דִּרְשׁ֥וּ יְהוָ֖ה בְּהִמָּצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃
שערי אורה
והמבין זה יבין מה שאמר בראש השנה בעניין גזר דין דצבור או דיחיד שהוא נקרע, ומה שאמר בתורה: ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים וגו' (דברים ד, ז). והנני רומז. דרשו ה' בהמצאו (ישעיהו נה, ו), הרוצה להשיג חפצו ולקרוע גזר דינו ידרוש י"י יתברך בהימצאו, בסוד הכתר העליון שהוא עיקר מציאות קדמון אשר מאמיתתו נגלו הספירות. וזהו דבר עמוק, ועדיין תבין בו עיקרים גדולים בעזרת השם יתברך, ובמילת 'קדם' נבאר בשער זה בעזרת השם יתברך דברים מגלים כמה סתרים בעניין זה.
זוהר חדש
(בראשית יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו, ר' תַּנְחוּם פָּתַח, קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי כו' (שיר השירים ה) וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם, בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לִיטָהֵר מֵעֲוֹנוֹתָיו, בְּעוֹד דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה פְּתוּחִין לְפָנָיו, בְּטֶרֶם יִסָּתֵם הַדֶּרֶךְ. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה) דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ וְגו'. יֵשׁ עִתִּים שֶׁהוּא קָרוֹב, וְיֵשׁ עִתִּים שֶׁהוּא רָחוֹק.
מגלה עמוקות
אופן קב
כל עניינו של משה היה, שבאותן הששה חדשים שאמרנו שיהיה בארץ ישראל, יזכה לראות כל נ' יום שנתן לנו הקב"ה, בסוד ואכרה לי בחמשה עשר כסף (הושע ג' ב), שהוא סוד סוכות שהוא ביום חמשה עשר, וחומר שעורים הם סוד ל' יום של אלול, ולתך שעורים מן תשרי עד יום ראשון לחשבון עונות (ויקרא כג מ, תנחומא אמור סי' כ"ב), שהם ט"ו, ואחר כך עוד (יהושע ג ג) ימים רבים תשבו, ימים שנים, רבים שלשה, הרי נ' יום של תשובה עד גמר החתימה שהוא יום הושענה רבה. זה נרמז בנ' פשוטה של ואתחנן, בעת ההיא, שבאותן הימים ימי תשובה, בע"ת נוטרייקון 'בימי 'עשרת 'תשובה, ההי"א הה' דייקא, י תשובת צורת ה', דרשו את ה' בהמצאו (ישעיה נה ו) כדאמרינן במנחות (דף כ"ט:), והיא עת המיוחדת אפילו ליחיד (יבמות מ"ט:), ולכן כתיב ההוא, ר"ל באותה עת המיוחדת אפילו ליחיד שהתפלה נשמעת בו, שעליה אמר דוד (תהלים סט יד) ואני, כשאני בעצמי מתפלל תפילתי, לך ה', צריך אני להמתין על שם ה' שהוא בעשרת ימי תשובה עת רצון, אבל כשרבים מתפללים אין צריך להמתין על אותו עת, רק אפילו אלהים, כששם אלהים מושל בעולם, ברו"ב חסדך, ר"ל מאחר שרבים הם המתפללים גרמו החסד בעולם, אף על פי ששם אלהים מדת הדין שולט. ואפשר שעל זה נתכוין משה באומרו ואתחנן אל ה', כשאני מתפלל, אזי צריך אני להמתין אל ה', דהיינו בע"ת ההי"א שיהיה עת רצון, אבל מאחר שכבר החלות להראות לי שאני כלול מכל ג' אבות, וזה מורה על ש' של משה כדאיתא בזוהר (זוהר ח"א רס"ו ע"ב) משה אתכלל מג' אבהון, ורזא דא ש' של משה ג' אנפין הם ג' אבות. וזה שסידר ג' אבות, את גדלך זה אברהם, ידך החזקה זה יצחק, מי אל זה יעקב, אם כן