הַֽחָכְמָ֖ה תָּעֹ֣ז לֶחָכָ֑ם מֵֽעֲשָׂרָה֙ שַׁלִּיטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בָּעִֽיר׃
מגלה עמוקות
אופן קצז
הקדמה מעולה, מאחר שיש לכל אחד מישראל אות אחת בתורה, נמצא שהנשמה של כל אחד מישראל היא בת זוג לאות אחד של תורה, ומזה הטעם נדחת התורה מפני נשמה של כל אחד מישראל, וקיימא לן (שבת קל"ב ע"א) פקוח נפש דוחה את השבת מטעם זה, לפי שנשמה של כל אחד מישראל היא כדמות זכר, והתורה היא כדמות נקיבה, וידוע שהנקיבה היא משועבדת לזכר ומחוייבת לעשות רצון בעלה (עיין תנדב"א רבה פ"ט), כן גם כן התורה מחויבת לעשות רצון נשמה של כל אחד מישראל. לכן אלה המצות אשר יעשה האדם וחי בהם (ויקרא יח ה) ולא שימות בהם (יומא פ"ה ע"ב), ונדחת המצוה מפני נשמה של ישראל. ומזה הטעם מאחר שהנשמות של ישראל נדמות לאותיות התורה, לכן אמרו רז"ל [במדרש רבה פרשת אמור (תו"כ כ"ו י')] אינו דומה מועטין העושין מצוה למרובין העושים מצוה, והטעם כי כמו שמבואר בספר יצירה תיבה של ב' אותיות בונה שתי בתים, ג' אותיות בונים ו' בתים, ד' אותיות בונות כ"ד בתים, ה' אותיות בונה ק"ך בתים, נמצא שבהתרבות האותיות יתרבו הצרופים עד לאין מספר. כן גם כן בהתרבות הנשמות של ישראל ביחד, יתרבו האורות עד לאין מספר, כי אורות הנשמות מתנוצצין זה בזה, ולכן שכרם הרבה מאד, שיש בני אדם מרובין, אז לפי מספר הנשמות יתרבו האורות לאין מספר כדמיון צרופי אותיות. וזהו סוד הפסוק אמרת אלוה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (משלי ל ה), ר"ל מי שהוא מבין אותיות התורה שהם אמרת אלהים, שעל כל אות ואות יתרבו צרופים, מכח זה יכול אתה להבין גם כן שכר של אותה מצוה כשהם מרובים, וז"ש מגן הוא לכל החוסים בו, מגן הוא רומז על סוד השכר של צדיקים שעושין המצוה בחבור, וזה נרמז לכל החוסים בו, לכל דייקא, כי מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו (דברים ד ז), בכל דייקא שהוא ברבים, שאז יתרבו הצנורות והנצוצות של נשמות מזה הטעם כי ברב עם הדרת מלך (משלי יד כח), ר"ל כשיש הרבה בני אדם ביחד, אז יש הרבה אורות למטה, ומכח אורות שנשמות של מטה, מתעוררין ומתנוצצין האורות והצנורות שלמעלה, וז"ש הדרת מלך, הדרת דייקא, דאתמר (תהלים קד א) הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה (תהלים קד ב), הרי שההידור שלמעלה הוא האור המתנוצץ לעולם. ומזה הטעם היו הלוחות תר"ך אותיות כמנין כתר, שהוא סוד השכר של צדיק לעולם הבא, כי מאותיות התורה שהוא סוד כת"ר תר"ך אותיות של דברות, שהם כנגד תרי"ג מצות מן התורה וז' מדרבנן (עיין במ"ר פי"ג ט"ו), אנו יכולין ללמוד שכר של הצדיקים לעתיד לבא, כי כמו שמרבוי אותיות מתרבים הצרופים של תורה, כן גם כן מרבוי הנשמות מתרבים האורות. וזה רמז הקדוש ברוך הוא לאברהם באמרו אנכי מגן לך (בראשית טו א), רמז משה אנכי שהוא עשרת הדברות, יכול אתה לידע מגן לך שהוא השכר של עולם הבא שאמר שכרך הרבה מאד. ועל זה סידר משה התפלה במלת ואתחנן, שאמרו במדרש (תנחומא תשא סי' כ"ז) שאז הראה הקב"ה למשה אוצר של שכרן של צדיקים, אמר משה אתה החלות, בהיפוך אתוון הלחות, שנתן הקדוש ברוך הוא בכתב הלוחות שהיו כתובים מזה ומזה (שמות לב טו), והיתה הכוונה בזה כי בסוד אור ישר, בזה ראה שכרן של צדיקים שהיו בלוחות תר"ך אותיות כסדרן, כנגד תר"ך נצוצות אור שהיא השכר של צדיקים שיש לכל צדיק בעולם הבא ב' פעמים יש, דהיינו חלקו וחלק חבירו כמבואר בפסוק (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש (עוקצין פ"ג מי"ב), ולא די שיש לו ש"י עולמות, רק ואוצרותיהם אמלא, אותו האוצר שהיה לו לחבירו ליקח גם כן בגן עדן, נוטל הוא חלקו כדאיתא בחגיגה (ט"ו ע"א), לכן בארצם משנה ירשו (ישעיה סא ז), נמצא שהוא נוחל ב' פעמים י"ש שהוא כמניין כת"ר, וזה סוד בישישים חכמה (איוב יב יב). והנה היה גם כן י' דברות כתובים בסוד אור חוזר שהוא בסוד הדין, והיה נרמז בו גם כן תר"ך נצוצי חושך שהם סוד עונש של רשעי"ם בגיהנם, (וחושך על פני תהום (בראשית א ב) זו מעשיהם של רשעים (ב"ר פ"ג ח'), וז"ש במדרש רבה הרשעים מתכסים בחושך, הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרס מינה ובה, כל"י ח"רס דייקא שהוא בגימטריא וחש"ך), שכן הוא סוד הפסוק ורשעי"ם בחושך ידמו (שמואל א' ב ט), רשעים גימטריא תר"ך, ונרמז בפסוק בהכר"ת רשעי"ם תראה (תהלים לז לד) חושבנא דדין כדין, רצה לומר רשעי"ם עולים למספר כר"ת, סמא"ל וסט"ן ונח"ש בגימטריא כר"ת. ועל זה אמר משה שבעניין הלוחות החלות להראות לי אותיות התורה שהם כדמיון נשמה של ישראל, וזה נרמז במה שאמר את עבדך, את דייקא, שמורין על אותיות התורה שהם מורין ודומין לנשמה של כל אחד מישראל. והנה היו הלוחות כתובים מזה ומזה י' בסוד או"ר ישר את גדלך, שהם מצד החסד שמורין על שכרן של צדיקים תר"ך נצוצי אור, והיו כתובים גם כן למפרע בסוד או"ר חוזר, שהם מצד הדין שהם מורים על יד החזקה על תר"ך נצוצי חושך. ועל זה אמר אשר מי בשמים ובארץ, שהלוחות היו שנים כנגד שמים וארץ, כמעשך כנגד תר"ך נצוצי אור, כגבורתך כנגד תר"ך נצוצי חושך, ומאחר שהאותיות מתנוצצים כדמיון הנשמות שבכל אחד ואחד מישראל, בדבר זה אינו יכול אדם לצייר בשכלו שיהיה דמיון האותיות כדמיון הנשמה, לכן אעברה נ"א, נוטרייקון "נשמות "אותיות, רצה לומר שם בארץ ישראל אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), יוכל אדם לצייר בשכלו ולראות בסודי האותיות המתנוצצים, וזה שאמר את הארץ, את דייקא, רצה לומר מא' ועד תי"ו. והשיב הקב"ה רב לך, כבר השגת באותיות השגה גדולה בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות (שבת פ"ט ע"א), רצה לומר על כל אות מן התורה שהוא כנגד נשמה של כל ישראל, לכל אחד מהם קושר לו שכר של עולם הבא שהוא סוד כתר, כי כמו שס' רבוא אותיות של תורה, כן גם כן ס' רבוא של ישראל, נמצא שעל כל אות ואות של תורה, יבא נשמה אחת של ישראל, נמצא שעל כל אות יגיע כתר, שהוא סוד תר"ך נצוצי אור. לכן אמר רב לך, מלת לך דייקא, מה רב טובך אשר צפ"נת ליראיך (תהלים לא כ), צפנ"ת בגימטריא תר"ך, תר"ך נצוצי אור שיגיע לכל נשמה מישראל, וז"ש פעלת לחוסים בך נגד בני אדם (שם), כי כמו שבני אדם הם ס' רבוא פרצופים, ועל כל פרצוף יגיע כת"ר שהוא תר"ך נצוצי אור, כן גם כן היה קושר הקב"ה כת"ר לכל אות ואות מן התורה. לכן אמר הקב"ה למשה אין שלום בעירך (שבת פ"ט ע"א), בא לרמז למשה שהוא מושלם מכל ס' רבוא נשמות (דב"ר פי"א ט'), בעירך דייקא, שהוא גופו של משה שנקרא עיר, כמ"ש (קהלת ט יד) עיר קטנה, שדרשו רז"ל (נדרים ל"ב ע"ב) במדרש על הגוף. וכן בפסוק (קהלת ז יט) מעשרה שליטים אשר היו בעיר, שהם עשרה כחות שבגוף אדם. ומשה לא הבין זה העניין, ואמר כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, השיב הקב"ה היה לך לעזרני, שהתעוררות צריך להיות למטה כשהנשמה מתעוררת למטה, אזי מוסיף כח הגבורה שלמעלה שהם סוד אותיות. לכן פתח ועתה יגדל נ"א כח ה' (במדבר יד יז), נ"א נוטרייקון "נשמה "אותיות, שהנשמה מתעוררת למעלה האות שלה. ולפי שמשה הוא כלל כל הנשמות, נמצא שהוא כלל כל ס' רבוא אותיות התורה, ויש בתורה עוד ס"ה אותיות למעלה מן ס' רבוא, שהוא סוד אדני שהיא השכינה שמתפשטת ומעוברת מס' רבוא, זה סוד כח אדני דייקא כאשר דברת. לכן אמר הקב"ה למשה היה לך לעזרני, לך דייקא שאתה הוא כלל של ס' רבוא, וכלול מן כל הכתרים בסוד ומשה יקח את האהל (שמות לג ז), לכן אמר כאן רב לך, אתה הוא כלול מן כל הכתרים והאותיות:
הקדמה מעולה, מאחר שיש לכל אחד מישראל אות אחת בתורה, נמצא שהנשמה של כל אחד מישראל היא בת זוג לאות אחד של תורה, ומזה הטעם נדחת התורה מפני נשמה של כל אחד מישראל, וקיימא לן (שבת קל"ב ע"א) פקוח נפש דוחה את השבת מטעם זה, לפי שנשמה של כל אחד מישראל היא כדמות זכר, והתורה היא כדמות נקיבה, וידוע שהנקיבה היא משועבדת לזכר ומחוייבת לעשות רצון בעלה (עיין תנדב"א רבה פ"ט), כן גם כן התורה מחויבת לעשות רצון נשמה של כל אחד מישראל. לכן אלה המצות אשר יעשה האדם וחי בהם (ויקרא יח ה) ולא שימות בהם (יומא פ"ה ע"ב), ונדחת המצוה מפני נשמה של ישראל. ומזה הטעם מאחר שהנשמות של ישראל נדמות לאותיות התורה, לכן אמרו רז"ל [במדרש רבה פרשת אמור (תו"כ כ"ו י')] אינו דומה מועטין העושין מצוה למרובין העושים מצוה, והטעם כי כמו שמבואר בספר יצירה תיבה של ב' אותיות בונה שתי בתים, ג' אותיות בונים ו' בתים, ד' אותיות בונות כ"ד בתים, ה' אותיות בונה ק"ך בתים, נמצא שבהתרבות האותיות יתרבו הצרופים עד לאין מספר. כן גם כן בהתרבות הנשמות של ישראל ביחד, יתרבו האורות עד לאין מספר, כי אורות הנשמות מתנוצצין זה בזה, ולכן שכרם הרבה מאד, שיש בני אדם מרובין, אז לפי מספר הנשמות יתרבו האורות לאין מספר כדמיון צרופי אותיות. וזהו סוד הפסוק אמרת אלוה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (משלי ל ה), ר"ל מי שהוא מבין אותיות התורה שהם אמרת אלהים, שעל כל אות ואות יתרבו צרופים, מכח זה יכול אתה להבין גם כן שכר של אותה מצוה כשהם מרובים, וז"ש מגן הוא לכל החוסים בו, מגן הוא רומז על סוד השכר של צדיקים שעושין המצוה בחבור, וזה נרמז לכל החוסים בו, לכל דייקא, כי מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו (דברים ד ז), בכל דייקא שהוא ברבים, שאז יתרבו הצנורות והנצוצות של נשמות מזה הטעם כי ברב עם הדרת מלך (משלי יד כח), ר"ל כשיש הרבה בני אדם ביחד, אז יש הרבה אורות למטה, ומכח אורות שנשמות של מטה, מתעוררין ומתנוצצין האורות והצנורות שלמעלה, וז"ש הדרת מלך, הדרת דייקא, דאתמר (תהלים קד א) הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה (תהלים קד ב), הרי שההידור שלמעלה הוא האור המתנוצץ לעולם. ומזה הטעם היו הלוחות תר"ך אותיות כמנין כתר, שהוא סוד השכר של צדיק לעולם הבא, כי מאותיות התורה שהוא סוד כת"ר תר"ך אותיות של דברות, שהם כנגד תרי"ג מצות מן התורה וז' מדרבנן (עיין במ"ר פי"ג ט"ו), אנו יכולין ללמוד שכר של הצדיקים לעתיד לבא, כי כמו שמרבוי אותיות מתרבים הצרופים של תורה, כן גם כן מרבוי הנשמות מתרבים האורות. וזה רמז הקדוש ברוך הוא לאברהם באמרו אנכי מגן לך (בראשית טו א), רמז משה אנכי שהוא עשרת הדברות, יכול אתה לידע מגן לך שהוא השכר של עולם הבא שאמר שכרך הרבה מאד. ועל זה סידר משה התפלה במלת ואתחנן, שאמרו במדרש (תנחומא תשא סי' כ"ז) שאז הראה הקב"ה למשה אוצר של שכרן של צדיקים, אמר משה אתה החלות, בהיפוך אתוון הלחות, שנתן הקדוש ברוך הוא בכתב הלוחות שהיו כתובים מזה ומזה (שמות לב טו), והיתה הכוונה בזה כי בסוד אור ישר, בזה ראה שכרן של צדיקים שהיו בלוחות תר"ך אותיות כסדרן, כנגד תר"ך נצוצות אור שהיא השכר של צדיקים שיש לכל צדיק בעולם הבא ב' פעמים יש, דהיינו חלקו וחלק חבירו כמבואר בפסוק (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש (עוקצין פ"ג מי"ב), ולא די שיש לו ש"י עולמות, רק ואוצרותיהם אמלא, אותו האוצר שהיה לו לחבירו ליקח גם כן בגן עדן, נוטל הוא חלקו כדאיתא בחגיגה (ט"ו ע"א), לכן בארצם משנה ירשו (ישעיה סא ז), נמצא שהוא נוחל ב' פעמים י"ש שהוא כמניין כת"ר, וזה סוד בישישים חכמה (איוב יב יב). והנה היה גם כן י' דברות כתובים בסוד אור חוזר שהוא בסוד הדין, והיה נרמז בו גם כן תר"ך נצוצי חושך שהם סוד עונש של רשעי"ם בגיהנם, (וחושך על פני תהום (בראשית א ב) זו מעשיהם של רשעים (ב"ר פ"ג ח'), וז"ש במדרש רבה הרשעים מתכסים בחושך, הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרס מינה ובה, כל"י ח"רס דייקא שהוא בגימטריא וחש"ך), שכן הוא סוד הפסוק ורשעי"ם בחושך ידמו (שמואל א' ב ט), רשעים גימטריא תר"ך, ונרמז בפסוק בהכר"ת רשעי"ם תראה (תהלים לז לד) חושבנא דדין כדין, רצה לומר רשעי"ם עולים למספר כר"ת, סמא"ל וסט"ן ונח"ש בגימטריא כר"ת. ועל זה אמר משה שבעניין הלוחות החלות להראות לי אותיות התורה שהם כדמיון נשמה של ישראל, וזה נרמז במה שאמר את עבדך, את דייקא, שמורין על אותיות התורה שהם מורין ודומין לנשמה של כל אחד מישראל. והנה היו הלוחות כתובים מזה ומזה י' בסוד או"ר ישר את גדלך, שהם מצד החסד שמורין על שכרן של צדיקים תר"ך נצוצי אור, והיו כתובים גם כן למפרע בסוד או"ר חוזר, שהם מצד הדין שהם מורים על יד החזקה על תר"ך נצוצי חושך. ועל זה אמר אשר מי בשמים ובארץ, שהלוחות היו שנים כנגד שמים וארץ, כמעשך כנגד תר"ך נצוצי אור, כגבורתך כנגד תר"ך נצוצי חושך, ומאחר שהאותיות מתנוצצים כדמיון הנשמות שבכל אחד ואחד מישראל, בדבר זה אינו יכול אדם לצייר בשכלו שיהיה דמיון האותיות כדמיון הנשמה, לכן אעברה נ"א, נוטרייקון "נשמות "אותיות, רצה לומר שם בארץ ישראל אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), יוכל אדם לצייר בשכלו ולראות בסודי האותיות המתנוצצים, וזה שאמר את הארץ, את דייקא, רצה לומר מא' ועד תי"ו. והשיב הקב"ה רב לך, כבר השגת באותיות השגה גדולה בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות (שבת פ"ט ע"א), רצה לומר על כל אות מן התורה שהוא כנגד נשמה של כל ישראל, לכל אחד מהם קושר לו שכר של עולם הבא שהוא סוד כתר, כי כמו שס' רבוא אותיות של תורה, כן גם כן ס' רבוא של ישראל, נמצא שעל כל אות ואות של תורה, יבא נשמה אחת של ישראל, נמצא שעל כל אות יגיע כתר, שהוא סוד תר"ך נצוצי אור. לכן אמר רב לך, מלת לך דייקא, מה רב טובך אשר צפ"נת ליראיך (תהלים לא כ), צפנ"ת בגימטריא תר"ך, תר"ך נצוצי אור שיגיע לכל נשמה מישראל, וז"ש פעלת לחוסים בך נגד בני אדם (שם), כי כמו שבני אדם הם ס' רבוא פרצופים, ועל כל פרצוף יגיע כת"ר שהוא תר"ך נצוצי אור, כן גם כן היה קושר הקב"ה כת"ר לכל אות ואות מן התורה. לכן אמר הקב"ה למשה אין שלום בעירך (שבת פ"ט ע"א), בא לרמז למשה שהוא מושלם מכל ס' רבוא נשמות (דב"ר פי"א ט'), בעירך דייקא, שהוא גופו של משה שנקרא עיר, כמ"ש (קהלת ט יד) עיר קטנה, שדרשו רז"ל (נדרים ל"ב ע"ב) במדרש על הגוף. וכן בפסוק (קהלת ז יט) מעשרה שליטים אשר היו בעיר, שהם עשרה כחות שבגוף אדם. ומשה לא הבין זה העניין, ואמר כלום יש עבד שנותן שלום לרבו, השיב הקב"ה היה לך לעזרני, שהתעוררות צריך להיות למטה כשהנשמה מתעוררת למטה, אזי מוסיף כח הגבורה שלמעלה שהם סוד אותיות. לכן פתח ועתה יגדל נ"א כח ה' (במדבר יד יז), נ"א נוטרייקון "נשמה "אותיות, שהנשמה מתעוררת למעלה האות שלה. ולפי שמשה הוא כלל כל הנשמות, נמצא שהוא כלל כל ס' רבוא אותיות התורה, ויש בתורה עוד ס"ה אותיות למעלה מן ס' רבוא, שהוא סוד אדני שהיא השכינה שמתפשטת ומעוברת מס' רבוא, זה סוד כח אדני דייקא כאשר דברת. לכן אמר הקב"ה למשה היה לך לעזרני, לך דייקא שאתה הוא כלל של ס' רבוא, וכלול מן כל הכתרים בסוד ומשה יקח את האהל (שמות לג ז), לכן אמר כאן רב לך, אתה הוא כלול מן כל הכתרים והאותיות:
