לְ֭כוּ לַחֲמ֣וּ בְֽלַחֲמִ֑י וּ֝שְׁת֗וּ בְּיַ֣יִן מָסָֽכְתִּי׃
שערי קדושה
והנה נפש הטהורה שהיא הפרי כלולה מתרי"ג אברים וגידים, מתלבשת תוך תרי"ג אברים וגידין של נפש הטמאה הנקראת קליפת הפרי, ושתיהן יחד מתלבשות בתרי"ג אברים וגידים של הגוף, ונמצאו איברי נפש הטהורה תוך איברי נפש הרעה, ואברי נפש הרעה תוך איברי הגוף. והנה כל אחת משתי נפשות אלו צריכה מזון רוחני להתקיים, ואמנם מזון הרוחני של הנפש הקדושה נמשך אליה על ידי קיום התורה הכלולה מתרי"ג מצות כדמיון תרי"ג אברי הנפש גם הם ונקרא לחם, כמו שכתוב (משלי ט' ה') לכו לחמו בלחמי, וכל אבר מן רמ"ח איברים נזון ממצוה פרטית המתיחסת לאותו אבר וכאשר יחסר לאדם קיום איזו מצוה, גם האבר הפרטי המתיחס למצוה יחסר ממנו מזונו הנמשך לו מארבע אותיות ההוי"ה כמו שכתוב (נחמיה ט' ו') ואתה מחיה את כלם. ובהם תלוים כל המצות כמו שאמרו רבותינו ז"ל, (בהקדמת התיקונים) י"ה עם שמי שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח:
זוהר חדש
(דברים כ״א:י׳) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ. רַבִּי שִׁמְעוֹן פְּתַח, (הושע ח׳:ג׳) זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ. מַאי זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב, דָּא יֵצֶר הַטוֹב, דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא קְרָיֵיהּ טוֹב. דִּכְתִיב, (קהלת ד׳:י״ג) טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם. אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ, דָּא יֵצֶר הָרָע, דְּאִיהוּ שַׂנְאֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא קְרָיֵיהּ שׂוֹנֵא. דְּסַגִּיאִין שְׁמָהָן אִית לֵיהּ, דִּכְתִיב, (משלי כ״ה:כ״א) אִם רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם. וְדָא הִיא אוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שם ט) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי.
פרדס רמונים
הנרצה בפרק זה להציל חסרי הדעת מן הטעות אל יחשוב החושב שהקליפות נכנסות אל תוך האצילות הטהור והקדוש חס ושלום חלילה וחלילה כי החושב זאת חייב ראשו לקונו. ומה שנמצא בקצת מקומות שיורה על שהקליפ' נכנסות תחת הקדושה אינו לא בעולם האצילות ולא בעולם הבריאה אבל הוא בעולם היצירה הוא עולם המטטרון כי סביב לו רשעים יתהלכון. וכן ביאר הרשב"י ע"ה בס' ר"מ (פנחס דרכ"ז) וז"ל לעילא באילנא דחיי לית קליפין כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק לתתא אית קליפה במטטרון דאיהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא. דבזמנא דקב"ה בר ממלכותיה אתכסי בגדפין ואנפין דעבד דיליה מטטרון הה"ד (ש"ב כב) וירכב על כרוב ויעוף. ואינון קליפון דסחרין לד' חיוון דמטטרון אינון תוהו, (מ"א יט) והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לא ברוח ה'. בה"ו, ואחר הרוח רעש לא ברעש ה'. הא תרין קליפין ירוק וחיוור. דקליפין דאגוזא חד תה"ו קו ירוק, תניינא בהו אבנין מפולמין קליפא תקיפא כאבנא מפולמא. לקביל תרין קליפין אלין מוץ ותבן דחטה. קליפה תליתאה דקיקא לקבל סובין דחטה דהכי איהו מתדבק בחטה ולא יכול לאתפרשא מתמן עד דטחנין ליה ברחיים דאינון לקבל טוחנות דפומא דבר נש דצריך למטחן בהון מילי דאורייתא עד דיהון כקמח סלת נקייה ובנפה דאיהי שפה אתבריר פסולת דאיהו סובין עד דישתכח הלכה סלת נקייה. בההוא זמנא נטיל לה לבא ומוחא וכל אברין דגופא דאתפשט בהון נשמתא ואתפרנסת בה נשמתא כגוונא דגופא אתפרנסת במלין דעלמא דזה לעומת זה עשה האלדים נהמא דגופא ונהמא דאורייתא הה"ד (משלי ט) לכו לחמו בלחמי. והאי קליפה איהי כקליפא דמתדבקא במוחא דאגוזא ובזמנא דאגוזא איהי רכיכא אתפרשא ההיא קליפה ממוחא דאגוזא בלא קושיא. ובזמנא דאיהי אגוזא יבישה קשה לבר נש לאעברא לה מתמן כי עדיין הקושייא במקומה עומדת. ובג"ד מני קב"ה לבר נש לאחזרא בתיובתא בבחרותיה קודם דיצר הרע יזקין ביה הה"ד (ויקרא יט) מפני שיבה תקום, קודם שיבה דילך. והאי קליפה איהי אש ואתער ביה ואחר הרעש אש לא באש ה'. רביעאה תהום, חלל דאגוזא ביה קול דממה דקה תמן קא אתא מלכא, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש (יחזקאל א) כו' עכ"ל.