם סתומה. אבל אם יפתח הסתום, דהיינו שיצא משיח מן קן ציפור ויהיה מ' של למרבה פתוחה, אזי מ' של חומת ירושלים יהיה סתומה מכל צד. והנה בא משה לבקש על זה, כששמע הקול שאמרו רזי לי רזי לי, וחשבו ה' בגידות זו אחר זו שהם ה' מלכיות, רצה משה ליכנס לארץ ישראל ולבטל קטרוג של חזקיה שישמע הקב"ה לקול הארץ שבקשה לומר שירה בשבילו. וז"ש בעת ההיא לאמר, קרי בה בעת הה"א, כשהראה לו ה"א בה' בגידות על ה' מלכיות, רצה לתקן הה"א בעת ההיא, לכן פתח באדני, כי סוד אדני היא סוד כנף שם הארץ, שיסוד הארץ החיים העליונה שהיא השכינה, נקראת ארץ שרצה לומר שירה עבור חזקיה, ולפי שנקרא חזקיה על שם חזק שחזקו י"ה (כדאיתא שם בגמרא סנהדרין דף צ"ד.), שהיא בינה שנקראת י"ה, ולכן אמר הוי"ה בנקודת אלהים, שהיא סוד בינה בטעם יניקת חזקיה. לכן הוסיפו לחזקיה חמשה עשר, שהיא סוד י"ה מבינה, בסוד הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה (ישעיה לח ה), ולא אמר אוסיף, אבל אמר יוסף על העתיקא שהוא סוד י"ה. ולכן בשירת הים שזכה משה להעתיקא כמבואר בספר כנפי יונה חלק ד', לכן אמר עזי וזמרת י"ה (שמות טו ב), ואמרינן שם בגמרא (סנהדרין צ"ד ע"א) הנה האדון ה' צבאות ישלח במשמניו רזון (ישעיה י טז), אמר הקב"ה יבא חזקיה שיש לו שמונה שמות, ויפרע מסנחרב שיש לו שמונה שמות. לכן פתח משה באדני ומסיים בהוי"ה בנקודת אלהים שהיא בינה, שמן אדני עד בינה ח' מדות, כנגד ח' שמות שיש לו לחזקיה, לפי שחזקיה יניקתו מבינה, לכן ניתנו לו ח' שמות שהם כנגד שמונה ספירות מלמעלה למטה. ועל זה סידר משה תפלתו, מאחר שהחלות להראות לי בדורות הבאים תרין רתיכין מסטרא דקדושא, את גדלך שהוא פני אריה, חזקיה שהיה מלך יהודה והוא פני אריה, ומסטרא דשמאלא מצד הקליפה הראה לו סנחריב שהיה לו גם כן ח' שמות, שיניקתו מיד חזקה שהיא השמאל שיניקתו מצד השמאל שהוא מקליפת נוגה, שהיא כנגד בינה בקדושה שהוא כלול מן ש"ך דינים, שכן סנחר"ב כמספר ש"ך, וכמו שחזקיה היתה מנוחתו כבו"ד, שהוא סוד ל"ב נתיבות חכמה שהיו פתוחים בדורו של חזקיה, שבדקו מדן ועד באר שבע שהיו תנוקות של בית רבן בקיאין בטומאה וטהרה (כדאיתא בגמרא שם (סנהדרין צ"ד ע"ב), והידוע שסוד כבוד שהוא ל"ב נתיבות חכמה שהם כלולים מיו"ד, יו"ד פעמים ל"ב שהוא ש"ך, לכן עמד חזקיה בדורו שהוא כנגד סנחרב שהיו כולל ש"ך דינים כמנין סנחר"ב. ועליו נאמר אשר מי אל בשמים ובארץ, שכן השיב הקב"ה בימי חזקיה צל המעלות של חמה ברקיע האחורנית (ישעיה לח ח), על זה אמר שיעשה כמעשיך, ועל מפלות סנחרב ששרפו גבריאל [כדאיתא שם בגמרא (סנהדרין צ"ד ע"א)] אמר וכגבורתי"ך. ולכן התפלל משה אעברה נא, רוצה אני ליכנס לארץ ישראל ולתקן כנף הארץ שתעשה צביונו של צדיק שיהיה חזקיה משיח, ולתקן מ' סתומה שהיא נסתמה מן ארבעה צדדים, שכן אעברה בהיפוך אתוון ארבעה, לעשות ממנו מ' פתוחה, "נתיב "אחד נוטרייקון נ"א. וז"ש והלבנון, כמ"ש אצל חזקיה והלבנון באדיר יפול (ישעיה י' לד), רוצה אני לבא לשם לקיים קרא כבו"ד ה' הלבנון אליך יבא (ישעיה ס יג), שתהיה מנוחתו כבו"ד. השיב הקב"ה רב לך, ר"ל סוד כבו"ד הוא שלך, שכן משה זכה לתורה שמתחלת בב' (בראשית א א), ומסיימת בל' (דברים לד יב), לפי שמשה הוא הגלגול של הבל, שנקרא כן על שם גילגול שלישי שלו שקיבל חמשה חומשי תורה, היא של הבל שמתחלת בב' ומסיימת בל' היא ב"ל מן הבל, לכן כשנהרג הבל ביום נ' ללידתו (ב"ר פכ"ב ד'), ואחר כך בא משה ותיקן גלגולו הראשון נו"ן שערי בינה של תורה. ועל זה אמר רב ל"ך, שלך היא הגדולה של לבנו"ן שהיא ל"ב "נתיבות חכמה נ' שערי בינה, צו את יהושע וחזקהו ל"ב נתיבות חכמה, ואמצהו נ' שערי בינה:
אמרינן בגמרא בפרק חלק (סנהדרין צ"ד ע"א) על פסוק (ישעיה ט ו) למרבה המשרה, מ' סתומה באמצע התיבה, משום שביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג, ובאה מדת הדין לפני הקב"ה דוד אמר כמה תשבחות ולא עשית אותו משיח, ולחזקיה אתה רוצה לעשות משיח, מיד נסתם מדת הדין ובאה הארץ וביקש לומר שירה בשבילו, שנאמר (ישעיה כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו לעשות צביונו של צדיק, והשיבו רוח הקודש בוגדים בגדו. קחשיב ה' בגידות לקביל ה' מלכיות כמו שפירש רש"י (ד"ה ואומר). והנה כשהראה הקב"ה למשה אוצר של וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), וכנרמז במלת ואתחנן [כדאיתא בתנחומא פרשת כי תשא (סי' כ"ז)], כשהגיע משה לדורו של חזקיה וראה קטרוג זה של מדת הדין שנסתם המ"ם של למרבה, וטעם הדבר שנרמזת משיח במ"ם סתומה של למרבה, כי משיח נרמז במ"ם סתומה של אדם הראשון בגלגול שלישי שלו, שכן אדם נוטרייקון "אדם "דוד "משיח, ונמצא במ"ם סתומה נרמז משיח, לכן גם בכאן נרמז ונסתם המ"ם לרמז על משיח. וכן אמרו שבספר נחמיה יש בסוף התיבה מ' פתוחה חומת ירושלים אשר הם פרוצים (נחמיה ב יג), שבסוף תיבות המ' מ' פתוחה, לרמז כל זמן שהחומות של ירושלים פתוחים, נסתם המ"ם של למרבה המשרה, דהיינו משיח סתום קן צפור למעלה זוהר שמות עמוד יא (זוהר ח"ב ז' ע"ב) שהמ"ם סתומה. אבל אם יפתח הסתום, דהיינו שיצא משיח מן קן ציפור ויהיה מ' של למרבה פתוחה, אזי מ' של חומת ירושלים יהיה סתומה מכל צד. והנה בא משה לבקש על זה, כששמע הקול שאמרו רזי לי רזי לי, וחשבו ה' בגידות זו אחר זו שהם ה' מלכיות, רצה משה ליכנס לארץ ישראל ולבטל קטרוג של חזקיה שישמע הקב"ה לקול הארץ שבקשה לומר שירה בשבילו. וז"ש בעת ההיא לאמר, קרי בה בעת הה"א, כשהראה לו ה"א בה' בגידות על ה' מלכיות, רצה לתקן הה"א בעת ההיא, לכן פתח באדני, כי סוד אדני היא סוד כנף שם הארץ, שיסוד הארץ החיים העליונה שהיא השכינה, נקראת ארץ שרצה לומר שירה עבור חזקיה, ולפי שנקרא חזקיה על שם חזק שחזקו י"ה (כדאיתא שם בגמרא סנהדרין דף צ"ד.), שהיא בינה שנקראת י"ה, ולכן אמר הוי"ה בנקודת אלהים, שהיא סוד בינה בטעם יניקת חזקיה. לכן הוסיפו לחזקיה חמשה עשר, שהיא סוד י"ה מבינה, בסוד הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה (ישעיה לח ה), ולא אמר אוסיף, אבל אמר יוסף על העתיקא שהוא סוד י"ה. ולכן בשירת הים שזכה משה להעתיקא כמבואר בספר כנפי יונה חלק ד', לכן אמר עזי וזמרת י"ה (שמות טו ב), ואמרינן שם בגמרא (סנהדרין צ"ד ע"א) הנה האדון ה' צבאות ישלח במשמניו רזון (ישעיה י טז), אמר הקב"ה יבא חזקיה שיש לו שמונה שמות, ויפרע מסנחרב שיש לו שמונה שמות. לכן פתח משה באדני ומסיים בהוי"ה בנקודת אלהים שהיא בינה, שמן אדני עד בינה ח' מדות, כנגד ח' שמות שיש לו לחזקיה, לפי שחזקיה יניקתו מבינה, לכן ניתנו לו ח' שמות שהם כנגד שמונה ספירות מלמעלה למטה. ועל זה סידר משה תפלתו, מאחר שהחלות להראות לי בדורות הבאים תרין רתיכין מסטרא דקדושא, את גדלך שהוא פני אריה, חזקיה שהיה מלך יהודה והוא פני אריה, ומסטרא דשמאלא מצד הקליפה הראה לו סנחריב שהיה לו גם כן ח' שמות, שיניקתו מיד חזקה שהיא השמאל שיניקתו מצד השמאל שהוא מקליפת נוגה, שהיא כנגד בינה בקדושה שהוא כלול מן ש"ך דינים, שכן סנחר"ב כמספר ש"ך, וכמו שחזקיה היתה מנוחתו כבו"ד, שהוא סוד ל"ב נתיבות חכמה שהיו פתוחים בדורו של חזקיה, שבדקו מדן ועד באר שבע שהיו תנוקות של בית רבן בקיאין בטומאה וטהרה (כדאיתא בגמרא שם (סנהדרין צ"ד ע"ב), והידוע שסוד כבוד שהוא ל"ב נתיבות חכמה שהם כלולים מיו"ד, יו"ד פעמים ל"ב שהוא ש"ך, לכן עמד חזקיה בדורו שהוא כנגד סנחרב שהיו כולל ש"ך דינים כמנין סנחר"ב. ועליו נאמר אשר מי אל בשמים ובארץ, שכן השיב הקב"ה בימי חזקיה צל המעלות של חמה ברקיע האחורנית (ישעיה לח ח), על זה אמר שיעשה כמעשיך, ועל מפלות סנחרב ששרפו גבריאל [כדאיתא שם בגמרא (סנהדרין צ"ד ע"א)] אמר וכגבורתי"ך. ולכן התפלל משה אעברה נא, רוצה אני ליכנס לארץ ישראל ולתקן כנף הארץ שתעשה צביונו של צדיק שיהיה חזקיה משיח, ולתקן מ' סתומה שהיא נסתמה מן ארבעה צדדים, שכן אעברה בהיפוך אתוון ארבעה, לעשות ממנו מ' פתוחה, "נתיב "אחד נוטרייקון נ"א. וז"ש והלבנון, כמ"ש אצל חזקיה והלבנון באדיר יפול (ישעיה י' לד), רוצה אני לבא לשם לקיים קרא כבו"ד ה' הלבנון אליך יבא (ישעיה ס יג), שתהיה מנוחתו כבו"ד. השיב הקב"ה רב לך, ר"ל סוד כבו"ד הוא שלך, שכן משה זכה לתורה שמתחלת בב' (בראשית א א), ומסיימת בל' (דברים לד יב), לפי שמשה הוא הגלגול של הבל, שנקרא כן על שם גילגול שלישי שלו שקיבל חמשה חומשי תורה, היא של הבל שמתחלת בב' ומסיימת בל' היא ב"ל מן הבל, לכן כשנהרג הבל ביום נ' ללידתו (ב"ר פכ"ב ד'), ואחר כך בא משה ותיקן גלגולו הראשון נו"ן שערי בינה של תורה. ועל זה אמר רב ל"ך, שלך היא הגדולה של לבנו"ן שהיא ל"ב "נתיבות חכמה נ' שערי בינה, צו את יהושע וחזקהו ל"ב נתיבות חכמה, ואמצהו נ' שערי בינה: