מלכים ב ב:יט קבלה: שערי אורה וזוהר חדש

ולפעמים היו החסדים ממעטים צינורות הדין ומרבים צינורות החסד והרחמים; ופעמים בני אדם חוטאים ממעטים צינורות החסד והרחמים ומרבים צינורות הדין ואז יימשכו כמה עניינים קשים לשם אדנ"י יתברך, ואז העולם כולו בצער ובחסרון וכל מיני נגע ומחלה. ופעמים מסתתמין כל צינורות העליונות ונמשכות מצינורות החיצונות כוחות רעות הנקראים מים רעים ואז כל המקומות בצער, ואז הוא חורבן ארצות ועקירת מלכויות וגלויות קשות ורעות:

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַאי יְנוּקָא בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲמָרוֹ, דְּהָכֵי הַוְיָא מַמָּשׁ, דִּכְתִיב יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, בְּתוֹךְ מַמָּשׁ, בְּאֶמְצָעִית מַיָיא. בְּהִכָּנֵס הָרָקִיעַ בָּאֶמְצַע, מַחֲזִיר הַמַּיִם הָרָעִים הַיּוֹצְאִים מִגֵּיהִנֹּם לִמְקוֹמָן. וְלָא נָפִיק לְעָלְמָא מֵאִינוּן מַיָא, אֶלָּא כִּמְלֹא לוֹגָא, בִּימֵי אֱלִישָׁע. וְנֶאֱמַר בָּהֶם, (מלכים ב ב׳:י״ט) וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכֶּלֶת. כְּלוֹמַר, בִּשְׁבִיל שֶׁהַמַּיִם רָעִים, הָאָרֶץ מְשַׁכֶּלֶת מִבְּנֵי אָדָם, שֶׁכָּלִים בִּשְׁבִילָם.