מלכים א יט:יא קבלה: פרדס רמונים, כללי התחלת החכמה, זוהר חדש ותקוני הזהר

הנרצה בפרק זה להציל חסרי הדעת מן הטעות אל יחשוב החושב שהקליפות נכנסות אל תוך האצילות הטהור והקדוש חס ושלום חלילה וחלילה כי החושב זאת חייב ראשו לקונו. ומה שנמצא בקצת מקומות שיורה על שהקליפ' נכנסות תחת הקדושה אינו לא בעולם האצילות ולא בעולם הבריאה אבל הוא בעולם היצירה הוא עולם המטטרון כי סביב לו רשעים יתהלכון. וכן ביאר הרשב"י ע"ה בס' ר"מ (פנחס דרכ"ז) וז"ל לעילא באילנא דחיי לית קליפין כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק לתתא אית קליפה במטטרון דאיהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא. דבזמנא דקב"ה בר ממלכותיה אתכסי בגדפין ואנפין דעבד דיליה מטטרון הה"ד (ש"ב כב) וירכב על כרוב ויעוף. ואינון קליפון דסחרין לד' חיוון דמטטרון אינון תוהו, (מ"א יט) והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לא ברוח ה'. בה"ו, ואחר הרוח רעש לא ברעש ה'. הא תרין קליפין ירוק וחיוור. דקליפין דאגוזא חד תה"ו קו ירוק, תניינא בהו אבנין מפולמין קליפא תקיפא כאבנא מפולמא. לקביל תרין קליפין אלין מוץ ותבן דחטה. קליפה תליתאה דקיקא לקבל סובין דחטה דהכי איהו מתדבק בחטה ולא יכול לאתפרשא מתמן עד דטחנין ליה ברחיים דאינון לקבל טוחנות דפומא דבר נש דצריך למטחן בהון מילי דאורייתא עד דיהון כקמח סלת נקייה ובנפה דאיהי שפה אתבריר פסולת דאיהו סובין עד דישתכח הלכה סלת נקייה. בההוא זמנא נטיל לה לבא ומוחא וכל אברין דגופא דאתפשט בהון נשמתא ואתפרנסת בה נשמתא כגוונא דגופא אתפרנסת במלין דעלמא דזה לעומת זה עשה האלדים נהמא דגופא ונהמא דאורייתא הה"ד (משלי ט) לכו לחמו בלחמי. והאי קליפה איהי כקליפא דמתדבקא במוחא דאגוזא ובזמנא דאגוזא איהי רכיכא אתפרשא ההיא קליפה ממוחא דאגוזא בלא קושיא. ובזמנא דאיהי אגוזא יבישה קשה לבר נש לאעברא לה מתמן כי עדיין הקושייא במקומה עומדת. ובג"ד מני קב"ה לבר נש לאחזרא בתיובתא בבחרותיה קודם דיצר הרע יזקין ביה הה"ד (ויקרא יט) מפני שיבה תקום, קודם שיבה דילך. והאי קליפה איהי אש ואתער ביה ואחר הרעש אש לא באש ה'. רביעאה תהום, חלל דאגוזא ביה קול דממה דקה תמן קא אתא מלכא, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש (יחזקאל א) כו' עכ"ל.

[ריח] ובכלל, הוזכרו הקליפות ביחזקאל, והם מה שכתוב (יחזקאל א', ד'): "וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב" – והם ארבעה. וכן הוזכרו אצל אליהו במערה (מלכים א' י"ט, פסוק י"א, י"ב): רוח, רעש, אש, ובכולם לא היה השם, ואחר כך קול דממה דקה. (ורעש הוא במקום ענן, כן כתב הגר"א ז"ל).

קוּם עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּאַנְתְּ הוּא ו' כָּלִיל שִׁית סְפִירָן. וְאַנְתְּ אָחִיד בֵּין כֹּ"ה עִלָּאָה וּבֵין כֹּ"ה תַּתָּאָה. קוּם לְגַבֵּי סַמָּאֵ"ל דְּאִיהִי מִצְרִי בְּמָאנֵי קְרָבָא דִּילָךְ, דְּאִנּוּן שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה קוֹרְטָא תַּתָּאָה. וּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה קוֹרְטָא עִלָּאָה דְּעָלֵהּ אִתְּמַר (שמואל א כ״ה:כ״ט) וְאֶת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקֶּלַע מָאן נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ. סַם מָוֶת נָחָשׁ אֵשֶׁת זְנוּנִים דִּמְקַנְּנָא בְּשֶׁבַע סְלָעִים וּבַעְלָהּ בְּ-ז' טוּרִין. קוּם בְּאַבְנִין דִּילָךְ דְּאִסְתְּלָקוּ בטורי' לְתַבְרָא טוּרִין וְסַלְעִין דְּחִוְיָא, וּבְגִין טוּרִין דִּילָךְ אִתְּמַר (תהילים צ״ג:ג׳) נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה'. וּבְהוֹן כָּל גֵּיא הַהוּא יִנָּשֵׂא דְּכֹלָּא כָּלִיל בֵּהּ. וְדָא רָעֲיָא מְהֵימָנָא דְּאִתְּמַר בֵּהּ (דברים ל״ד:ו׳) וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּיא. דִּבְגִינֵהּ אִתְּמַר (תהילים ס׳:ב׳) וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח. וְנִשְׁמָתֵהּ גָּנִיז' בְּגֵי"א מִן אבגית"ץ. ת' תּוֹרַת מֹשֶׁה צָפוֹנָה בְּצָדִ"י דְּאִיהוּ ץ'. דְּצָדִי אֲרִיכָא מִסִּטְרָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, מִתַּמָּן הוּא טוֹב לַצַּדִּיקִים דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. בְּגֵי"א אָב לְי"ג מְכִילִין, דְּאִנּוּן וָא"ו וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו. וַיַּעֲבֹר ע"ב רי"ו. ע"ב חֶסֶד. רי"ו גְּבוּרָה דְּבֵהּ קר"ע שט"ן מִן יַמָּא. וּבֵהּ עָתִיד לְמִקְרַע לֵהּ מִן יַמָּא דְּאוֹרַיְתָא. וּמִסִּטְרָא דְּחֶסֶד אִיהוּ אָב לְ-י"ג מְכִילָן, דְּבֵהּ אִיהוּ יהו'ה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אֶרֶךְ אַפַּיִם, וּמַאֲרִיךְ בֵּהּ עַל בֵּינוֹנִים וּמַטֶה לוֹן כְּלַפֵּי חֶסֶד. וּבְאַתְוָן א"ת ב"ש. יהו"ה אִיהוּ מצפ"ץ אֵ"ל ת"ך, רחו"ם גספ"י וְהָכֵי עַד י"ג תֵּבִין. בְּאִלֵּין י"ג מַאֲרִיךְ עַל בֵּינוֹנִים דְּיַחְזְרוּן בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל בקר'ע שט'ן יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְּוִיּוֹת. דְּאִיהוּ שָׂטָן מָלֵא עַיְנִין. וּבְגִין דָּא אבגית"ץ אִתְקְרֵי כֶּתֶר חָכְמָה אָב לְי"ג מְכִילָן, דִּכְלִילָן בְּחֶסֶד דְּכָלִיל. ע'ב שְׁמָהָן דְּאִנּוּן כְּלָלָא דִּילְהוֹן וָהוּ אֲנִי וָהוּ וְחָכְמָה לִימִינָא. כד"א הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים. אִמָּא עִלָּאָה לִגְבוּרָה בָּהּ. קר"ע שט"ן מִן שְׂמָאלָא. וּבָהּ (שמות י״ד:כ״א) וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לְחָרָבָה. וּבָא קָרַע יַמָּא לְי"ב קְרָעִים. וּבָהּ רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ. וּבָהּ עָקַר טוּרִין וְתָבַר טִינָרִין דְּחִוְיָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (מלכים א י״ט:י״א) וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים. דְּאִנּוּן טוּרִים וּסְלָעִים דְּחִוְיָא, דְּאִתְּמַר בֵּהּ דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר. וּבְהַאי שְׁמָא הֲוָה רָבָּה עוֹקֵר הָרִים בְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה.