הָבִ֨יאוּ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי׃
פרדס רמונים
ע"כ. כמו שנקדנו אותו מצאנוהו בתפלת ר' נחוניא. ובדברי מקובל ע"פ מגיד כתוב וז"ל. אבגיתץ תנקדהו בפת"ח ובשב"א, האל"ף והבי"ת והגימ"ל בפת"ח והיו"ד בשב"א והתי"ו בפתח ובדגש. קרע שטן הקוף בשב"א והרי"ש בפת"ח והשי"ן בשב"א והט' בקמץ. נגד יכש על הדרך הזה הנו"ן בשב"א הג' בפתח והד' בשב"א היו"ד בפתח והכ"ף ג"כ. בטר צתג הבי"ת בשב"א הטי"ת בפת"ח הצד"י בשב"א התי"ו בפתח. חקבטנע החי"ת בפתח הקוף בשב"א הבי"ת בפת"ח ובדגש הטי"ת בשב"א ובדגש הנו"ן בפתח ועי"ן בלי נקודה. יגל פזק היו"ד בשב"א ובדגש הגימ"ל בפת"ח בלי דגש הפ"א דגושה ובשב"א הזי"ן בפתח הקוף בלי שום נקודה. שקוצית תנקדהו על הדרך הזה השי"ן בקמ"ץ והקו"ף בשב"א והוא"ו בקמץ ג"כ הצד"י בחיר"ק. זהו צירוף נקודו. ידוע כי סוד הפת"ח הוא סוד גדול לפתוח מלמעלה על פתחי הרחמים הגמורים יען כי הוא רחמים גמורים. וקמץ סודו (תהלים פז י) קפץ באף רחמיו. ר"ל אם תנקדהו בקמץ הוא קופץ באף והשמר לך שלא תנקדהו בקמץ אלא לנקום נקם. ובמקום השב"א חירי"ק ועמו תעשה ותשיג פלאי פלאות. ובפת"ח תשיג פעולות הרחמים ויפתח ברכות עד בלי די וזש"ה (מלאכי ג') אם לא אפת"ח לכם את ארובות השמים והריקותי וגו' עכ"ל לענייננו. ונחזור לענין פירוש השם והוא נרמז בספי' הגבורה ומקום מוצאו מפסוק בראשית עד ב' ובה"ו וכן פי' הרשב"י ע"ה בתיקונים בתקון ד' וז"ל קם ר' שמעון על רגלוי ואמר רבון עלמין אפתח עיני לאסתכלא בהון לעילא אבא ב"ם במ"ב אתוון דשמא מפרש למנדע כל את ואת על תקוניה ואינון בראשית ברא אלדים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובוהו. בראשית ברא אלה ימאת הש מימואת הארצוה ארצהית התהווב. ואינון אבגיתץ קרע שטן נגדיכש בטרצתג חקבטנע יגלפזק שקוצית. כל את ואת אית ליה מאמר ואית ליה נתיב י' אמירן אינון ול"ב שבילין וכולהו תליין מן אי"ה ודא איהו אבא ב"ם אודה י"ה אי"ה בחשבן אודה י"ה (י"ה חכמה ובינה א' כתר עלאה). ואינון ז' ספירן כלילן בז' שמהן וכולהו כלילת לון בת שבע עכ"ל.
מגלה עמוקות
אופן עז
איתא במדרש תנחומא (ראה סי' י"ד) על פסוק (ישעיה כד ה) והארץ חנפה תחת יושביה, מראה קמה ואינה מראה גדיש, מראה גדיש ואינה מראה ערימה, עברו תורה שבכתב ושבעל פה, חלפו חוק שלא קיימו תרומות ומעשרות, הפרו ברית שהוא ברית אבות, אתה מוצא שהאבות נתנו תרומות ומעשרות, שנאמר (בראשית יד כב) הרימותי ידי, הרי שאברהם נתן תרומה, יצחק נתן מעשרות שנאמר (בראשית כו יב) ויזרע יצחק בארץ ההיא וגומר, והלא אין הברכה מצויה בדבר המדוד, אלא אומד זה למעשרות היה מדרש רבה בפרשת תולדות פרשה ס"ד (ב"ר פס"ד ו'). ויש לפרש שהפסוק בעצמו מקשה קושיא זו, איך מדד מאה שערים הלא אין הברכה מצוייה בדבר המדוד (כדאיתא בתענית דף ח':). והשיב הפסוק בעצמו ויברכהו ה', לכן מדד כדי שיברכהו ה', וקיימא לן שאסור לנסות את הקב"ה רק במעשר בפרק קמא דתענית (תענית ט' ע"א), ובחנוני נא בזאת וגומר והריקותי לכם ברכה וגו' (מלאכי ג י), הרי שבמלת ויברכהו רמז לנו שאומד זה למעשרות היה. יעקב נתן מעשר ראשון, כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. לפי