אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל וְנָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר׃
פרדס רמונים
ופי' כי אלדים לשון דיינים כמו (שמות כב כז) אלדים לא תקלל. וכן (שם שם ח) עד האלדים יבא דבר שניהם. ובשם זה ביאר הרשב"י ע"ה בשה"ש מהזוהר (חדש דף ע"ח) וז"ל חדרא תליתאה אלדים דא איהו זוהרא סומקא נציץ כדהבא זהרא דלזימנין (תאיב) [נהיר] וטב ולזמנין אתחשך בחשוכא דלית לה נציצו כמה (דהוה) [דהבא]. אלדים רזא דאתערו' לגבי נוקבא בההוא סטרא. שמא דא איהו ברזא דרזין לידעי חכמתא, דשמא דא איהו דכר ואתערו לגבי נוקבא. בשמא דא כלא אתער ואלמלא אתערו דשמא דא צדי"ק לא אתער. ואע"ג דכלא איהו דינא, וצדיק מסטרא דימינא איהו. אבל אתערו דיליה לאו איהו אלא מסטרא דשמאלא. אדם שבק ההוא סטרא ואתער בההוא טופסרא דדהבא מה דנפק מלכלוכא דהיתוכא דיליה. אלדים א' דכר להי"ם אתערותא דצדיק ואיהו מיל"ה בפריעה בלא סטר ערלה כלל ודא איהו כד אדכר שמא דא לטב כגון ויזכור אלקים את בריתו דאתער ברית ברזא דא ואלדים פקוד יפקוד. בסטרא אחרא אורייתא אסהידת על דינוי דהא מתמן ערלה נפקת. לזמנין שמא דא נוקבא ירתא ליה בגין לאתדנא עלמא בההוא שמא רזא דערלה כד אתתקף האי אלדים לעילא ואתקשי ההוא ערלה ופריעה לא אשתכח. וע"ד לטב בפריעו דערלה איהו, דהא אתפרע ערלה ואתעבר, ואתגלייא רזא דברית קדישא. וכלא ברזא דאלדים הוא, דהא גוון דא אההפך לכמה גוונין לזמנין הכי ולזמנין הכי ודא איהו ברזא דאלדים. אלדים תלת שמהן אינון. חדא אלדים חיים דאיהו מלך עולם, אלדים דפחד יצחק, אלדים בתראה ומתמן מתפשטין. אלדים דפחד יצחק אשגחותא דיליה חציו אל הי"ם הקדמוני וחציו אל הי"ם האחרון. אל הים האחרון דייקא לאתקרי בשמא דא. ובג"כ מה דנטיל מלעילא אית ליה רשו לאכללא ימינא בגויה. וכד אתכליל ימינא בגויה כדין איהו בחדוה ואחיד בגו ימא תתאה תחות רישא דכתיב שמאלו תחת לראשי וכדין אתקרי אלדים דהא אזיל אל הים האחרון. ודא איהו חדרא תליתאי מההוא מלך עילאה עכ"ל.
שערי אורה
ולפיכך יש לך להתבונן כי כל מי שהוא דיין בין שיהיה מלאך או אדם נקרא אלהים בשעת הדין או כשהוא ממונה פרנס על הדין וזהו שאמרה תורה (שמות כ״ב:ח׳) עד האלהי"ם יבא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהי"ם ישלם ואומר אלהי"ם לא תקלל ואומר כי המשפט לאלהי"ם הוא.
שערי אורה
וזהו שחייב אדם לברך על הרעה כמו שמברך על הטובה, וכמו שאמר דוד (תהילים נ״ו:י״א-י״ב) ביהוה אהלל דבר באלהים אהלל דבר. וזו היא אמונת ישראל לקבל משפטי אלהים בשמחה ולשמוח ביסוריו ותוכחותיו ומשפטיו ולהודות לפניו על הכל ולברך שמו כמו שאמר (שם קא) חסד ומשפט אשירה, אם חסד אשירה, ואם משפט אשירה, ולא יהיה אדם מבעט ביסורין ומוציא דברים קשים מפיו כל זה נרמז בפסוק אלהים לא תקלל. זה הכלל כל דיין שבעולם וכל בתי דינים עליונים ותחתונים נכללים בפסוק זה.