שיר השירים ד:א קבלה: זוהר חדש

פְּתַח וַאֲמַר, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, בִּרְשׁוּ דִּילָךְ אֲנָא אֵיעוֹל לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין דִּילָךְ. (תהלים קיט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ, לְשַׁבָּחָא דְּכַלָּה דִּילָךְ, בְּאִלֵּין תִּיקּוּנִין, וּלְכָל אִינוּן דְּתַלְיָין מִינָהּ. וְאִינוּן רְשִׁימִין מִינָהּ, דְּאִיהִי תַּרְעָא דִּילָךְ לְאַעֳלָא בָּךְ, לְמֶחֱזֵי אַפָּךְ, דְּאִיהוּ תִּפְאֶרֶת. שׁוּפְרָא דִילָךְ, עֲלָה אִיתְּמָר (שיר השירים ד׳:א׳) כֻּלָּךְ יָפָה רַעֲיָתִי, (שם) הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים. כְּיוֹנִים וַדַּאי, דְּאִינוּן מְרֻקָּמִין בְּגוּפַיְיהוּ בְּגַדְפַיְיהוּ, וּבִרְקִימוּ דִּילְּהוֹן אִשְׁתְּמוֹדְעִין בִּשְׁאָר עוֹפִין.

אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, יִשְׂרָאֵל כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַלֵּף לְהוֹ שׁוּלְטָנָא, מוֹנִין חוּשְׁבָּנָא לְסִיהֲרָא. דְּבָהּ מְנַהֲגִין יִשְׂרָאֵל חוּשְׁבַּנְהוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ד׳:א׳) הִנָּךְ יָפָה רַעֲיָתִי, מַנְהִיגָתִי. (שם) וּמוּם אֵין בָּךְ, דְּלָא אִשְׁתְּכַח בָּךְ גִּרְעוֹנָא מִן מוֹעֲדִין וְזִמְנִין.