שמות יט:יט קבלה: מגלה עמוקות, זוהר חדש ותקוני הזהר

אופן שביעי
איתא במדרש שהשיב הקב"ה למשה כשאמר אני לא חטאתי רק חטא אחד, למה לא תמחל לי, השיב לו הקב"ה ששה חטאים חטאת, וקחשיב אותם בתנחומא (ואתחנן סי' ו'). א', שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג). ב', למה הרעת (שמות ה כב). ג', הצאן ובקר ישחט להם (במדבר יא כב). ד', אם בריאה יברא (במדבר טז ל). ה', שמעו נא המורים (במדבר כ י). ו', והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים (במדבר לב יד). וקשה אין זה אלא דברי נביאות, היאך רמז זה בתשובות הקב"ה שהזכיר ששה עונות שחטא משה. אבל הנראה לומר מאחר שמשה הזכיר בתפלתו מלת ואתחנן, שרמז למידת וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט), שהראה לו אז י"ג מדות (עיין ר"ה י"ז ע"ב), ועל זה אמר אתה החלות להראות, ר"ל שהתחלת להראות לי "גדלך "ידך, ר"ת י"ג כדאיתא בתקונים על פסוק ונשב בגיא, שהוא סוד י"ג מכילין דרחמים. והנה בזה רמזת לי אתה בעצמך הנהגתך שאתה מנהיג העליונים ותחתונים שהם י"ג מדות, שלפי הזוהר (ח"ג קל"א ע"ב) המדה הראשונה של י"ג מדות פותחת במלת א"ל. וזהו רמז במה שאמר אשר מי אל בשמים ובארץ, שמדה הראשונה שמנהיג השמים וארץ בי"ג מדות, היא סוד א"ל. לכן אמר אעברה נא, ר"ל רצוני להעביר חטא אחד של שמעו נא המורים. השיב הקב"ה רב לך, ר"ל הלא חטאת הרבה עונות ו' חטאים, ופגמת במדת תפארת שלך שהיא סוד ו' של שם ההוי"ה. ולכן פתח משה בתפלה ו' של ואתחנן, שהיא סוד אות וא"ו, וכן במלת ואתחנן יש בו ו' אותיות, שהיא סוד רתיכא דאתוון, ובפסוק ראשון ו' תיבות, שהוא סוד רתיכין דתיבין, שכולם רומזים על דרגא דמשה שהיה כלול מג' ווי"ן של ג' אבות בג' פסוקים (שמות יד יט) ויסע, (שמות יד כ) ויבא, (שמות יד כא) ויט, ועליהם רמז משה גדלך כנגד אברהם, ו' של ויסע. ידך החזקה כנגד יצחק, ו' של ויבא. אשר מי אל בשמים וארץ, כנגד ו' של ויט שהוא כנגד יעקב, ומשה היה כלול משלשתן בסוד שי"ן של משה, לכן התפלה היא י"ח ברכות: תפלות אבות תקנום (ברכות כ"ו ע"ב) שהם ג' ווי"ן. ג' ראשונות ג' אחרונות הם ו', ואחר כך י"ב האמצעיות הם ב' ווי"ן, וכולם דרגי דמשה שהוא דרגי דתורה שנתנה בוי"ו בסיון. ועל זה אמר רב לך שפגמת בדרגא דילך, דהיינו שחטאת וי"ו חטאים, וזהו עניין פגימת ישראל שאמרו למשה את תדבר עמנו (דברים ה כד), כדאיתא בזו הפרשה שהקב"ה אמר הדברות בדרגא דמשה והאלקים יעננו בקול (שמות יט יט), (דרשו ז"ל בברכות דף מ"ה.) בקולו של משה, והוא סוד שבע קולות במזמור הבו לה' בני אלים (תהלים כט א), דהיינו קולו של משה הוא סוד ו' קצוות, ומלכות היא שבעה, וישראל אומרו אם יוספים אנחנו לשמוע וגו' (דברים ה כב), שלא רצו לשמוע מקולו של משה שהוא סוד רזא דדכורא (עיין ויק"ר פל"א ה'), רק רצו לשמוע משכינה לבד סטרא דנוקבא. וזהו שאמרו ישראל דבר את עמנו, לשון נקבה, בזה תש כחו של משה כנקבה (עיין ברכות ל"ב ע"א), שאם היו שומעים מקול דבורו של הקב"ה לא נשתברו הלוחות. וזהו סוד (שמות כ יח) וכל העם רואים את הקולות חסר וי"ו, שחסרו דרגא דמשה, וכן בשעת עשיית הלוחות אמר לו הקב"ה פסל לך (שמות לד א), רמז לו שיהיה הלוחות ארכן ו' טפחים על ו' טפחים (נדרים ל"ח ע"א). וזהו נרמז במלת לך, פסל דרגא דילך שהיא אות וי'ו, וכן אמר (שמות לד כז) כתב לך את הדברים לך דייקא, והוא סוד ווי העמודים שכותבין הסופרים בספר תורה (ציוני פרשת תרומה, ועיין יור"ד סי' רע"ג ס"ו), והוא דרגא דמשה:

אופן השבעה עשר
על פי הזוהר (ח"א כ"א ע"ב) ג' הם יעקב יוסף משה. יעקב זכה שנקבר גופו ועצמותיו בארץ ישראל, יוסף זכה להקבר עצמותיו ולא גופו, משה לא זכה שאפילו עצמותיו יכנסו לארץ ישראל. והנה סידר משה בתפלתו שיהא שוה לאלו השנים, מתחלה זכר את יוסף, כמ"ש לעיל שזכה משה לדרגא דיוסף בסוד (שמות ג יב) וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, וגם זכה לדרגא דיעקב שהוא תפארת, כמ"ש (ברכות נ"ח ע"א) והתפארת (דברי הימים א' כט יא), זה מתן תורה, כליל תפארת בראשו נתת. ואם כן בא משה בזה הטענה מאחר שזכיתי לדרגא דיוסף, ואתה החלות בתחלת שליחתי שנתת לי דרגא דיוסף, וכן גם כן תחלת בריאתו של משה שבא לעולם, אתמר גביה (שמות ב ב) ותרא אותו כי טוב הוא, שזכה לדרגא דיוסף אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג י), ונתמלא הבית אורה (סוטה י"ב ע"א), אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא), לכן אתמר שם (שמות ב ו) מילדי העבריים זה, ולא אמר מילד, אלא מלמד שדיוקנא של יוסף היתה עמו שנקרא זה, לכן אמר (שמות יג יט) ויקח משה את עצמות יוסף, שלקח עצמותו ומדרגתו של יוסף עמו. עמו דייקא, ר"ל מיד כשנברא ובא לזה העולם. ואחר כך בשעת מתן תורה זכה לדרגא דיעקב, שאז ירעם אל בקולו נפלאות (איוב לז ה), כי יעקב הוא סוד קול, וזכה משה למדרגת יעקב שקראו הקב"ה אל (בראשית לג כ, מגילה י"ח ע"א), ונתפשט קולו של משה, כמ"ש (שמות יט יט) אלהים יעננו בקול, שהוא בקולו של משה על ע' נצוצים (ברכות מ"ה ע"א), שהוא סוד יעקב שנחלק על שבעים נפש. וזהו סוד כה תאמר לבית יעקב (שמות יט ג, ר"ל כה יהיה אמירה שלך, שמתפשט הקול לבית יעקב שהם היו ע' נפש, כן גם כן יתפשט קולו של משה בשעת מעמד הר סיני לע' נצוצים על ע' אומות. ולכן סידר משה בכאן מאחר שזכיתי לדרגא דיוסף שהראת לי את גדלך ואת ידך החזקה, שכן דרגא דיוסף הוא סוד תרין שמהן ההויה ואדני, ואחר כך זכיתי בשעת מעמד הר סיני למדרגת יעקב שנקרא אל, וז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, נמצא מאחר שאני זכיתי לתרין דרגין אלו יעקב ויוסף שהם זכו ליכנס לארץ ישראל, יעקב בגופו ובעצמותיו ויוסף בעצמותיו לבד, אעברה נא גם אנכי כמו אחד מהם. והשיב הקב"ה כנגד יעקב רב לך, שתבא בעצמך בגופך ולדמותך ליעקב. כנגד יוסף אמר אל תוסף דבר אלי עוד, לשון נופל על לשון, ובמלת אל תוסף נרמז שלא לדמות עצמו ליוסף, לפי תי' הזוהר פרשת ויחי (ח"א רכ"ב ע"ב) והמקובל ר' מנחם מרקנטי הביאו שם רמז במלת רב לך, לפי שזכה משה במדרגה גדולה בחייו מה שזכה יעקב לאחר מותו, לפי שדרגא דמשה היא גבוה מאד, לא היה צריך כלל לארץ ישראל, משה וס' רבוא דיליה מעלמא דאתא אינון, ולא היו צריכים לקבורת ארץ ישראל, כמ"ש בפרשת שלח לך (במדבר יד לה) במדבר הזה יתמו, ר"ל דור המדבר היו מעולם הבא מסטרא דבינה, ולא היו צריכין לקבורת ארץ ישראל. וז"ש רב לך אי אתה צריך לקבורת ארץ ישראל, כי דרגא דילך יותר גבוה בסוד הדעת ויעקב מלבר ומשה מלגאו (תיקו"ז יג כ"ט ע"א), ויעקב העיד על עצמו (בראשית כח טז) אכן יש ה' במקום הזה, שהוא סוד תפארת מלבר, ואנכי לא ידעתי אין אני בסוד הדעת כמשה רק מלבר, ולכן הוצרך לקבורת ארץ ישראל. אבל משה זכה אפילו בחוץ לארץ לעלות לראש הפסגה, שהוא בסוד הדעת הכלול מכל המרכבה, ולכן אתמר (בפרשת שמות ב כה) וידע אלהים, וסמיך ליה (שמות ג א) ומשה היה רועה, ר"ל לפי שמשה היה רועה, לכן וידע אלהים להתעורר הקב"ה סוד הדעת שהוא דרגא דמשה, ולכן אמר בפרקי רבי אליעזר (פ"מ) ומובא בילקוט (שמות רמז קע"א) ראו העליונים שמסר הקב"ה שם המפורש שאמרו וכו', אמרו המלאכים ברכת חונן הדעת:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. (בראשית א׳:א׳) הַאי קְרָא אִתְפְּרַשׁ לְע' אַנְפִּין בְּמַה דְּאוֹקְמוּהּ רַבָּנָן ע' אַנְפִּין לְאוֹרַיְתָא. בְּרֵאשִׁי"ת בַּת בִּתְחִלָּה אַמַּאי. אֶלָּא הָכֵי אוֹקְמוּהּ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין בַּת בִּתְחִלָּה סִימָן טוֹב לְבָנִים. וּמַאי נִיהוּ אִלֵּין שִׁית סְפִירָן דִּכְלִילָן בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִתְּמַר עָלַיְהוּ (שמות) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה הַ' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (שמות). וְאִנּוּן שִׁית זִמְנִין טוֹב דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית. וּבְיוֹמָא תְּלִיתָאָה תְּרֵין זִמְנִין טוֹב. חַד דְּיוֹמָא תִּנְיָנָא דִּבְרֵאשִׁית, וְחַד דְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה. וְאִנּוּן (דברים הימים א כט) הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח וְהַהוֹד כִּי כָּל. דְּאִיהוּ צַדִּיק. וְהַאי בַּת אִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה מַלְכוּת הַקֹּדֶשׁ, עֲשִׂירָאָה לְט', וּשְׁבִיעָאָה לְשִׁית, וּרְבִיעָאָה לִתְלָת אֲבָהָן, וּתְמִינָאָה לְז' חַג שְׁמִינִי עֲצֶרֶת. וְאִיהִי בַּת קוֹל רְבִיעָאָה לִתְלָת דַּרְגִּין דַּהֲווֹ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּהוֹן יִשְׂרָאֵל בְּאַרְכְּהוֹן וְאִנּוּן תּוֹרָה. נְבוּאָה. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. בַּת קוֹל. וְכֻלְּהוּ כְּלִילָן בָּהּ בַּמַּלְכוּת קַדִּישָׁא, אִיהִי תּוֹרָה מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא תּוֹרַת ה' תְּמִימָה. וְאִיהִי נְבוּאָה מִסִּטְרָא דְּנֶצַח וְהוֹד דְּאִנּוּן תְּרֵי נְבִיאֵי קְשׁוֹט, בְּכָל צוּרוֹת וּמַרְאוֹת וְדִמְיוֹנוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת דִּנְבִיאֵי, כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין בָּבַת עַיִן דְּאִיהִי לַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, י' כְּלִילָא מֵעֶשֶׂר מַרְאוֹת, וּנְהִירָא מל'ב אֱלֹהִים דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, כְּלִילָא מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וּבָהּ הַלֵּב רוֹאֶה, הַלֵּב יוֹדֵעַ הַלֵּב מֵבִין. לֵ'ב נְתִיבוֹת פְּלִיאוֹת חָכְמָה. וְעָלַהּ אוֹקְמוּהּ מָארֵי קַבָּלָה, נָגַע בַּבַּת וְכָלַל בָּהּ כָּל הַמַּאֲמָרוֹת וְהַנְּתִיבוֹת. וְעֶשֶׂר אֲמִירָן וְל'ב נְתִיבוֹת, אִנּוּן מ'ב דְּרָמִיז בְּהוֹן מֹשֶׁה בְּשִׁיר שֶׁל פְּגָעִים. כִּ'י בִּ'י חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ. כִּ'י בִּ'י מ"ב, דִּבְהוֹן אִתְקְרִיאַת יָד הַגְּדוֹלָה יָד הַחֲזָקָה יָד רָמָה. וְאִיהִי רוּחַ הַ'קֹּדֶשׁ מִסִּטְרָא דְּצַדִּיק חַי עָלְמִין. וְאִיהִי בַּת קוֹל מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִתְקְרֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב. (שמות י״ט:י״ט) מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֵנוּ בְּקוֹל. אִיהִי בַּת קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כְּיוֹנָה דְּאִתְּמַר (שיר השירים ב׳:י״ד) יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע. וְאוֹקְמוּהּ עָלַהּ בַּת קוֹל הָיְתָה יוֹצֵאת מִן הַשָּׁמַיִם וְאוֹמֶרֶת הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי. אִיהִי בַּת קוֹל דְּאִתְּמַר עָלַהּ (תהילים י״ז:ח׳) שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן. אִיהִי בַּת דְּאִתְּמַר בָּהּ (תהילים מ״ה:י״ד) כָּל כְּבוֹדָהּ בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה וְגוֹ'. פְּנִימָה לַמִּשְׁנָה דְּפָנִים דְּאִנּוּן נִרְאִים מִסִּטְרָא דיהו'ה. מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשֵׁהּ מִסִּטְרָא דאדנ"י דְּאִיהִי דִּין דִּגְבוּרָה וְאִיהִי פְּנִימָה רַחֲמִים. דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּנָטִיל ביְמִינָא וּכְלִילָן כַּחֲדָא יאהדונה'י. אֲדֹנָ'י לְבוּשָׁא ליהו'ה וְאָת י' כְּבוֹדָהּ בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה. וְאִנּוּן בַּת עֵינָא יְמִינָא וּבַת עֵינָא שְׂמָאלָא יְיָ מִן יאהדונה'י. וְאִיהִי בַּת מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד דַּרְגָּא דְּאַבְרָהָם, דְּאִתְּמַר בַּת הָיְתָה לְאַבְרָהָם וּבַכֹּל שְׁמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כג) וְה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל.