שמות כו:כד קבלה: שערי אורה ותקוני הזהר

דע כי בהיות יהו"ה יתברך משוכלל ומעוטר ומלא כל המידות ובו מתאחדות כל הספירות, ובו נשלמים ונגמרים כל הדברים וכל הנבראים, כמו שהודענוך, לא הוצרך להזכירו במעשה בראשית לפי שעדיין לא היה העולם וברואיו בשלימות ובגמר מעשה, ולא היה העולם על מלואו אלא כל הדברים היו נעשים ובאים. וכשנגמרה בריאת העולם, ונשתכללו כל הדברים ונגמרו כל הדברים בשלימות ובתיקון שלם, אוי הזכיר יהוה אלהים שהם שני השמות מתאחדים זה עם זה. כי אלהים פעמים הרבה מתלבש בשם אדנ"י, ואז נקרא אדנ"י אלהים כמו שהודענוך. ובהתאחד יהו"ה אדנ"י, שהוא סוד יהו"ה אלהים, אזי כל הדברים בשלימות גמורה.

ולפי עיקר זה אמרה תורה; הצור תמים פעלו (שם לב, ד) ופירוש הפסוק כך הוא: הצור הגוזר הדין, בחזקה אינו עושה, באכזריות אינו גוזר את הדין, אלא תמים פעלו, אלא הדין שגזר, קודם לכן נתייעץ בשתי המידות חסד ודין. וזהו 'תמים פעלו', כי לשון תמים הוא סוד שני דברים והוא כאילו אמר תאומים, אלא כי בלשון כבוד אמר על שני דברים של מעלה לשון תמים, ולמטה לשון תאומים. וכן הוא אומר: והיו תואמים מלמטה ויחדו יהיו תמים על ראשו (שמות כו, כד); למטה - תואמים, למעלה, תמים, לפי שלמטה הם נראים כשני דברים, דבר והפכו, כמסייע ומקטרג; אבל למעלה הכול כוונה אחת, בין המסייע בין המקטרג שניהם כוונה אחת יש להם, ואין שם שנאה או אהבה, ואין שם משוא פנים, אלא משפט אמת. ולפיכך אמר 'תמים פעלו', בדין וברחמים נתייעץ וגזר הדין, וזהו סוד משפט אמת.

וְתָא חֲזִי בְּשַׁעִִתָּא דְבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי אָדָם, הָכִי הֲוָה בָּעִי לְמֶעֱבַד לֵיהּ כְּגַוְונָא דְּדִיּוֹקְנָא דִילֵיהּ, בְּלָא עִִרְוָה וּבְלָא פֶרֶץ וּפִירוּד, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית א כו) נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, לְמֶהֱוִי כָּל סְפִירָן כְּלִילָן בֵּיהּ, בְּלָא פִרוּד וְקִצּוּץ, וּלְאִתְיַחֲדָא בֵּן עִם בַּת דְּאִינוּן אַחִים, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר אַחִים תְּאוֹמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כו כד) וְיִהְיוּ תוֹאֲמִים מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּיו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ, בְּאָן אֲתַר, אֶל הַטַּבַּעַת (שם), דָּא טַבַּעַת דְּאוֹת בְּרִית מִילָה, דְאִיהוּ שִׁיעוּר לְכָל עִִרְיָין לְתַתָּא, וְשִׁעוּר דְּיִחוּדָא לְעִילָא, וּלְעִילָא אִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית ג כב) וְלָקַח גַּם מֵעִץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם, אֲבָל לְתַתָּא אִתְּמַר בֵּיהּ וּמֵעִץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, לָא תְעָרֵב בְּיִחוּדָא טוֹב עִם רָע, וְאִם לַאו (שם ב יז) מוֹת תָּמוּת, אִתְּמַר הָכָא מוֹת תָּמוּת וְאִתְּמַר בְּשַׁבָּת (שמות לא יד) מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת.