משלי ט:יז קבלה: כללי התחלת החכמה

[רטו] והשלוחים הנ"ל, מהם להסית לחטוא, ומהם בא היצר הרע והגורמים עוד להחטיא ולטמא – כמו שאמרו (ביומא ל"ט ע"א): אדם מטמא עצמו מלמטה, מטמאין אותו מלמעלה – ולעשות שיהיה החטאים מתוק וערב להאדם, למען ימשכו האדם לחטא, וכמו שכתוב: "מים גנובים ימתקו" (וקורא זאת בזוהר – עינוגא דטינופין). ולכל זה נבראו, והם עושים שליחותם למה שנוצרו. ולפי שזה הוא טוב להצדיקים, לפי שעל ידי זה יגדל שכרם כאשר יכבשו היצר הרע שדומה להם כהר, ולפום צערא אגרא. וכמבואר בזוהר תרומה קס"ג באריכות, במשל על בן המלך, שקרא המלך לזונה, ושלח לה שתפתה את בנו. ובאם ישמע לה, אז יותן לה כל הטוב שהיה ראוי לו להשיג. ובאם לא ישמע לה, אז ישיג הבן שכר גדול מאד, וגם היא תשיג שכר, שעל ידה השיג השכר הטוב מה שרבתה לפתותו ומכל מקום לא שמע לה, יעויין שם בזוהר באריכות. וכוונת האב היה לטובת הבן, ע"ש. והיא בפיתויה עושה שליחות המלך, ע"ש. וכן אמרו (ש"ס סנהדרין ס"ד).