שג' אבות הן הן ג' דרגין של כהן לוי ישראל, לכן התחיל משה לסדר מתחלה ג' אבות, שרצה לכנס לארץ ישראל לתקן ג' דרגין אלו של ג' אבות, לכן אמר את גדלך זה אברהם, שהיה כהן ונתן תרומה, והוא סוד תרומה. את ידך החזקה יצחק, והוא סוד מעשרות דרגא דלוי. אשר מי אל זה יעקב, שהוא היה כלול משתיהם יושב אהלים, שהוא משלים אהל אברהם שהיה כהן, ויצחק שהיה דרגא דלוי. לכן אמר יעקב כ"ל אשר תתן לי עשר וגו' (בראשית כח כב), כ"ל דייקא שהוא כולל "כהן "לוי. לכן אעברה נא ואראה את ארץ ישראל שנחלקת לג' חלקים אלו, את הארץ נקראת ארץ ישראל כנגד דרגא דישראל, ההר הטוב הזה, הוא כנגד דרגא דלוי, שכן ירושל"ם כלול שם אלהי"ם שהוא פ"ו, וריבוע אלהים עולה ר', ובמלוי אלהים במלוי י' עולה ש', הרי ירושל"ם בגימטריא תוק"ף הדין. והלבנון, זה כהן דרגא דכהן. ועל אלו התלת דרגין קא מכוין משה ליכנס לארץ ישראל. השיב לו הקב"ה רב לך, אתה כלול משלתן, שכן ש' של משה מורה על תלת דרגין אלו, שהם ג' אבות (זוהר ח"א רס"ו ע"ב):
איתא במדרש תנחומא (ראה סי' י"ד) על פסוק (ישעיה כד ה) והארץ חנפה תחת יושביה, מראה קמה ואינה מראה גדיש, מראה גדיש ואינה מראה ערימה, עברו תורה שבכתב ושבעל פה, חלפו חוק שלא קיימו תרומות ומעשרות, הפרו ברית שהוא ברית אבות, אתה מוצא שהאבות נתנו תרומות ומעשרות, שנאמר (בראשית יד כב) הרימותי ידי, הרי שאברהם נתן תרומה, יצחק נתן מעשרות שנאמר (בראשית כו יב) ויזרע יצחק בארץ ההיא וגומר, והלא אין הברכה מצויה בדבר המדוד, אלא אומד זה למעשרות היה מדרש רבה בפרשת תולדות פרשה ס"ד (ב"ר פס"ד ו'). ויש לפרש שהפסוק בעצמו מקשה קושיא זו, איך מדד מאה שערים הלא אין הברכה מצוייה בדבר המדוד (כדאיתא בתענית דף ח':). והשיב הפסוק בעצמו ויברכהו ה', לכן מדד כדי שיברכהו ה', וקיימא לן שאסור לנסות את הקב"ה רק במעשר בפרק קמא דתענית (תענית ט' ע"א), ובחנוני נא בזאת וגומר והריקותי לכם ברכה וגו' (מלאכי ג י), הרי שבמלת ויברכהו רמז לנו שאומד זה למעשרות היה. יעקב נתן מעשר ראשון, כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. לפי שג' אבות הן הן ג' דרגין של כהן לוי ישראל, לכן התחיל משה לסדר מתחלה ג' אבות, שרצה לכנס לארץ ישראל לתקן ג' דרגין אלו של ג' אבות, לכן אמר את גדלך זה אברהם, שהיה כהן ונתן תרומה, והוא סוד תרומה. את ידך החזקה יצחק, והוא סוד מעשרות דרגא דלוי. אשר מי אל זה יעקב, שהוא היה כלול משתיהם יושב אהלים, שהוא משלים אהל אברהם שהיה כהן, ויצחק שהיה דרגא דלוי. לכן אמר יעקב כ"ל אשר תתן לי עשר וגו' (בראשית כח כב), כ"ל דייקא שהוא כולל "כהן "לוי. לכן אעברה נא ואראה את ארץ ישראל שנחלקת לג' חלקים אלו, את הארץ נקראת ארץ ישראל כנגד דרגא דישראל, ההר הטוב הזה, הוא כנגד דרגא דלוי, שכן ירושל"ם כלול שם אלהי"ם שהוא פ"ו, וריבוע אלהים עולה ר', ובמלוי אלהים במלוי י' עולה ש', הרי ירושל"ם בגימטריא תוק"ף הדין. והלבנון, זה כהן דרגא דכהן. ועל אלו התלת דרגין קא מכוין משה ליכנס לארץ ישראל. השיב לו הקב"ה רב לך, אתה כלול משלתן, שכן ש' של משה מורה על תלת דרגין אלו, שהם ג' אבות (זוהר ח"א רס"ו ע"ב):