אני נקרא רבים, לכן אעברה נא, יכול אני להעביר מדת הדין אף על פי שאין עתה זמן של תשובה, ואין נא אלא עתה. (ולכן אמר ה' אלהים רחום בדין, ר"ל מאחר שאני רבים, יכול אני להתפלל אף בזמן אלהים ולעשות מן אלהים ה'). השיב הקב"ה רב לך, הן אמת שאין אתה יחיד רק רבים, ואין רבים פחות משלשה (כתובות ע"ה ע"א), שהם סוד ג' אבות, ואף על פי שאתה רבים (תענית ט' ע"א), וכתיב הן אל כביר לא ימאס (איוב לו ה), אשר לכן נתכוון משה להזכיר שם אל, אשר מי אל בשמים ובארץ, א"ל דייקא, שאני כדמות רבים שהם ציבור והן אל כביר לא ימאס (ברכות ח' ע"א), אפילו הכי גזר דין שלך שיש עמו שבועה כבר נחתם (עיין ר"ה י"ח ע"א), ואל תוסף דבר:
כל עניינו של משה היה, שבאותן הששה חדשים שאמרנו שיהיה בארץ ישראל, יזכה לראות כל נ' יום שנתן לנו הקב"ה, בסוד ואכרה לי בחמשה עשר כסף (הושע ג' ב), שהוא סוד סוכות שהוא ביום חמשה עשר, וחומר שעורים הם סוד ל' יום של אלול, ולתך שעורים מן תשרי עד יום ראשון לחשבון עונות (ויקרא כג מ, תנחומא אמור סי' כ"ב), שהם ט"ו, ואחר כך עוד (יהושע ג ג) ימים רבים תשבו, ימים שנים, רבים שלשה, הרי נ' יום של תשובה עד גמר החתימה שהוא יום הושענה רבה. זה נרמז בנ' פשוטה של ואתחנן, בעת ההיא, שבאותן הימים ימי תשובה, בע"ת נוטרייקון 'בימי 'עשרת 'תשובה, ההי"א הה' דייקא, י תשובת צורת ה', דרשו את ה' בהמצאו (ישעיה נה ו) כדאמרינן במנחות (דף כ"ט:), והיא עת המיוחדת אפילו ליחיד (יבמות מ"ט:), ולכן כתיב ההוא, ר"ל באותה עת המיוחדת אפילו ליחיד שהתפלה נשמעת בו, שעליה אמר דוד (תהלים סט יד) ואני, כשאני בעצמי מתפלל תפילתי, לך ה', צריך אני להמתין על שם ה' שהוא בעשרת ימי תשובה עת רצון, אבל כשרבים מתפללים אין צריך להמתין על אותו עת, רק אפילו אלהים, כששם אלהים מושל בעולם, ברו"ב חסדך, ר"ל מאחר שרבים הם המתפללים גרמו החסד בעולם, אף על פי ששם אלהים מדת הדין שולט. ואפשר שעל זה נתכוין משה באומרו ואתחנן אל ה', כשאני מתפלל, אזי צריך אני להמתין אל ה', דהיינו בע"ת ההי"א שיהיה עת רצון, אבל מאחר שכבר החלות להראות לי שאני כלול מכל ג' אבות, וזה מורה על ש' של משה כדאיתא בזוהר (זוהר ח"א רס"ו ע"ב) משה אתכלל מג' אבהון, ורזא דא ש' של משה ג' אנפין הם ג' אבות. וזה שסידר ג' אבות, את גדלך זה אברהם, ידך החזקה זה יצחק, מי אל זה יעקב, אם כן אני נקרא רבים, לכן אעברה נא, יכול אני להעביר מדת הדין אף על פי שאין עתה זמן של תשובה, ואין נא אלא עתה. (ולכן אמר ה' אלהים רחום בדין, ר"ל מאחר שאני רבים, יכול אני להתפלל אף בזמן אלהים ולעשות מן אלהים ה'). השיב הקב"ה רב לך, הן אמת שאין אתה יחיד רק רבים, ואין רבים פחות משלשה (כתובות ע"ה ע"א), שהם סוד ג' אבות, ואף על פי שאתה רבים (תענית ט' ע"א), וכתיב הן אל כביר לא ימאס (איוב לו ה), אשר לכן נתכוון משה להזכיר שם אל, אשר מי אל בשמים ובארץ, א"ל דייקא, שאני כדמות רבים שהם ציבור והן אל כביר לא ימאס (ברכות ח' ע"א), אפילו הכי גזר דין שלך שיש עמו שבועה כבר נחתם (עיין ר"ה י"ח ע"א), ואל תוסף דבר: