ישעיהו מו:יב קבלה: מגלה עמוקות

שִׁמְע֥וּ אֵלַ֖י אַבִּ֣ירֵי לֵ֑ב הָרְחוֹקִ֖ים מִצְּדָקָֽה׃

מגלה עמוקות

אופן קפו
הקדמה גדולה מבוארת בזוהר חדש שבאחד באדר מתחילין האותיות להתנוצץ ברקיע. לדעתי רזא עילאי לרזי דמתניתן דתנינן תמן במסכת שקלים (פ"א מ"א) באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. רזא דמלה כל מעשים שנעשו במקדש, הם כלם ברזי דחכמתא, וכל מה שיש למעלה יש למטה, וכמו שבאחד באדר למעלה מתחילין האותיות להתנוצץ ברקיע, לפי שבאותו פרק התחילה להתנוצץ נשמתו של משה שהיא כלולה מס' רבוא אותיות התורה, שכן משה כלול מטעם זה מששים רבוא נשמות של ישראל (דב"ר פי"א ט'), וסוד שש מאות אלף רגלי אשר אנכי בקרבו (במדבר יא כא), כי לכל אחד מישראל יש לנשמה שלו אות אחת מס' רבוא אותיות התורה, כדאיתא בזוהר רות על פסוק (רות ד ז) וזאת לפנים בישראל). והנה סוד גדול הוא, וסוד כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כה ב), ר"ל יש בתורה ת"ר אלף אותיות וס"ה אותיות יותר מס' רבוא, וסוד זה מבואר בתיבת הסת"ר, ה"ס הם סוד ס"ה אותיות היתירים על ת"ר אלף, שהיא השכינה שנקראת אדנ"י, שהיא סוד תיבת נח, דתמן כל ס' רבוא נשמות של ישראל. וכן שכינה במלואה כזה שי"ן כ"ף יו"ד נו"ן ה"א, בגימטריא תר"א, שהוא סוד ת"ר אלף. ומשה שהיה שכינה אצלו מיד כשבא לעולם, אתמר ביה (שמות ב ב) ותרא אותו כי טוב הוא, (ולכן פירש רש"י מלמד שראתה עמו שכינה), תר"א דייקא, שהוא היה סוד שנתלבשה בו השכינה שהיא התיבה, שהיה משה מונח בו עם כל חיילותיה, דהיינו המלוי של שכינה שהיא סוד תר"א, ובזה נתמלא כל הבי"ת אורה בהיפוך אתוון תיב"ה. וזה סוד קול הת"ר נשמע בארצינו (שיר השירים ב' יב). ולפי שמשה נולד באותו פרק באדר, והוא כלל ששים רבוא אותיות, לכן מתנוצצין כל ס' רבוא אותיות ברקיע. ומזה הטעם צוה הקב"ה גם כן בבית המקדש של מטה שהוא מכוון ממש כנגד בית המקדש של מעלה, באותו פרק לגבות גם כן ולקבל ס' רבוא שקלים למטה. וזהו סוד באחד באדר משמיעין על השקלים, בסוד כי כל בשמים ובארץ (דברי הימים א' כט יא), ר"ל כל מה שיש בשמים יש בארץ, כי כל מה שעושים למעלה עושים למטה כי כן צוה הקב"ה. וז"ש ועל הכלאים, שהוא סוד המלאכים שלא להתערב הכחות יחד, כי כל עשב יש לו מלאך ברקיע כדאיתא במדרש רבה פרשת בראשית פרשה י' (ב"ר פ"י ו'). ולפי שבאותו פרק מתנוצצים ס' רבוא אותיות שבתורה שהם ס' רבוא צנורות שיש בעולם, שמהם מתפשטים כל כחות המלאכים הממונים על כל העשבים, ולכן יצאו אז באותו פרק גם כן על הכלאים, לפי שהוא זמן יציאת המלאכים למעלה איש איש על משמרתו ועל עבודתו כל אחד ואחד על עשב שלו, לכן הזהירו באותו פרק שלא לערב הכחות יחד מין בשאינו מינו. ולדעתי זהו סוד שכתוב [בתנחומא בפרשת נח (סי' ג')] בשני חדשים בשנה היו מתכנסים כל חכמי ישראל יחד ונשמעו דברי תורה, כדאיתא גם כן בברכות פרק הרואה [היה קורא](ברכות י"ז ע"ב) על פסוק (ישעיה מו יב) שמעו אלי אבירי לב, הני בני מחוזא אבירי לב נינהו, וכתבו התוספות (ד"ה תרי) בספר העתים איתא, שבשני חדשים אלו באדר ובאלול היו רואין עמודא דנורא מן השמים. והטעם לפי שבשני חדשים אלו הם סוד גם צפור מצאה בית (תהלים פד ד), ואיתא בזוהר פרשת בלק (זוהר ח"ג קצ"ו ע"ב) שכן בראש חודש אלול איתמר (שמואל ב' יא א) ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים קרי, וכתיב מלאכים באל"ף. והכוונה שהיא זמן תשובת השנה, שצריך לעשות תשובה קודם שיתחיל ראש השנה, והוא זמן צאת המלאכים למעלה והממונים להכריז על ענייני התשובה, ולכן הוא גם כן עת צאת המלכים למטה, שהם ישראל לשמוע דברי תורה מאן מלכי רבנן (זוהר ח"א ט' ע"ב), וכן גם כן באדר, מאחר שמתנוצצים האותיות והמלאכים למעלה, מתכנסים גם כן ישראל למטה באותו פרק לשמוע דברי תורה. והנה בזמן המקדש הוצרכו להשמיע באותו פרק על השקלים שהיו ס' רבוא, שאין אוכלסא פחותה מס' רבוא (ברכות נ"ח.), כנגד ס' רבוא אותיות של מעלה. והנה היתה תפלתו של משה [כדאיתא בתנחומא פרשת כי תשא (סי' ג')] שאמר משה להקב"ה למחר אני מת ומי ישקול שקליהם של ישראל, אמר הקב"ה למשה כשם שאתה שוקל שקליהם של ישראל עתה, כן בכל שנה ושנה, מנין ממה שקרינו בעניין כי תשא וכו' (שמות ל יב). והנה עתה כשהגיע משה באחד באדר שהיה זמן שקלים שהוא בזמן אחד באדר, השמיע משה באותו פרק על השקלים, בא משה לבקש רחמים לחנן אל ה' בעת ההיא דייקא, שהיה בז' באדר שמת משה באותו פרק, ההוא כתיב שבא משה להזכיר להקדוש ברוך הוא מה שהבטיח לו בפרשת כי תשא מלת ההוא דייקא, שמשה יהיו השוקל שקליהם של ישראל באותו עת בכל שנה ושנה, וז"ש לאמר, שהוא לדורות שהוא יהיה בעת ההוא לתקן מצות שקלים שבאותו פרק. ולכן התחיל בשם של אדני, שכבר אמרנו שסוד אותיות התורה שהם ס' רבוא, וזה סוד הנותרים שהם סוד אדני שהיא השכינה, שממנה מתפשטין ס' רבוא נשמות של ישראל, שהם סוד ס' רבוא שקלים של מעלה, שהוא סוד שקל הקדש שהוא כנגד אות אחד שבתורה, שכל אות נקרא בספר יצירה אבן, והוא סוד משם רועה אבן ישראל (בראשית מט כד), ר"ל כל אחד מישראל יש לו אות אחת בתורה שהוא סוד אבן, (ולכן ישר"אל, נוטריקון "יש "ששים "רבוא "אותיות "לתורה). ולזה אמר מאחר שהחלות להראות את עבדך, ר"ל כי מיד שבא משה לזה העולם אתמר גביה ותרא אותו כי טוב (שמות ב' ב), הוא שהיתה אצלו שכינה שהוא סוד ותרא, כמו שאמרנו שהיה משה כלול מכל ת"ר אלף נשמות, את גדלך, א"ת דייקא, אותיות התורה מא' ועד ת"יו, כי כ"ב אותיות במלואם הם ס' אותיות, הם סוד ששים גבורים סביב לה (שיר השירים ג' ז), ומס' מתפשטים עד ס' רבוא, שהם סוד ס' רבוא צנורות בעולם. וז"ש גדלך, מלת גדלך דייקא, שהיא סוד שיעור קומה של מעלה שהם ס' רבוא צנורות, שהם כנגד ס' רבוא אותיות. גם אמר מאחר שהחלות להראות לי להשמיע באחד באדר זה על השקלים, שהם סוד את גדלך, לקביל אותיות התורה של מעלה שמתנוצצים בזה הפרק ברקיע בעת ההיא ממש. וגם שיצאו בזה הפרק על הכלאים, שהם גם כן בסוד הכחות של מלאכים למעלה, עליהם אמר את ידך החזקה, כמו שכתוב (איוב לח לג) הידעת חקת שמים ואם תשים משטרו בארץ, דרשו רז"ל (מדרש רבה פרשת בראשית פרשה י') אין לך עשב שאין לו מלאך שאומר גדל. ועל זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, כי כל מה שיש בשמים יש בארץ, ולכך משמיעים למטה על השקלים בעת ההיא, לפי שלמעלה מתנוצצים אבני קודש, עליהם אמר אשר יעשה כמעשיך למעלה, גדולים מעשה ה' (תהלים קיא ב), הלוחת מעשה אלהים המה (שמות לב טז), וגם יצאו באותו פרק על הכלאים למטה, לפי שהמלאכים יצאו באותו פרק למעלה שלא לערב כח אחד בחבירו, וזהו סוד גבורתך, כי מי ימלל גבורות ה' (תהלים קו ב), כמ"ש אם תשים משטרו בארץ (איוב לח). נמצא מאחר שכבר הבטחת לי בפרשת כי תשא שאני אהיה שוקל שקליהם בכל שנה ושנה, לכן תקיים לי הבטחתך אעברה נ"א, נוטרייקון "נצוצי "אותיות, ואראה שם בארץ ישראל, כי אראה נצוצי אותיות שמתנוצצים עד ח' אד"ר, וארא"ה בגימטריא ח' אד"ר, כי עד אותו יום מתנוצצים האותיות. השיב לו הקב"ה רב לך, לא הבנת אותו עניין מה שהבטחתי לך בפרשת כי תשא שאתה תהיה שוקל שקליהם של ישראל בכל שנה ושנה, על עניין זה אני אומר שבכל ראש חדש אדר יהיו האותיות מתנוצצים בכסא הכבוד למעלה, לפי שאתה כלול מכל ס' רבוא אותיות שבתורה, ולפי שבז' באדר אתה מת, לכן בשבילך כשיגיעו ז' ימים של אדר, יהיו בכל שנה ושנה מתנוצצים, שבית המקדש של מעלה שהוא כסא הכבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה יז יב), שם בשבילך הם מתנוצצים, והגדולה היא שלך, ועל זה אמרתי אתה שוקל שקליהם בכל שנה ושנה. וזהו סוד רב לך, אתה הוא רב של כל ישראל שהם ס' רבוא הכלול בס' רבוא אותיות שהם ס' רבוא נשמות של ישראל, אל תוסף לדבר אלי, אבל צו את יהושע שהוא יהיה לעת הזאת נשיא הדור ככל הדור, ואין דור פחות מס' רבוא (קה"ר פ"א ד'), חזקהו על עצמו, ואמצהו על כל הדור, כי בזמן הזה הוא איש אשר רוח בו, ר"ל שהוא יכול לעמוד כנגד ס' רבוא, הוא יעבור למטה על ס' רבוא, והוא ינחיל על האותיות של מעלה שהם הנשמות של ישראל שבאים מכסא הכבוד, בכל אשר תראה משה אתה היית צנור ליתן שפע לכל הדור, כן יהיה כח יהושע ליתן שפע לכל הדור:
שאל רבBookmarkShareCopy

מגלה עמוקות

אופן רלז
בא משה להתפלל על עניין תורה שבעל פה, ומבואר [בתנחומא פרשת נח (סי' ג')] בעניין שתי ישיבות שקבע הקב"ה לישראל ב' חדשים בשנה, חדש אדר וחדש אלול, כמו שהאריך שם שמזה הטעם הוצרך הקב"ה להגלות החדש והמסגר (מלכים ב' כד יד), כדי שלא יתבטל התורה שבעל פה מישראל, ועליהם התפלל משה שלא יהיו בגלות, משום הכי וישקוד ה' על הרעה (דניאל ט יד), שקד הקב"ה לגלות גלות יכניה שהוא החרש והמסגר קודם שגלה גלות צדקיה, ואף בשאר גליות גם לימות המשיח לא יהיה ללומדי תורה שום צער, כל זה בא להם מתפלת משה שראה משה ברוח הקודש הדורות שיהיו בזמן החורבן, לזה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, על אותו העת צרה שיהיה ליעקב, והתחיל להתפלל על אלו ב' חדשים שלא יתבטלו מישראל, את גדלך זה חדש אדר, דתמן מדת טובו של הקב"ה שהוא עת רצון שנהפך לישראל לששון ולשמחה (אסתר ט כב), אשר עליו קאמר בעת ההיא, שהוא היה ה' אדר, על אותו עת ממש היה מתפלל לאמר לדורות, ולשון לאמר קאי על תורה שבעל פה, כי לשון דבור הוא תורה שבכתב, ולשון אמירה הוא תורה שבעל פה, וכמו דאיתא בזוהר (ח"ב פ"ג ע"ב) לאמר היא סטרא דנוקבא, כמד"א (ירמיה ג א) לאמר הן ישלח איש את אשתו, ולכן מלת ההיא קרי, ההוא כתיב, שהיו ישראל מזווגין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, כמ"ש נאוו לחייך בתורים (שיר השירים א י), מלשון בהגיע תור (אסתר ב יב), תורים הם שני עתים הללו צווארך בחרוזים, שהיו מחריזין מתורה לנביאים, מנביאים לכתובים, ומכתובים למשנה, וממשנה לברייתא, ומברייתא לתלמוד (שהש"ר פ"א י'). וז"ש תורי זהב נעשה לך (שם (שה"ש א יא) על תורה שבעל פה, נקדות כסף תורה שבכתב. גם תורי זהב על חדש אלול, נקודת כסף על חדש אדר. וכן בכאן את גדלך זה חדש אדר, ידך החזקה חדש אלול, שהוא סוד ויהי היא סטרא דעשו, שהוא ויהי לתשובת השנה (שמואל א' יא א), שהוא זמן התשובה זמן בית דין שלמעלה הוא ל' יום בעת צאת מלכים, הם צאת מלאכים שלמעלה שמכריזין אותו חדש לעשות תשובה, והוא זמן ירחא תקיפא שהוא ירח איתן, וכתבו התוספות פרק היה קורא (ברכות דף יז ע"ב ד"ה תרי) על פסוק (ישעיה מו יב) אבירי לב אינון מתא מחסיא, אבירי לב אינון דלא מתגיירין, כתבו התוספות שב' פעמים בשנה ראו עמודא דנורא. הנה לדעתי זה הטעם שדרש במדרש תנחומא על אלו ב' חדשים קאמר (ישעיה ט א) העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, שהעוסקים בתלמוד נקראו חושך, (וכמו שאמרו רז"ל בסנהדרין (כ"ד ע"א) במחשכים הושבני (איכה ג ו) זו תלמוד בבלי), ולדעתי זה ראו אור גדול, שנעשה להם נס עמודא דנורא, ונרמז במלת חשך על חדש אדר, שבאותו חדש נעשה נס של חשך במצרים וקץ שם לחשך (איוב כח ג), ואחר כך אמר ישבו צלמות על חדש אלול, שאז הוא זמן שמזכירין לחיים ולמות כנגד יום הדין של ראש השנה, על זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, שבאותן שני חדשים היו רואים נסים בשמים ובארץ, גם עוסקי בתורה שבכתב נקראו שמים, ובתורה שבעל פה נקראו ארץ, וז"ש אשר יעשה כמעשך וכגבורתיך, שהם הנסים שהם הנס עמודא דנורא, ובשביל זה התפלל אעברה נא, שרצה ליכנס לארץ ישראל לתקן בתפלתו שלא תתבטל תורה מעולם, ולכן אמר ארץ כנגד התורה שבעל פה, ההר הטוב כנגד התורה שבכתב, והלבנון על אותן גבורי החיל שהם ארזי לבנון אדירי תורה, שלא יתבטל מעולם ולא יסבלו שום גלות. השיב הקב"ה רב לך, אין צריך אתה בשביל זה ליכנס לארץ ישראל, כי אתה רבן של כל ישראל, ובשבילך ישקוד ה' על הרעה, שגלה גלות יכניה כדי שלא תשכח תורה מישראל, לכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, ז"ה דייקא, שהוא י"ב שנים שגלו גלות יכניה קודם הגליות, ולכן היה החרש והמסגר אלף, שהוא זכות של משה שהיא סוד אלף, כמ"ש (ויק"ר פ"ב א') ומני אלף אחד מצאתי (קהלת ז כח) (איוב ט׳:ג׳), זה משה, כי אלף המגן היה תלוי עליו כל שלטי הגבורים (שה"ש ד ד) וז"ש ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, זו משלי (ספרי יא) (דברים א יא), דמשה זכה לאלף (זכוון)[זיוון]. וזה נרמז ונשב בגי' חסר א', נוטריקון "גלות "יכניה, שהיה משה מתעסק ומתפלל על אותו הדור, וזה נרמז בתשובת הקב"ה רב לך, דרגא דילך שהוא אלף יצולו בשבילך:
שאל רבBookmarkShareCopy