משלי כז:ה קבלה: כללי התחלת החכמה

[כג] והנה מדובר בספירות בשני בחינות, בחינת פנימיות, ובחינת חיצוניות. היינו שלפעמים [ה]הנהגה גלויה ומפורסמת וניכרת, ולפעמים היא מסותרת, כגון שעושין חסד בהסתר, שאינו נודע ונרגש החסד והטוב וכדומה, וכלשון הכתוב משלי כ"ז, ה׳: "טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת", וכמ"ש (נדה ל"א ע"א) שאין בעל הנס מכיר בניסו.

[קיב] עוד נדבר בספירות, ענין התלבשות. והיינו, שהנהגה אחת מסתתרת בחברתה שבאמת היא הנהגה זו, ולפי הנראה מנהגת הנהגה אחרת. על דרך (ל)משל, כמו שכתוב (במשלי כ"ז ה'): "תוכחת מגולה ואהבה מסותרת", וכמו האב שבאמת אוהב את בנו, ועל כן כשרואה בו דבר מגונה הוא מכה אותו ומייסר אותו שייטיב דרכו, למען ייטיב לו טובה אמיתית ונצחיות. ולפי הנראה להעומדים שם כשהוא מכהו, נראה האכזריות וכאילו כל זה מחמת השנאה. ובאמת הוא מגודל אהבתו לו, כי לאחר שאינו אוהב לא היה מייסר כלל. ואם כן, נתלבש האהבה של אב בהשנאה במה שהוא מייסר. ונאמר על זה בדרך משל שאהבת וחסד האב נתלבש עתה בהנהגת העונש והדין. שענין הלבוש נקרא מה שהוא נראה מבחוץ, והפנימית נקרא מה שהוא מכוסה. ועל כן, כאן בפנימיות הוא חסד האב, ובחיצוניות הוא דין. וכן על דרך זה נדרש בהנהגת השם יתברך עם ישראל, שלפעמים הנהגת החסד מתלבש בדין לטובתם, וכמו שכתוב: "כי כאשר ייסר איש את בנו" וכו', וכן אמרו חז"ל (יומא פ"ז): אשריהם לצדיקים שלא נשא להם פנים בעולם הזה כו' ע"ש. ולכן קורא הכתוב העונש הסתר, וכמו שכתוב: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא"‏.¹הג"ה [פירוש, שהנהגת החסד יהיה נסתר בתוך הדין וכנ"ל] ועל דרך הנ"ל הזה הם כל עניני התלבשות, היינו שההנהגה מסותרת ואינו ניכר וכנ"ל (ועיין כל זה בקל"ח פתחי חכמה סימן יו"ד הבחנה ה' ע"ש).