משלי ו:לב קבלה: שערי קדושה, מעשה רוקח וזוהר חדש

ואמרו רבותינו ז"ל (יומא דף פ"ו ע"ב, וסנהדרין דף ז' ע"ב) רב כד הוה נפיק לדינא הוה אמר ברעות נפשאי לקטלא נפיק וכו'. ואמרו רבותינו ז"ל (מד"ר שמות פכ"ז) בני אם ערבת לרעך (משלי ו' א'), רב הונא פתר ליה במי שמתמנה פרנס על הצבור, מה כתיב בתריה, נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך עשה זאת איפה בני והנצל, ואם לאו עליו כתיב (שם ל"ב) נואף אשה חסר לב משחית נפשו וגו' ואין מרחמים עליו בגיהנם,

עוד באותו משנה (משנה מנחות ד:א) "ארבע ציצית מעכבות זה את זה שארבעתן מצוה אחת. ר"י אומר ארבעתן ארבע מצות". וצריך להבין באיזה סברא פליגי. וקודם אבאר לך דבר אחד על פי נגלה, דמצות ציצית מי שמקיים כראוי מצלת אותו מחטא זנות, וכמבואר במעשה שהביא בגמרא. ועל פי זה שמעתי וכמדומה לי שראיתי גם כן בשם האר"י ז"ל שזה פירוש הפסוק (משלי ו, לב) "נואף אשה חסר לב", היינו מי שנואף אשה בודאי הוא חסר ל"ב חוטין של ציצית, דאם היה לו ציצית כראוי היה המצוה מצלת אותו מן החטא.

וּמִי מְעַכֵּב וּמַפְסִידוֹ. (בראשית ו׳:י״א) וַתִּשָּׁחֶת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, זֶהוּ הַגּוֹלֶם, הַמַּפְסִיד וְהַמַּשְׁחִית אֶת הַכֹּל. וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ, (משלי ו׳:ל״ב) מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה. מַאי הוּא יַעֲשֶׂנָּה, אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי הַגּוֹלֶם יַעֲשֶׂנָּה נִשְׁחֶתֶת.