בְּכָל־דְּרָכֶ֥יךָ דָעֵ֑הוּ וְ֝ה֗וּא יְיַשֵּׁ֥ר אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃
שערי קדושה
ואחר שתתפלל לך מחיל אל חיל, וקבע עת לתורתך לשמה, לא תחליפנו ולא תמיר אותו אפילו על ידי אונס, ובשכר זה יראה אל אלהים בציון, שערים המצוינים במתיבתא דרקיעא. אחר כך תסעוד סעודתך פת במלח ומים במשורה כי צדיק אוכל לשובע נפשו לקיום הנפש, ואף גם זה לשם שמים להיות חזק לעבודתו יתברך, כמו שכתוב (משלי ג' ו') בכל דרכיך דעהו, ועמוד באימה על שלחנך הנמשל אל המזבח כי על שלחן המלך אתה אוכל,
מגלה עמוקות
אופן פב
ראה משה שאחר מ' דורות מסיני יבא רבינו הקדוש ויתקן משניות שהיא תורה שבעל פה. ועל זה אמר ואתחנן, פתח בו', מאחר שעל ידו נתנה ה' חומשי תורה, רצה לבקש שעל ידו יהיה גם כן ו' סדרי משנה, ועל זה אמר בעת ההיא על סוד תורה שבעל פה, שהיא לשון נקבה, ההוא כתיב על תורה שבכתב שהוא דכורא. לאמר, מה שיאמרו לדורות הבאים רצה הוא שיהיה בדורו, לא"מר נוטריקון ל"ימות א"נטנינוס מ"לך ר"ומי, ל"תקן א"סיפת מ"שניות ר"בי. ועל זה התפלל ופתח באד"ני לקביל תורה שבעל פה, אתה החלות להראות כל הדורות מה שיהיה בדורות הבאים, את גדלך תורה שבכתב מימין, ידך החזקה תורה שבעל פה משמאל. והנה מאחר שאני הוא המתחיל בתורה שבכתב, וצריך לזווג תרין אתוון דיחודא, בשמים היא אות ו' מן השם, ובארץ היא ה' אחרונה שבשם, ומזה הטעם תורה שבכתב שהיא מרזא דאות ו', לכן הוצרכו להיות ה' חומשי תורה, לאכללא ה' שהיא שכינה באות ו' שהוא הקב"ה, תורה שבעל פה היא מרזא דה' אחרונה שבשם שהיא נוקבא, צריכין להיות ו' סדרים ליחד אות ו' באות ה'. לכן רצה משה גם כן לחבר אהל להיות אחד, דהיינו שיהיה הוא המייחד ה' חומשי תורה גם ו' סדרי משנה, והוא נתן תורה שבכתב שהוא סוד שמים אות ו' של שם. אעברה נא, אין נא אלא עתה, ואראה את הארץ, ר"ל תורה שבעל פה שהוא סוד ארץ, כדי לייחד ולהודיע אשר מי אל בשמים ובארץ, אל אחד נתנו ואב אחד לכלנו (מלאכי ב י), וכולם נתנו מרעה אחד (קהלת יב יא, חגיגה ג' ע"ב). וזה נרמז במלת א'ע'ב'ר'ה, א"נטונינונס ע"שה ב"רית ר"בינו ה"קדוש (עיין תוס' ע"ז י' ע"ב ד"ה אמר), ומאותו ברית שכרת עמו חיבר רבי משניות, נא רוצה אני שיהיה עתה צירוף אעברה א"ב ר"עה, נ"תנה א"חד ר"ת נ"א כלם נתנו מרועה אחד. השיב הקב"ה רב לך, מה שנתת תורה שבכתב שהוא שלך, וכל הדקדוקים כולם משלך הם, וכן הראתי לך בזה ספר תולדות אדם כל הדורות הבאים, אל תוסף דבר אלי בדבר הזה, ז"ה דייקא, ר"ל על אותו הספר של אדם הראשון שהוא סוד זה, (כדאיתא בע"ז דף ה'.) שהראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, אל תוסף דבר על דברים שבעל פה שאי אתה רשאי אומרם בכתב (כמ"ש בגיטין דף ס':), כי מה שרבי כתבן על הספר, הוצרך לעשות כן משום עת לעשות לה' (תהלים קיט קכו, גיטין ס' ע"א). ולזה רמז משה בתחילת תפילתו בעת ההיא לאמר, ב"עת דייקא, על אותו עת לעשות לה' שהוצרך רבי לעשות עבור שלא הפירו תורתיך, רצה משה לעשות בזמן ההוא. על זה השיב לו הקב"ה רב לך, ר"ל דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב, ובאותו ספר של אדם הראשון ששם קורא הדורות מראש, ושם כתוב שאחר משה יהיה יהושע, לכן אל תוסף דבר עוד בדבר הז"ה, שהוא ספר של אדם הראשון, וצו את יהושע וחזק"הו ואמצ"הו בתורה שבעל פה ושבכתב, והוסיף ה"ו על תורה שבכתב ועל תורה שבעל פה ב' פעמים ה' ו', כמו שאמרו בתורה שבכתב יש בה ה' חומשי תורה והיא מדריגה דו', ותורה שבעל פה היא ו' סדרי משנה והיא מדריגה דה', ליחד יחודא דקודשא בריך הוא ושכינתא בסוד בכל דרכיך דעהו (משלי ג ו), שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא:
ראה משה שאחר מ' דורות מסיני יבא רבינו הקדוש ויתקן משניות שהיא תורה שבעל פה. ועל זה אמר ואתחנן, פתח בו', מאחר שעל ידו נתנה ה' חומשי תורה, רצה לבקש שעל ידו יהיה גם כן ו' סדרי משנה, ועל זה אמר בעת ההיא על סוד תורה שבעל פה, שהיא לשון נקבה, ההוא כתיב על תורה שבכתב שהוא דכורא. לאמר, מה שיאמרו לדורות הבאים רצה הוא שיהיה בדורו, לא"מר נוטריקון ל"ימות א"נטנינוס מ"לך ר"ומי, ל"תקן א"סיפת מ"שניות ר"בי. ועל זה התפלל ופתח באד"ני לקביל תורה שבעל פה, אתה החלות להראות כל הדורות מה שיהיה בדורות הבאים, את גדלך תורה שבכתב מימין, ידך החזקה תורה שבעל פה משמאל. והנה מאחר שאני הוא המתחיל בתורה שבכתב, וצריך לזווג תרין אתוון דיחודא, בשמים היא אות ו' מן השם, ובארץ היא ה' אחרונה שבשם, ומזה הטעם תורה שבכתב שהיא מרזא דאות ו', לכן הוצרכו להיות ה' חומשי תורה, לאכללא ה' שהיא שכינה באות ו' שהוא הקב"ה, תורה שבעל פה היא מרזא דה' אחרונה שבשם שהיא נוקבא, צריכין להיות ו' סדרים ליחד אות ו' באות ה'. לכן רצה משה גם כן לחבר אהל להיות אחד, דהיינו שיהיה הוא המייחד ה' חומשי תורה גם ו' סדרי משנה, והוא נתן תורה שבכתב שהוא סוד שמים אות ו' של שם. אעברה נא, אין נא אלא עתה, ואראה את הארץ, ר"ל תורה שבעל פה שהוא סוד ארץ, כדי לייחד ולהודיע אשר מי אל בשמים ובארץ, אל אחד נתנו ואב אחד לכלנו (מלאכי ב י), וכולם נתנו מרעה אחד (קהלת יב יא, חגיגה ג' ע"ב). וזה נרמז במלת א'ע'ב'ר'ה, א"נטונינונס ע"שה ב"רית ר"בינו ה"קדוש (עיין תוס' ע"ז י' ע"ב ד"ה אמר), ומאותו ברית שכרת עמו חיבר רבי משניות, נא רוצה אני שיהיה עתה צירוף אעברה א"ב ר"עה, נ"תנה א"חד ר"ת נ"א כלם נתנו מרועה אחד. השיב הקב"ה רב לך, מה שנתת תורה שבכתב שהוא שלך, וכל הדקדוקים כולם משלך הם, וכן הראתי לך בזה ספר תולדות אדם כל הדורות הבאים, אל תוסף דבר אלי בדבר הזה, ז"ה דייקא, ר"ל על אותו הספר של אדם הראשון שהוא סוד זה, (כדאיתא בע"ז דף ה'.) שהראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, אל תוסף דבר על דברים שבעל פה שאי אתה רשאי אומרם בכתב (כמ"ש בגיטין דף ס':), כי מה שרבי כתבן על הספר, הוצרך לעשות כן משום עת לעשות לה' (תהלים קיט קכו, גיטין ס' ע"א). ולזה רמז משה בתחילת תפילתו בעת ההיא לאמר, ב"עת דייקא, על אותו עת לעשות לה' שהוצרך רבי לעשות עבור שלא הפירו תורתיך, רצה משה לעשות בזמן ההוא. על זה השיב לו הקב"ה רב לך, ר"ל דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב, ובאותו ספר של אדם הראשון ששם קורא הדורות מראש, ושם כתוב שאחר משה יהיה יהושע, לכן אל תוסף דבר עוד בדבר הז"ה, שהוא ספר של אדם הראשון, וצו את יהושע וחזק"הו ואמצ"הו בתורה שבעל פה ושבכתב, והוסיף ה"ו על תורה שבכתב ועל תורה שבעל פה ב' פעמים ה' ו', כמו שאמרו בתורה שבכתב יש בה ה' חומשי תורה והיא מדריגה דו', ותורה שבעל פה היא ו' סדרי משנה והיא מדריגה דה', ליחד יחודא דקודשא בריך הוא ושכינתא בסוד בכל דרכיך דעהו (משלי ג ו), שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא:
מגלה עמוקות
אופן קה
ידוע מ"ש בתיקונים (תיקו"ז כא נ"ט ע"א) ששם של אדני יש לו ד' אותיות, והם ד' תקופות השנה, וכל אות יש בו ג' אותיות, הם ג' חדשים של כל תקופה ותקופה (כמו שהאריך בפרדס). נמצא לפי זה אות א', היא ממונה על תקופת ניסן. ואות ד', הם ג' חדשים של תקופת תמוז. נ' של אדני, הם ג' חדשים של תקופת תשרי. י', הם ג' חדשים של תקופת טבת. ולפי שכל עניינו שמשה ביקש לכנס לארץ ישראל לקיים הרבה מצות התלוים בארץ (סוטה י"ד ע"א), לכן לא ביקש משה רק על ו' חדשים אלו שאמרנו מתקופת ניסן עד סוף חודש תשרי, שבהם בלי ספק תלוין כל המצות הנהוגים בארץ, דהיינו שלשה רגלים בכלל, והם חדשים של קציר ובציר וחרישה וזריעה וקצירה שבהם תלוין כל המצות. לכן התחיל להתפלל בשם של אדני, שבהם תלוין ד' אותיות הפשוט כנגד ד' תקופת השנה, ובמילוי י"ב אותיות כנגד י"ב חדשי השנה, ועל זה אמר אדני אתה החלות, את"ה דייקא, אתה נוטרייקון "ארבע "תקופת "השנה שתלוין בשם של אדני, החלות להראות את עבדך, שבתחילת שליחות ששלח למשה גילה לו זה שמי וזה זכרי (שמות ג טו), על שם של אדני, לא כשאני נכתב אני נקרא (כדאיתא בפסחים דף נ'.), ועל הים שנקרע לי"ב גזרים, היו בסוד י"ב אותיות של אדני כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז כא נ"ט ע"א), וזה סוד קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כדאיתא בפסחים דף קי"ח.), כמו שקריעת ים סוף שנגזר לי"ב גזרים בשם של אדני, כנגד י"ב אותיות אדני שבהם הלכו י"ב שבטים, שכל שבט ושבט יש לו שביל אחד בפני עצמו מן שם של אדני אות א' לכל שבט, זה סוד שבילך במים רבים (תהלים עז כ), לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו יג), שנחלק לי"ב גזרים כדאיתא במדרש רבה (שמו"ר פכ"ד א'). ועל זה אמר את ידך החזקה אשר מי אל, על הים אמר מי כמוך באלים (שמות טו יא), ונמצא מאחר שכבר גלית לי סוד שם של אדני, אין אני מבקש לחיות יותר רק אעברה נ"א, ר"ל אילו הב' תקופות מן ארבע תקופת השנה תקופת ניסן ותקופת תשרי, דהיינו אות א' מן אדני שולטת בניסן, אות נ' שולטת בתשרי, ואין אני צריך יותר רק אילו הב' תקופות שבהם כלולים כל המצות הנוהגות בארץ, נ"א נוטרייקון "ניסן "איתן, רצה לומר ירח האיתנים הוא תשרי, ואינה נקרא תשרי בלשון הקודש רק איתן, ובא"ת ב"ש נ"א, ט"ת, בהם מרומזין ב' תקופות הנשארים, ט"ת נוטרייקון "טבת "תמוז. נמצא שבמלת אעברה נא, כשתצרף אעברה שהוא בהיפוך ארבעה, על ארבעה תקופות השנה שנרמזין במלת נ"א, שהוא באת בש ט"ת, שהם רומזין בו כל ארבע תקופות בשנה ששולטות בהם ד' אותיות אדני, ומשה לא ביקש רק לראות שנים מהם. השיב הקב"ה רב לך, כבר השגת כל אותיות שם של אדני בי"ב גזרים שעל הים, שהם הנה י"ב אותיות אדני, גם ד' דגלים של ישראל שהיה בכל דגל ודגל ג' שבטים, הוא גם כן בסוד שם של אדני שהוא ארבעה אותיות למספר רובע ישראל (במדבר כג י), ובכל אות ג' אותיות למספר ג' אותיות של כל אות ואות כשהוא במילוי, לכן אל תוסף עוד בדבר הזה דייקא, צו את יהושע, מה שאתה מכוין לעשות מצות התלויות בארץ צו את יהושע, הוא יעשה מצות הנוהגות באלו העתים, אמר וחז"קהו נוטריקון "חרישה "זריעה "קצירה יהיה הכל לשם שמים, שהוא ה"ו מן השם כמ"ש בכל דרכיך דעה"ו (משלי ג' ו), שהיא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה (כדאיתא בברכות דף ס"ג.), שבכל דרכיך יהיה לשם שמים. ז"ש דעה"ו, ר"ל דע ה"ו, ה' נקראת שם, ו' נקראת שמים. לכן אמר בכאן וחזקהו, שכל המעשים שיעשו באותן העתים שהם חרישה וזריעה וקצירה, כולם יהיו לשם שמים, הם על מצות הנוהגות בארץ. ועל שאר המצות שהם חובת הגוף ולא חובת הקרקע, אמר ואמצהו, שהוא מורה על אימוץ הלב, כמ"ש לא תאמץ את לבבך (דברים טו ז), ואמר כי הוא יעבור על מצות שהם על חובת הגוף, והוא ינחיל על מצות התלויות בארץ:
ידוע מ"ש בתיקונים (תיקו"ז כא נ"ט ע"א) ששם של אדני יש לו ד' אותיות, והם ד' תקופות השנה, וכל אות יש בו ג' אותיות, הם ג' חדשים של כל תקופה ותקופה (כמו שהאריך בפרדס). נמצא לפי זה אות א', היא ממונה על תקופת ניסן. ואות ד', הם ג' חדשים של תקופת תמוז. נ' של אדני, הם ג' חדשים של תקופת תשרי. י', הם ג' חדשים של תקופת טבת. ולפי שכל עניינו שמשה ביקש לכנס לארץ ישראל לקיים הרבה מצות התלוים בארץ (סוטה י"ד ע"א), לכן לא ביקש משה רק על ו' חדשים אלו שאמרנו מתקופת ניסן עד סוף חודש תשרי, שבהם בלי ספק תלוין כל המצות הנהוגים בארץ, דהיינו שלשה רגלים בכלל, והם חדשים של קציר ובציר וחרישה וזריעה וקצירה שבהם תלוין כל המצות. לכן התחיל להתפלל בשם של אדני, שבהם תלוין ד' אותיות הפשוט כנגד ד' תקופת השנה, ובמילוי י"ב אותיות כנגד י"ב חדשי השנה, ועל זה אמר אדני אתה החלות, את"ה דייקא, אתה נוטרייקון "ארבע "תקופת "השנה שתלוין בשם של אדני, החלות להראות את עבדך, שבתחילת שליחות ששלח למשה גילה לו זה שמי וזה זכרי (שמות ג טו), על שם של אדני, לא כשאני נכתב אני נקרא (כדאיתא בפסחים דף נ'.), ועל הים שנקרע לי"ב גזרים, היו בסוד י"ב אותיות של אדני כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז כא נ"ט ע"א), וזה סוד קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כדאיתא בפסחים דף קי"ח.), כמו שקריעת ים סוף שנגזר לי"ב גזרים בשם של אדני, כנגד י"ב אותיות אדני שבהם הלכו י"ב שבטים, שכל שבט ושבט יש לו שביל אחד בפני עצמו מן שם של אדני אות א' לכל שבט, זה סוד שבילך במים רבים (תהלים עז כ), לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו יג), שנחלק לי"ב גזרים כדאיתא במדרש רבה (שמו"ר פכ"ד א'). ועל זה אמר את ידך החזקה אשר מי אל, על הים אמר מי כמוך באלים (שמות טו יא), ונמצא מאחר שכבר גלית לי סוד שם של אדני, אין אני מבקש לחיות יותר רק אעברה נ"א, ר"ל אילו הב' תקופות מן ארבע תקופת השנה תקופת ניסן ותקופת תשרי, דהיינו אות א' מן אדני שולטת בניסן, אות נ' שולטת בתשרי, ואין אני צריך יותר רק אילו הב' תקופות שבהם כלולים כל המצות הנוהגות בארץ, נ"א נוטרייקון "ניסן "איתן, רצה לומר ירח האיתנים הוא תשרי, ואינה נקרא תשרי בלשון הקודש רק איתן, ובא"ת ב"ש נ"א, ט"ת, בהם מרומזין ב' תקופות הנשארים, ט"ת נוטרייקון "טבת "תמוז. נמצא שבמלת אעברה נא, כשתצרף אעברה שהוא בהיפוך ארבעה, על ארבעה תקופות השנה שנרמזין במלת נ"א, שהוא באת בש ט"ת, שהם רומזין בו כל ארבע תקופות בשנה ששולטות בהם ד' אותיות אדני, ומשה לא ביקש רק לראות שנים מהם. השיב הקב"ה רב לך, כבר השגת כל אותיות שם של אדני בי"ב גזרים שעל הים, שהם הנה י"ב אותיות אדני, גם ד' דגלים של ישראל שהיה בכל דגל ודגל ג' שבטים, הוא גם כן בסוד שם של אדני שהוא ארבעה אותיות למספר רובע ישראל (במדבר כג י), ובכל אות ג' אותיות למספר ג' אותיות של כל אות ואות כשהוא במילוי, לכן אל תוסף עוד בדבר הזה דייקא, צו את יהושע, מה שאתה מכוין לעשות מצות התלויות בארץ צו את יהושע, הוא יעשה מצות הנוהגות באלו העתים, אמר וחז"קהו נוטריקון "חרישה "זריעה "קצירה יהיה הכל לשם שמים, שהוא ה"ו מן השם כמ"ש בכל דרכיך דעה"ו (משלי ג' ו), שהיא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה (כדאיתא בברכות דף ס"ג.), שבכל דרכיך יהיה לשם שמים. ז"ש דעה"ו, ר"ל דע ה"ו, ה' נקראת שם, ו' נקראת שמים. לכן אמר בכאן וחזקהו, שכל המעשים שיעשו באותן העתים שהם חרישה וזריעה וקצירה, כולם יהיו לשם שמים, הם על מצות הנוהגות בארץ. ועל שאר המצות שהם חובת הגוף ולא חובת הקרקע, אמר ואמצהו, שהוא מורה על אימוץ הלב, כמ"ש לא תאמץ את לבבך (דברים טו ז), ואמר כי הוא יעבור על מצות שהם על חובת הגוף, והוא ינחיל על מצות התלויות בארץ: