קהלת יא:ט קבלה: תקוני הזהר

וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל (בראשית ד כ), בָּתַר דְּקָטִיל לֵיהּ בַּעֲנִיּוּתָא, וְשָׁלְטִין עֲלֵיהּ עָדָה וְצִלָּה, יָבָל, כְּגַוְונָא דִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא דְאִתְּמַר בְּהוֹן (ישעיה נא ו) כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה, וְיָבָל אִיהוּ אֲבִי יוֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה, דְכַנִּישׁ מָמוֹנָא, וּלְבָתַר אִתְּמַר בֵּיהּ (משלי יא ד) לֹא יוֹעִיל הוֹן, וְהָא אִתְּמַר דְּשַׁלִּיט עֲלֵיהּ עֲנִיּוּתָא דְאִיהוּ מָוְת, וְלֵית עֲנִיּוּתָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּעֲנִיּוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְלֵית מָוְת כְּאִינוּן דְּעָבְרִין עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא דְאִתְקְרִיאוּ מֵתִים, וּבְגִין דָּא אָמַר קְרָא (יחזקאל יא לב) שׁוּבוּ וִחְיוּ, וַאֲחִי יָבָל הָיָה אֲבִי כָּל תּוֹפֵשׂ כִּנּוֹר וְעְִגָּב, הַמְנַגְּנִין בְּכָל מִינֵי נִגּוּנִין, וּבַר נַשׁ דְּחָדֵי בְּהוּ וְאִשְׁתַּדַּל בְּהַבְלֵי עָלְמָא, עֲלֵיהּ אָמַר קֹהֶלֶת (קהלת יא ט) שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ וכו', וּלְבָתַר מָה אָמַר לֵיהּ (שם) וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאלהי"ם בַּמִּשְׁפָּט, דַּעֲלַיְיהוּ אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, זִמְרָא בְּבֵיתָא חָרְבָּא בְּבֵיתָא, אֶלָּא וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יהו"ה אלהיכ"ם (ויקרא כג מ), כְּגַוְונָא (דדוד) דְאִתְּמַר (ביה) (מלכים ב ג טו) וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְּנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יהו"ה.