שמות ב:ב קבלה: שער הכוונות, זוהר חדש, מגלה עמוקות ושער הפסוקים

בענין פסח ויציאת מצרים הנה נודע מ"ש ז"ל כי אותם הדורות הראשונות דור אנוש ודור הפלג' סילקו את השכינה למעלה מרקיע השביעי מחמת עונותם. ודע כי ישראל שהיו באותו הדור של שעבוד מצרי' היו בחי' אותם הנצוצו' של קרי שהוציא אדה"ר באותם ק"ל שנים עד שלא נולד שת כמ"ש ז"ל. ואח"כ באו בגלגול בדור המבול ולכן היו גם הם משחיתים זרעם על הארץ כעין השורש אשר משם נוצרו וחוצבו עד שנימוחו. וזמש"ה וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ ונודע כי הקרי נק' רע והמוציאו נק' רע כמש"ה ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וכתיב אוי לרשע רע וכתיב לא יגורך רע כנדרש בס"ה. ונמצא כי הדור ההוא היו ממש רעת האדם הידוע הוא אדה"ר וזמש"ה אמחה את האדם אשר בראתי הוא אדה"ר עצמו שנברא ע"י השי"ת עצמו ואלו ניצוצותיו ורצה למחותם ואח"כ הם עצמם חזרו ונתגלגלו בדור הפלגה ועליהם כתיב וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם בנוי דאדם קדמאה והבן זה. ולכן נק' בני האדם לרמוז כי היו טיפות קרי ולכן הם בני האדם דכורא בלי נוק' וגם אז הוסיפו לחטוא עוד למרוד בעליון אבל לא היו באותו עון הא' של השחתת זרע כדור המבול. וצריך שתדע כי ענין הנשמות הם כענין הזהב הנוצר בבטן האדמה וכשמוציאין אותו הוא מלא טינוף וסיגים דבר אשר לא ישוער ולא תואר זהב לו ולא הדר עד יתחכם הצורף להגות סיגים מכסף פעם אחר פעם זיכוך אחר זיכוך לא ראי זה כראי זה ובכל זיכוך מזדכך לאט לאט עד אשר כל הסיגים נפרדים מן הזהב ואחר כך ניכר היותו זהב. וכן הענין בנשמות כי בחטאו של אדה"ר נתערב טוב ברע ובפרט בניצוצות האלו של הקרי שהוליד בק"ל שנים. וכבר נתבאר אצלנו בדרוש שכיבת הלילה ובק"ש שע"ה כי ניצוצות הקרי הם חשובות מאד וקדושות אלא שיוצאים ומתערבים בקליפות וצריכים בירור אחר בירור לתקנם ועד"ז היו אלו הניצוצות הולכות ונתקנות לאט לאט עד אשר התחילו להתקן ולהראות בחי' הזהב שבהם וזה היה בדור מצרים. ובזה תבין טעם נכון למה נגזר עליהם אותו השעבוד הקשה שאין כמותו כי כגגד מה שחטאו בדור המבול להשחית את זרעם נגזר עליהם כל הבן הילוד היאור' תשליכוהו דוגמת עונש המבול עצמו. וכנגד מה שחטאו בדור הפלגה הבה נלבנה לבנים כו' נאמר וימררו את חייהם בחומר ובלבנים כו' וכבר הארכתי במ"א בזה בסוד שבת ודינין במרה איפקוד וע"ש היטב. ואמנם היות השעבוד בארץ מצרים הטעם הוא כי הנה נודע שכל הנשמות באות מן החסדים והגבו' אשר במוח הדעת כי שם תלוי סוד הזווג כמש"ה והאדם ידע את חוה אשתו כו' ואיש לא ידעה לכן נקרא דעת להורות כי משם נמשכת טפת הזווג הנק' בלשון ידיעה כנז'. ומה גם אותם הנשמות של הדור ההוא של מרע"ה וכבר נתבאר אצלנו כי משה הוא מבחי' הדעת וכן כל הדור ההוא הם מבחי' הדעת אלא שהם יצאו אל הקליפו' לסבת היותם טיפות קרי בק"ל שנים קודם שנולד שת אבל משה היה מבחי' שת עצמו כנודע ולכן עליו אתמר ותרא אותו כי טוב הוא ואינו כשאר טיפות רעות של אדה"ר בק"ל שנה כי אחר כלם נולד שת בדמותו כצלמו אבל האחרים היו בדמות שדין ורוחין ולילין ולכן אמר משה עליהם ואל אראה ברעתי:

אַדְּהָכֵי הָא עַמּוּדָא דִּנְהוֹרָא דְּאִתְחַזְּיָא בטול' דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וא"ל. רִבִּי רִבִּי הָכָא רָזָא וְלֹא צָרִיךְ לְאִתְכַּסְּיָא. בְּגִין מָארֵי חוֹבִין אַחֲזֵי קֳדָמַיְהוּ מָארֵי דְּעוּתְרָא דְּלֹא קַטְלִין לֵהּ עַל מָמוֹנֵהּ. וּמַאי מָמוֹנָא דִּילֵהּ בַּיִת וְהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וְגוֹ'. וְדָא בַּת עַיִן דְּאִתְּמַר בָּהּ כְּסוּת עֵינַיִם דְּצָרִיךְ לְאִתְכַּסָּאָה בֵּינִי חַיָּבַיָּא, בְּגִין הַהוּא אוֹר דְּנָהִיר בָּהּ, דְּאִיהוּ בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ רָז צָרִיךְ לְכַסָּאָה לֵהּ מִבֵּינַיְהוּ דְּלֹא אִתְפַּס עָלֵהּ. בְּגִין דַּחֲשׁוֹכָא דְּאִיהוּ נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי מְקַנֵּא עַל נְהוֹרָא דְּאִיהוּ אוֹר הַגָּנוּז, דְּאִתְּמַר בֵּהּ וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ (שמות). וְהָכֵי מָאן דְּאִתְגְּלֵי לֵהּ אוֹר דְּאִיהוּ רָ'ז בֵּין חַיָּבַיָּא. צָרִיךְ לְכַסָּאָה לֵהּ עַד דְּיֵיתוּן צַדִּיקַיָּא לְאַנְהֲרָא בֵּינַיְהוּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק. וְאִי לָא טָמִיר לֵהּ מַה כְּתִיב (בראשית י״ב:ט״ו) וַיְהִי כְּבֹא אַבְרָם מִצְרַיְמָה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:

אופן ארבעה עשר
משה היה בזה העולם במדריגת מטטרון, שהוא סוד עץ הדעת טוב ורע שבעולם היצירה, ורצה משה להשיג ולעלות בעולם הבריאה דתמן אכתריאל, לכן רצה ליכנס לארץ ישראל שהיא נקראת ארץ החיים (ישעיה לח יא), ושם יבא למדריגת עץ החיים שהוא סוד עולם הבריאה. ועל זה אמר ה' אלהים וגו', הנה אתה הראת לי בחוץ לארץ שאני במדריגת עבד נאמן שהוא מטטרון שהוא כלול מטוב ורע, שכן נקרא מטטרון שהוא סוד מטה, ט' של מטטרון מורה על טוב, ר' מורה על רע. כשישראל זוכים נהפך מטה משה כלפי חסד, אבל כשאינם זוכים נהפך מטה משה לנחש והוא אוחז ברע. ועל זה אמר אתה החלות להראות לי את מטטרון שהוא עבדך כלול מסטרא דטוב, את גדלך מצד מטה כלפי חסד, מסטרא דרע את ידך החזקה. והנה רצה משה להגיע עד מדריגת שר השלישי מג' שרי פנים ששמו אכתריאל, מסיים בשם אל, והוא מקנין אותם בכורסייהו דתמן אימא עילאה נקראת מי. וזה שאמר אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך, כי מי ימלל (תהלים קו ב), ר"ל מדת מי שהיא בינה דתמן פועל גבורות דמינה מתערין דינים, לכן אעברה נ"א ואראה א"ת הארץ הטובה, בגימטריא שר הבריאה עם הכולל, הטובה דייקא כי עולם הבריאה נקרא עולם שכולו טוב, ולכן נתאוה לארץ ישראל שהיא ארץ החיים, ונתכוון משה לתקן הטוב ולהעביר הרע. השיב הקב"ה רב לך, רצה לומר מטטרון שנקרא רבן של ישראל והוא לך דרגא דילך, שכן כתוב ברעיא מהימנא (זוהר ח"ג רי"ט ע"א) שנקרא משה, על שם נוטריקון של מלות "מטטרון "שר "הפנים, יראה בו שמדריגת משה אינו עולה רק עד סוף מדריגתו של מטטרון שר הפנים למעלה שרמוז בשמו ולא יותר, ולכן אל תוסף דבר אלי עוד להעלות יותר לעולם שכולו טוב. ואפשר שעל זה אמר אתה החלות, שמתחלה כשבא משה לעולם כתיב ביה ותרא אותו כי טוב (שמות ב' ב), לכן אמר משה את גדלך, פירש רש"י זו מדת טובך, ורצה משה להעביר הרע מן העולם, לכן אמר ההר הטוב הזה, שביקש להגביר חלק הטוב בעולם, והשיב הקב"ה רב לך כבר הרביתה להגביר כח הטובה: