שיר השירים ב:יא קבלה: פרדס רמונים ותקוני הזהר

כִּֽי־הִנֵּ֥ה הסתו [הַסְּתָ֖יו] עָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ׃

פרדס רמונים

בהיותנו משתעשעים בגן עדני ספרי החכמים בחכמה הזאת מצאנו החכם רבי יהודא חייטי בספרו מנחת יהודא ד"ט ע"ב כתב בטעם העשר טעם א' משמו של רבי עזריאל ותשובתו בצדו. וז"ל דע כי כל נקודה באה בג' קוטרים אורך ורוחב ועומק וכשתכם זה בזה בדרך מספר מרובע הג' עושים ט' ועם המקום הסובלם הם עשר עכ"ל הר"ר עזריאל ז"ל. והשיג עליו רבי יהודא וז"ל ולא ייטב בעיני הטעם הזה משתי סבות. הא' כי ההקדמה אינה אמיתיית מפני שהקוטרים הנזכר הם בעלי הכמות והנקודה אין לה כמות כי היא סוף הקו.ועוד הייטב בעיני ה' שהקוטרים הנזכר אשר בהם יגדר הגשם יוחסו אל האצילות, והלא באלקות הגשם חלף הלך לו עכ"ל.
שאל רבBookmarkShareCopy

תקוני הזהר

קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר סָבָא סָבָא, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, הָא אִית כְּרָמִים דְּלַאו אִינוּן יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן (שיר א ו) דְשָׂמוּנִי נוֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי, וְאִינוּן עִרְבוּבְיָא דְעִרֶב רַב, דְּאִינוּן מְעוּרָבִין בְּהוֹן בְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, וּבְגִין דָּא כַד יֵיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, אִיהוּ יֵימָא לְגַבָּהּ, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן בְּהוֹן, דְּאִתְּמַר בָּהּ כִּי כֶרֶם יהו"ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים אִלֵּין וַדַּאי אִינוּן דְּמַלְיָין מִצְוֹת כָּרִמּוֹנִים, שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי לָךְ, אִלֵּין דְּאִינוּן רְחִימִין דִּילָךְ, תַּמָּן יְהִיבְנָא לוֹן לָךְ, (שיר ב יא) כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר שׁוּלְטָנוּ דִשְׁאָר מְמַנָּן דְאוּמִין, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ שָׁלְטָנוּתָא דְעִרֶב רַב.
שאל רבBookmarkShareCopy