שמואל ב כג:ג קבלה: פרדס רמונים, מגלה עמוקות, שערי אורה ותקוני הזהר

ועוד כי הרשב"י במקומות הרבה מפרש ענין הביאו עלי כפרה כמו שנבאר. ד' שמתוך שני המאמרים האלה נראה כי השמש והירח הם שני מלכים או ב' כתרים והמלך או הכתר האחד הוא הכח העליון אשר א"א להיות שמושו על ידיהם או שמושם על ידו והמתרעם היתה הירח שהיא א' מהשני הכתרים או משני המלכים לפי חילוק הפירושים. וברעיא מהימנא (פנחס דף רמ"ז ע"ב) פי' הרשב"י פי' שלישי חולק על שתיהם וז"ל ובראשי חדשיכם. וכי כמה רישין אית לה לסיהרא, אלא אינון תרין נקודין כגוונא דא [] נקודא תתאה סיהרא. תרין ראשין דילה תרין נקודין דאינון עלה סגול, בקדמיתא הוא כתר על תרין מלכין כגונא דא והות סגולתא. ולבתר דאמרת א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך ונחיתת לרגלוי דתרין מלכין כגוונא דא והיינו סגול, מה דהוה סגולתא אתחזר סגול. ורזא דמלה, לקבל תרין נקודין דאינון תרין מלכין קא רמיז פרים בני בקר שנים, ולקבל נקודה עטרה על רישייהו אמר ואיל אחד כגון כתר א'. בתר דאמרה א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר א' אזעירת גרמה אוף הכי ושעיר עזים א' לחטאת, איל דיצחק אתהדר שעיר אתהפך מרחמי' לדינא ואתזעיר. ובג"ד שעיר עזים אחד לחטאת ולא אמר לעולה למהוי כתר. ומנא לן דאית ירידה בחטאת, הה"ד וירד מעשות החטאת. ואמאי שתף עולה עם החטאת בירידה, אלא לאולפא דעולה הוי בקדמיתא מדת הרחמים ולבתר אתהפכת לדינא בירידה ואתקריאת חטאת וכלא חד. ובג"ד הביאו עלי כפרה, עלי הות סיהרא כתר ודאי כגוונא דא וֹ ולבתר אתמעיטת ונחתת לרגלין דיליה כגונא דא וּ (בנוסחתינו איתא כגונא דא כו' כגונא דא ), ובזמנא דא הביאו עלי כפרה, אתמר בה היא העולה, סליקת מרגלוי דאתמר בה והארץ הדום רגלי למימר בה השמים כסאי, והאי איהו רזא צדיק מושל יראת אלדים, דמהפך דינא לרחמי. ורזא דמלא אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, כגונא דא הו"הי יהו"ה עכ"ל.

הצדיק נקרא מ"י, כמו שאמרו רז"ל בתענית דף כ"ג (ע"א) ומו"ק דף ט"ז (ע"ב) ומדרש רבה פרשת האזינו (דב"ר פ"י ג'), צדיק מושל ביראת אלהים (שמואל ב' כג ג), מי מושל בי צדיק. ר"ל הצדיק שנקרא מי מושל בי, והטעם שנקרא צדיק מי, לפי שהוא הולך מדרגי לדרגי, המלאך נקרא עומד והצדיק נקרא מהלך, כמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה (זכריה ג ז), שהוא הולך מדרגי לדרגי ושואלין אותו מי הוא זה לפי שאין מכירין אותו, אבל סוד נסתר יש דמדת בינה נקראת מ"י, דתמן נ' שערי בינה שהם סוד נדרים נ' דרים, אם כן יפה אמר משה דמיתי שמא הותר הנדר, ואם תאמר מי הוא המתיר, לזה אמר אשר מי אל, ר"ל מדת מ"י שהיא נ' שערי בינה, והיא המושלת בשמים וארץ, ואשר דבר מלך שלטון מי יאמר לו מה תעשה, (קהלת ח ד) ר"ל מדת מ"י יקום בחרון אפו ולפני זעמו מי יעמוד (נחום א ו), וכן הוא אומר (ישעיה מד כד) רוקע הארץ מאתי כתיב, וקרינן מי אתי, שהיא מדת מ"י, וכן הוא אומר מי זה אמר ותהי ה' לא צוה (איכה ג' לז). והשיב לו הקב"ה רב לך, שאתה רוצה להיות כדין רב שמתיר הנדר כשהוא יחיד מומחה:

וצריכים אנו להודיעך גדולת רחמי השם יתברך על הבריות שהודיענו סתרים עליונים, שאף על פי שבני העולם נדונים בבית דין של מעלה וראויים לכל מיני עונשים, יכולין התחתונים להפוך כל אותו הדין והעונש לטובה, וזהו שאמר: צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב' כג, ג),