משלי יב:ד קבלה: פרדס רמונים, תקוני הזהר, שער הפסוקים וקל"ח פתחי חכמה

ועוד פי' בזהר (חדש) פ' יתרו (דף מ"ט) במלת אנכי וז"ל ובכל אתר כי דא איהי נוקבא דאקרי כתר כו' (ע"ש) עכ"ל [סג] והענין כי הכתר עצמו כשהוא נקרא כתר מורה על צד המקבל שבו והיא נקבה בערך צד המשפיע כי קצתו מקבל מקצתו כמו שפי' בשער הנזכר. ובתקונים [סד] פי' כי המלכות נקרא כתר והיא כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות בהיות' על ג' אבות בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד) שביארנו בשער המציאיות. וסוד העטרה היא י' ובבאה מאת המלך אביה נחלקה לג' יודין על ג' אבות ג' ווי"ן ג' כתרים ג' זיינין בסוד הש. עד הנה הגיע כחנו החלש בעזר האלהי השופע עלינו בביאור אות הכ"ף. ואנו נכנסים בביאור הלמ"ד בס"ד:

וכוונתו כי המדה הזאת מתייחס אליה י' בסופה, והוא המורה על עצמותה. אמנם תעלה דרך המעלות עד למעלה לקבל שפע. ומעלתה שם עליונה עד אין תכלית וסוף. ודרך עלייתה הוא דרך בית אימא. ולפי היות כללי עלייתה עיקר הבינה שהיא אמא ומכחה הוא תחלת התעוררותה לעלות, לכן בא בשמה בראשונה א' להורות על אלף מאהיה שבבינה, כי כן ביאר הרשב"י ע"ה בזהר שה"ש והעתקנהו בפ"ב. ועל מאן סליקת. פי' דרך עלייתה באיזו דרך הוא. דרך האמצעי. וזה רצה באמרו על עמודא דאמצעיתא דאיהו ו'. דאיהו כריכא וכו'. כי עלייתה לבית אביה בסוד (משלי יב ד) אשת חיל עטרת בעלה. והיינו שהיא כטבעת בראש האצבע י' על ו'. וכן רמז שלה עליו בהיותה עולה כמבואר בתקונים שם. וסליקא בד'. דהיינו שהיא עולה על נצח והוד דרך בעלה, ועל חסד וגבורה דרך בעלה. עד עלותה אל הי' שהוא אבא. זהו (חילוק) [סילוק] אותיות השם אדני. עוד מצאנו [נא] בשם זה, ובשם בן ד'. היות זה היכל לזה. כדמיון ת"ת ומלכות. כי השמות הם הספי', והספי' הם השמות, ואין חלוק ביניהם כלל. ונודע כי המלכות היכל ומעון לת"ת, שבה מתראה ומראה חייליו כנודע. ואותיותיו של זה כאותיוו של זה. ד' כנגד ד'. ד' פנים וד' כנפים. ודבר זה נתבאר בזהר פ' פקודי (דף רל"ה ע"ב) וז"ל. אדנ"י האי איהו רזא דמשכנא גוונא דרזא עלאה רזא דארונא כמה דכתיב הנה ארון הברית אדון כל הארץ. אדון כל הארץ, דא איהו רזא קדישא דשמא דאל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, ודא איהו כגוונא דרזא דשמא קדישא עלאה יהו"ה, ואתוון אלין כגוונא דאלין. א' איהו רזא דיו"ד כגוונא דא א' הא אוקמוה. ד' איהו רזא ודא כגוונא דדא. וכלא רזא חדא וגוונא חדא. נ' איהו רזא דאת ו'. ואע"ג דדא דכר ודא נוקבא, אבל דא אתכליל בדא והא אוקמוה. נ' ו' איהו באמצעיתא, בגין דאיהו כללא חדא. ה' איהו רזא דאת יו"ד, בגין דהכא יו"ד דא איהו רזא דחכמה זעירא דאקרי חכמת שלמה. ואתכלילו אתוון אלין באלין כו'. וכלא חד. וכלא איהו רזא חדא באתוון קדישין עכ"ל.

וּבְאָן סְלִיקַת בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְאִיהוּ ו', עֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ, כַּד סְלִיקַת עֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ אִתְּמַר בָּה (משלי יב ד) אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעִִלָהּ, וְכַד נְחִיתַת תְּחוֹתֵיהּ אִתְקְרִיאַת בַּת זוּגֵיהּ יִחוּדֵיהּ.