משלי י:א קבלה: שערי אורה, תקוני הזהר וזוהר חדש

אם כן דע והאמן כי ספירת הבינה וספירת המלכות שתיהן מכוונות זו אצל זו, וכשמידת המלכות מתוקנת בתיקון ישראל בקיום התורה והמצוות, אז ספירת בינה הופיעה להריק מכל מיני שפע וברכה דרך הספירות עד שספירת מלכות מתברכת ומתמלאת, ואז נמצאים בני העולם בהשקט ובביטחה, והברכה משתלחת בכל מיני מזונות, ונמצאת הברכה דבוקה לארץ, זהו 'אם בחוקותי תלכו' וסדר כל הברכות. ואם חס ושלום קלקלו ישראל את השורה ועברו תורות וחלפו חוק הפרו ברית, אז ספירת בינ"ה אינה משפעת ברכה וכביכול נמצאו הספירות בחסרון, שהרי המקור נפסק. לפיכך חוזרת ספירת יסו"ד להתאסף, לעלות אל מקום תשוקתה אל הבינה, ונשארת ספירת המלכות לבדה יבשה אין כ"ל, ואז נמצא העולם בכל מיני קללה, וזהו עניין הקללות האמורות בתורה, שעל ידי ישראל לוקה ספירת המלכות, כאמרו: בן כסיל תוגת אמו (משלי י, א), ואומר: ובפשעיכם שלחה אמכם (ישעיהו נ, א). נמצאת ספירת התפארת שדודה מן הנחל שעליה הנקרא בינ"ה, ואו כנסת ישראל משולמת ונפרדת, כאמרו: משדד אב יבריח אם בן מביש ומחפיר (משלי יט, כו), ואומר: כי מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיהו נז, א) וכוונתו פירשנו בשערים הקודמים, ואומר: ונרגן מפריד אלוף (משלי טז, כח).

וְרָזָא דְמִלָּה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב, וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ (משלי י א), וּבְגִינֵיהּ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ (בראשית ו ז),

וְכַד לָא חָזְרִין בִּתְיוּבְתָּא אִינוּן דְּעָבְרִין עַל לֹא תַעֲשֶׂה דְאִינוּן מִשְּׂמָאלָא, אִתְּמַר עֲלַיְהוּ (משלי י א) וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ, בְּגִין דְּתַמָּן אִימָּא לִשְׂמָאלָא, וְלִבָּא אִיהוּ לִשְׂמָאלָא, (ורזא דמלה) וּבְגִין דָּא וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.