מגלה עמוקות
אופן רמב
רצה משה להבין סוד עולם הנקודות, שהוא עולם תוהו, ואחר כך עולם התיקון שהוא עולם הפרצוף, שעל זה גם כן כוונת התנא (אבות פ"ה מ"א) בי' מאמרות נברא העולם, שהוא סוד עולם התיקון, והלא במאמר אחד יכול להבראות, ר"ל למה לא ברא הקב"ה העולם מן הנקודות לבדו ולמה הוצרכו לפרצופין. ועל זה נתן התנא שני טעמים, הא' כדי להפרע מן הרשעים, שבעולם הנקודות לא היה שום דין בעולם, כמו שהאריך בזה בכנפי יונה (בחלק א'). וגם עוד טעם כדי ליתן שכר לצדיקים, ר"ל שיהיה כח לצדיקים בתפילתן להעלות השכינה ולתקן פרצוף שלה, (בסוד עת לעשות לה' (תהלים קיט קכו), ע"ת נוטריקון "עולם "תיקון), בהעלות אותה כמו שהיתה בראשונה קודם מיעוט הירח שד"ו פרצופין נבראו (ברכות ס"א ע"א). על זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, בע"ת בעולם תוהו בעולם תיקון, בעת בגימטריא ג"ט קר"ע פ"ח, שהם סוד שבע תיקונים המבוארים בחלק א' של כנפי יונה, "גולגלתא, "טלא דבדולחא, "קרומא דאוירא, "רעוא דרעוין, "עמר נקי, "פומא, "חוטמא, ר"ת בגימטריא ע"ת. נמצא במלת עת נרמז הכל, מתחלה כשהיה עולם תוהו נוטריקון ע"ת, היה הכל מאמר אחד ושני מאורות, ההוא כתיב, ההיא קרי, שהם סוד ד"ו פרצופין היו מאמר אחד, ואז קודם שברא הקב"ה עולמו, כתב בפרקי רבי אליעזר (פרקי דר"א פ"ג) שהיה הוא ושמו לבד הוא ברזא דא', והיו הנטיעות כהדין קמצה דלבוש' מיניה (ב"ר פכ"א ה'), ואחר כך ע"ת נוטריקון "עולם "תקון, קרי ביה ההיא, נעשה ארבע אותיות הוי"ה ה' פרצופין. ועל זה אמר משה ומקשה בכאן קושיות התנא, אתה החלות להראות את גדלך, הם סוד פרצופין, ואת ידך החזקה הם סוד י' נקודות, קרי ביה יודך החזקה, כמ"ש בזוהר (תיקו"ז הקדמה ז' ע"ב) על פסוק (תהלים קמה טז) פותח את ידך וגו', והוא מאנין תבירין בסוד שברי כלים, ואמר עליהם דין לא הניין לי (ב"ר פ"ג ז'), ועל זה אקשי משה קושיות התנא הלא במאמר אחד יכול להבראות, וז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך, שיכול להבראות העולם במאמר אחד אבל מב' טעמים, כדי ליתן שכר לצדיקים ועל זה אמר כמעשיך, שהוא גדולים מעשי ה' (תהלים קיא ב) מדת טובו של הקב"ה, וגם כדי להפרע מהרשעים, ועל זה אמר כגבורתיך. ועל זה ביקש משה אעברה נא, בהפוך אתוון ארבעה, בארץ ישראל יבחין ארבעה אותיות השם שהם נחלקים לה' פרצופין, ולכן בה"י יתירא, כשאעבור לארץ ישראל אבחין ה', וגם סוד עולם הנקודות, במלת נא נרמזין עולם תוהו ועולם תיקון, נ"א "נקודות "אותיות, ר"ל מתחלה היה עולם נקודות ואחר כך מתפשטין אחר התיקון ונעשה המתקה, ונמצא שנחלק השם על ארבע אותיות ובה ה' פרצופין, וז"ש ואראה בה' יתירא בהפוך אתוון א"ר ה"א, לקביל ה' פעמים אור בפרשה ראשונה של בראשית. וז"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישעיה מ כו), במלת אלה נרמזין ה' פעמים אור, שכן ה' פעמים אור עולה אל"ף ל"ה כמניין אל"ה. וז"ש אלה תולדות השמים והארץ בה' בראם (בראשית ב ד), ר"ל "תולדות "השמים "והארץ ר"ת תה"ו, שמתחלה היה עולם הנקודות שהוא עולם תה"ו, ואחר כך בה' בראם מעשה ה' פרצופין שהם ה' פעמים אור שביום ראשון, שהם עולים כמניין אל"ה, ודבר זה רצה משה להבין להשכיל בארץ ישראל דתמן אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב). והשיב הקב"ה רב לך, כבר עמדת על סוד ה' פרצופים של השם בשעה שקבלת התורה בה' קולות שהם סוד ה' פרצופים, ולכן אל תוסף דבר אלי עוד עלה ראש הפסגה, שאז הראה לו גם כן פרצוף החמישי שהוא סוד אריך קוצו של יו"ד חכמה עילאה, היא סוד הפסגה שהוא אות ראשון של שם בן ד', שהוא אות יותר גדול במנין והוא קטן בתמונה. ואפשר שעל זה רמז משה החלות להראות את גדלך על אות יו"ד של השם, שהוא גדול במניין של ד' אותיות ההוי"ה, ואותו אות ממש הוא יד"ך החזק"ה גימטריא קט"ן, שבצורות אותיות היא קטנה מכל ד' אותיות שהוא פרצוף החכמה, בסוד החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים (קהלת ז' יט), היא סוד י', וכן הוא אומר עיר קטנה (קהלת ט יד), על אות יו"ד, וסיים (קהלת ט טו) ומלט בחכמתו, הרי יו"ד היא החכמה והיא הפסגה, הראה הקב"ה למשה ראש הפסגה שהיא קוץ היו"ד, שעד אותו הפרק לא היה יכולת ביד משה להקיף אור מקיף קוצו של יו"ד, בסוד לא תקיפו פאת ראשיכם (ויקרא יט כז), שלא היה הקפ"ה והבנה בפאת ראש קוצו של יו"ד, ואותו היום זכה להשיג בו:
רצה משה להבין סוד עולם הנקודות, שהוא עולם תוהו, ואחר כך עולם התיקון שהוא עולם הפרצוף, שעל זה גם כן כוונת התנא (אבות פ"ה מ"א) בי' מאמרות נברא העולם, שהוא סוד עולם התיקון, והלא במאמר אחד יכול להבראות, ר"ל למה לא ברא הקב"ה העולם מן הנקודות לבדו ולמה הוצרכו לפרצופין. ועל זה נתן התנא שני טעמים, הא' כדי להפרע מן הרשעים, שבעולם הנקודות לא היה שום דין בעולם, כמו שהאריך בזה בכנפי יונה (בחלק א'). וגם עוד טעם כדי ליתן שכר לצדיקים, ר"ל שיהיה כח לצדיקים בתפילתן להעלות השכינה ולתקן פרצוף שלה, (בסוד עת לעשות לה' (תהלים קיט קכו), ע"ת נוטריקון "עולם "תיקון), בהעלות אותה כמו שהיתה בראשונה קודם מיעוט הירח שד"ו פרצופין נבראו (ברכות ס"א ע"א). על זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, בע"ת בעולם תוהו בעולם תיקון, בעת בגימטריא ג"ט קר"ע פ"ח, שהם סוד שבע תיקונים המבוארים בחלק א' של כנפי יונה, "גולגלתא, "טלא דבדולחא, "קרומא דאוירא, "רעוא דרעוין, "עמר נקי, "פומא, "חוטמא, ר"ת בגימטריא ע"ת. נמצא במלת עת נרמז הכל, מתחלה כשהיה עולם תוהו נוטריקון ע"ת, היה הכל מאמר אחד ושני מאורות, ההוא כתיב, ההיא קרי, שהם סוד ד"ו פרצופין היו מאמר אחד, ואז קודם שברא הקב"ה עולמו, כתב בפרקי רבי אליעזר (פרקי דר"א פ"ג) שהיה הוא ושמו לבד הוא ברזא דא', והיו הנטיעות כהדין קמצה דלבוש' מיניה (ב"ר פכ"א ה'), ואחר כך ע"ת נוטריקון "עולם "תקון, קרי ביה ההיא, נעשה ארבע אותיות הוי"ה ה' פרצופין. ועל זה אמר משה ומקשה בכאן קושיות התנא, אתה החלות להראות את גדלך, הם סוד פרצופין, ואת ידך החזקה הם סוד י' נקודות, קרי ביה יודך החזקה, כמ"ש בזוהר (תיקו"ז הקדמה ז' ע"ב) על פסוק (תהלים קמה טז) פותח את ידך וגו', והוא מאנין תבירין בסוד שברי כלים, ואמר עליהם דין לא הניין לי (ב"ר פ"ג ז'), ועל זה אקשי משה קושיות התנא הלא במאמר אחד יכול להבראות, וז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך, שיכול להבראות העולם במאמר אחד אבל מב' טעמים, כדי ליתן שכר לצדיקים ועל זה אמר כמעשיך, שהוא גדולים מעשי ה' (תהלים קיא ב) מדת טובו של הקב"ה, וגם כדי להפרע מהרשעים, ועל זה אמר כגבורתיך. ועל זה ביקש משה אעברה נא, בהפוך אתוון ארבעה, בארץ ישראל יבחין ארבעה אותיות השם שהם נחלקים לה' פרצופין, ולכן בה"י יתירא, כשאעבור לארץ ישראל אבחין ה', וגם סוד עולם הנקודות, במלת נא נרמזין עולם תוהו ועולם תיקון, נ"א "נקודות "אותיות, ר"ל מתחלה היה עולם נקודות ואחר כך מתפשטין אחר התיקון ונעשה המתקה, ונמצא שנחלק השם על ארבע אותיות ובה ה' פרצופין, וז"ש ואראה בה' יתירא בהפוך אתוון א"ר ה"א, לקביל ה' פעמים אור בפרשה ראשונה של בראשית. וז"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישעיה מ כו), במלת אלה נרמזין ה' פעמים אור, שכן ה' פעמים אור עולה אל"ף ל"ה כמניין אל"ה. וז"ש אלה תולדות השמים והארץ בה' בראם (בראשית ב ד), ר"ל "תולדות "השמים "והארץ ר"ת תה"ו, שמתחלה היה עולם הנקודות שהוא עולם תה"ו, ואחר כך בה' בראם מעשה ה' פרצופין שהם ה' פעמים אור שביום ראשון, שהם עולים כמניין אל"ה, ודבר זה רצה משה להבין להשכיל בארץ ישראל דתמן אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב). והשיב הקב"ה רב לך, כבר עמדת על סוד ה' פרצופים של השם בשעה שקבלת התורה בה' קולות שהם סוד ה' פרצופים, ולכן אל תוסף דבר אלי עוד עלה ראש הפסגה, שאז הראה לו גם כן פרצוף החמישי שהוא סוד אריך קוצו של יו"ד חכמה עילאה, היא סוד הפסגה שהוא אות ראשון של שם בן ד', שהוא אות יותר גדול במנין והוא קטן בתמונה. ואפשר שעל זה רמז משה החלות להראות את גדלך על אות יו"ד של השם, שהוא גדול במניין של ד' אותיות ההוי"ה, ואותו אות ממש הוא יד"ך החזק"ה גימטריא קט"ן, שבצורות אותיות היא קטנה מכל ד' אותיות שהוא פרצוף החכמה, בסוד החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים (קהלת ז' יט), היא סוד י', וכן הוא אומר עיר קטנה (קהלת ט יד), על אות יו"ד, וסיים (קהלת ט טו) ומלט בחכמתו, הרי יו"ד היא החכמה והיא הפסגה, הראה הקב"ה למשה ראש הפסגה שהיא קוץ היו"ד, שעד אותו הפרק לא היה יכולת ביד משה להקיף אור מקיף קוצו של יו"ד, בסוד לא תקיפו פאת ראשיכם (ויקרא יט כז), שלא היה הקפ"ה והבנה בפאת ראש קוצו של יו"ד, ואותו היום זכה להשיג בו: