שיר השירים ד:ז קבלה: תקוני הזהר וזוהר חדש

וְהָכִי אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, אִי נִטְּלָה בּוּכְנָתוֹ, וְאִי עָלָה חֲזָזִית עַל רוּבּוֹ, פָּסוּל, בְּגִין דְּאִיהוּ דָמֵי לִשְׁכִינְתָּא, דְאִתְּמַר בָּהּ (שיר ד ז) כֻּלָּךְ יָפָה רַעִִיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ.

אִיהִי שְׁלֵימָא בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, אִתְּמַר בָּהּ (שיר ד ז) כֻּלָּךְ יָפָה רַעִִיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ,

אֲבָל נִשְׁמָתָא מִסִּטְרָא דִשְׁכִינְתָּא לֵית בָּהּ מוּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר ד ז) כֻּלָּךְ יָפָה רַעִִיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ, אִם יֵצֶר הָרָע בָּעִי לְקָרְבָא לְהַהוּא אֲתַר, כֵּיוָן דִּשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא תַמָּן דְּאִיהִי נִשְׁמָתָא, אִתְּמַר בָּהּ (במדבר א נא) וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת,