מלכים א ח:נט קבלה: זוהר חדש ושערי אורה

אֲמַר רַבִּי רְחוּמָאי, בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הָעוֹלָם, לְמִי דָן תְּחִלָּה, לִגְדוֹלֵי הַדּוֹר דָּן תְּחִלָּה, וְאַחַר כַּךְ דָּן אֶת הָעוֹלָם. מְנָלָן. מֵהָכָא, דִּכְתִיב, וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹׁפְטִים, שְׁפֹט הַשֹׁפְטִים תְּחִלָּה, וְאַחַר כַּךְ וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אָמַר, מֵהָכָא, (מלכים א ח׳:נ״ט) לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

אבל ישראל אינם כן, שהם חלק יהו"ה יתברך, ואף על פי שעמדו לדין בראש השנה כל יום שירצו יקרעו אותו הדין ויחדשו עליהם טובה, וזהו שאמר בתורה: ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כיהו"ה אלהינו בכל קראינו אליו (דברים ד, ז). התבונן מאוד גדולת פסוק זה. וכתיב: לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו (מלכים א ח׳:נ״ט) כלומר, בכל יום ויום יכולין ישראל לקרוע הדין שנגזר עליהם בראש השנה, ולחדש אותו לטובה, מה שאין אומה בעולם יכולה לעשות, שאין שום אחד מכל שבעים שרים יכול להוסיף לאומתו יותר מאותו פרס וחלק שנתנו לו בראש השנה,

אֶלָּא הַאי דִינָא דִּילִי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דַּיְינֵיהּ, וְלָא בִּי דִּינֵיהּ. וְהַיְינוּ דַּאֲמַר דָּוִד, בְּבָעוּתֵיהּ קַמֵּיהּ (תהילים מ״ג:א׳) שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְרִיבָה רִיבִי. וְכֵן שְׁלֹמֹה אֲמַר, (מלכים א ח׳:נ״ט) לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ, הוּא בִּלְחוֹדוֹי, וְלָא אַחֲרָן.