שמות לב:טו קבלה: מגלה עמוקות, תקוני הזהר וזוהר חדש

אופן עח
נתכוון משה לתקן יהי אור ויהי אור של מעשה בראשית (בראשית א ג), שהוא סוד י' פעמים הוי"ה י' פעמים אהי"ה. וזה נרמז במ"ש בעת ההיא, ע"ת דייקא שהוא מנין י' הויות וי' אהי"ה, כשאמר אל ה' דייקא, בעת ההי"א בהיפוך אתוון אהי"ה, ועליו קאמר אתה החלות להראות את גדלך, הוא שם של הוי"ה שהוא מצד החסדים, ידך החזקה מצד הגבורות אהי"ה, וזיווג שתי שמות יחד, הוא גושפנקא דביה איתבריאו שמיא וארעא, בסוד א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ (בראשית א א), שהוא ר"ת אה"וה, ולכן תיפח רוחם של אותם בני אדם שנשבעין בשם אה"וה, שהוא רזא דאצב"ע אלהים היא (שמות ח טו), שכן מילוי א"לף ה"י ו"יו ה"י, בגימטריא אצב"ע. ועל זה נתכוין משה אשר מי אל בשמים ובארץ, שהוא חיבורו דתרין שמהון אילין גושפנקא של שמים וארץ, ולכן ההוא כתיב וקרינן ההיא, שהוא בהיפך אתוון אה"וה. ולכן רצה משה ליכנס לארץ ישראל, ששם רצה לזווג ולחבר כל הקדושות יחד, שנתקדש ארץ ישראל בי' קדושות (כלים פ"א מ"ו), בזה יהיה אל אחד, ישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב' ז כג), לייחד יחודא חדא את שם אלהים שלמטה כנגד שער השמים שלמעלה. השיב לו הקב"ה רב לך, הגדולה הוא של חיבור תרין שמהון אלו יחד ה' חסדים וה' גבורות שממנו נתהוה שם של אהו"ה, הוא שלך, כי סוד זה הוא ברזא דדעת הוי"ה מצד החכמה, אהי"ה מצד בינה, וברזא דדעת הוא סוד אהו"ה, שהוא דרגא דמשה במראת הסנה אמרו המלאכים ברוך אתה ה' חונן הדעת (כדאיתא בפרקי רבי אליעזר (פרקי דר"א פ"מ) ומובא בילקוט שמות רמז קע"א). לכן בכל ביתי נאמן (במדבר יב ז), בכ"ל בית"י בגימטריא דע"ת. ולפי שמשה חטא בערב רב שלקח עמו פגמו ממדתו, שכן ער"ב ר"ב בגימטריא דע"ת, שנעשה העגל בבלע"ם ב"ן בעו"ר אשר התפאר ואמר יודע דע"ת עליון (במדבר כד טז), ואמר ויודע בוי"ו, שהוא מתפאר בעצמו שהוא לקביל דרגא דמשה שהוא דע"ת, והוי"ו הוא דעת, אבל באמת היה 'נופל 'גלוי 'עינים, שהוא ר"ת נג"ע, שהם שמחזאי ועזאל, שהם גם בחשבון דע"ת בטומאה, ועליו אמר אהרן אתה ידעת את העם כי בר"ע הוא (שמות לב כב), שהוא בהיפוך אתוון בע"ר, אשר עליו אמר משה איש בע"ר לא יד"ע (תהלים צב ז). ועל זה נתכוון משה אתה החלות להראות, שהוא התחלת שליחותי בסנה שאז אמרו המלאכים חונן הדעת, שהוא קישור תרין סיטרין יחד, וזה נרמז במלת את גדלך, סיטרא דימינא שם של הוי"ה, ואת ידך החזקה סטרא שמאלא מצד הגבורה של אהי"ה, תרין יחד החילות להראות לי בסנה, שהוא נרמז במלת חזק"ה שהוא בגימטריא הסנ"ה. גם רמז לו הקב"ה רב לך, יותר ממה שהקשת לעמוד על תבונתם י' שמות של אהיה, כבר גליתי לך י"ב צירופים של אהי"ה בשעה שאמר לו זה שמי וזה זכרי (שמות ג טו), זה שמי על י"ב צירופי שם של אהי"ה, וזה זכרי על י"ב צירופי שם של הוי"ה, שכל זה הראה לו בלוחות מזה ומזה הם כתובים (שמות לב טו), מזה על י"ב צירופי אהי"ה, ומזה על י"ב צירופי ההוי"ה, וכן (לח"ת חסר כתיב), בגימטריא י"ב פעמים אהי"ה, ואמר ב' לשונות צו את יהושע וחזקהו בצירופי הוי"ה, ואמצהו בצירופי אהי"ה:

אופן קנד
אומר אני ענין אחר על אלו הג' טיפין דאזדריקו שנתקלקל אדם קדמאה, דהוה קאים ומסתכל בזיהרא דחכמתא עילאה (תיקו"ז סט ק"ט ע"ב), בסוד ז"ה ספר תולדות אדם (בראשית ה א), שהיה בקי בשנים עשר צירופי הוי"ה, אבל אדם ביקר בל ילין (תהלים מט יג), שלא לן כבודו עמו, ומהו הכבוד שהיה עמו, נרמז במלת ביק"ר שהוא בגימטריא שי"ב כמנין י"ב צירופי הויה. וזה סוד ג' טיפין, שכל טיפ"ה הוא בגימטריא ד' פעמים הויה, וג' טיפין אלו הוצרכו לתקן ג' אבות הקדושים, בסוד דאיתא בתיקונים (תיקו"ז סט ק"ב ע"א) מצרף לכסף (משלי יז ג) דא אברהם, כור לזהב דא יצחק, בוחן לבות ה' דא יעקב. והנה אברהם תיקן טיפה קדמאה, לכן נקרא אב המון (בראשית יז ה), שכן א"ב המו"ן בגימטריא טיפה, וכנגדו תמיד של שחר קרב בד' שעות (ברכות כ"ו ע"ב). יצחק הוא כלול ב' טיפין, שכן יצח"ק בגימטריא ח' הויות. יעקב כלול מז' הויות, וכשפגע בס"לם שהוא ה' הויות נשלמו י"ב, לזה אמר אכן יש ה' במקום הז"ה (בראשית כח טז), שבכאן נשלמו י"ב צרופי הויה ז' הויות וה' הויות שהיו נכללים בסלם נשלמו י"ב הויות, זה סוד ויקח מאבני המקום (בראשית כח יא), שהיו י"ב אבנים שעליהם אמר זה שער השמים (בראשית כח יז), אז נשלמו ג' טיפין של אדם קדמאה שחב בג' ראשי עבירות עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים. ולפי זה התחיל משה לסדר תפילתו אל ה' דייקא, שפגם בו אדם קדמאה שהם על י"ב צירופי ההויה שהם ג' טיפין דאזדריקו כמ"ש, והנה משה היה הששי של אדם הראשון בתיקונו, לפי דברי רש"י (במדבר ז יט ד"ה הקריב) שכתב בשם רבי משה דרשן בפרשת נשא בפרשת חנוכת המזבח, שהקרבן היה קערת כסף אחת (במדבר ז יג), שהוא בגימטריא תתק"ל, כנגד שנותיו של אדם הראשון שנתקן אחר כך בנח אברהם יצחק יעקב, ויוסף הוא החמישי, ולכן הוסיפו ה' ליוסף שהוא התיקון ה' לא"ה, אבל משה דרגא דשש, כי הוא היה התיקון הו' לאדם הראשון. ולכן פתח ואתחנן בו' בעת ההיא, רצה לתקן אדם הראשון, כתיב ההוא וקרי ההיא, עד עתה היתה התיקון ה"ה, ומשה הוא תיקון הו' של אדם הראשון, לכן פתח באדני שהוא השם שקרא אדם הראשון להקב"ה. ופתח ואמר מאחר שאתה החלות להראות לי תקוני ג' טיפין של אדם הראשון, גדלך טיפה קדמאה שתיקן אברהם, ידך טיפה תנינא ביצחק, מי אל טיפה תליתאי ביעקב, לכן אעברה רוצה אני לתקן י"ב צירופי ההויה, שכן אעברה ארבעה, שכן בארבע אותיות יש בהם י"ב צירופין. ואמר ג' דרגין לקביל ג' טיפין, וזה התיקון יהיה בארץ כמ"ש בתמיד פ"ג (מ"ב) וביומא ריש פרק ג' (יומא כ"ח ע"א) כשהגיע תמיד של שחר אמר הממונה ברקאי, וכתב בכנפי יונה בחלק ד' שהוא על סוד י"ב צירופין של הויה שהוא בגימטריא ברק"י. ואומר אני לפי דבריו שבמלת ברק"י, הוא סוד אדם ביק"ר בל ילין (תהילים מ״ט:י״ג), ר"ל מאחר שאדם הראשון הוא פגם בי"ב צרופי ההויה, ובאו שלשה אבות העולם ותקנו אותם בי"ב שעות היום כל אחד מג' אבות בד' שעות ביום, וזה סוד הגשמים שאין לך טיפה של גשמים מלמעלה שאין לה ב' טיפין מלמטה (ב"ר פי"ג י"ג), ולכן אמר הממונה לזכור זכות ישיני חברון, שהם ג' אבות שתיקנו לאדם, והנה א' שבמלת ברקא"י מורה על אדם, שכן הוא אומר אדם אחד מאלף מצאתי (קהלת ז כח). ולכן הפציר משה בשביל זה לתקן י"ב שעות היום שקלקל אדם הראשון, וזה נרמז בעת ההיא, עת דייקא, שבא לתקן שעות שביום נרמזים במלת עת, עת לעשות לה' (תהלים קיט קכו), ר"ל לתקן העת שהם י"ב עתים של יום שי"ב שעות עם ד' אותיות הוי"ה שנחלקים על ג' דרגין שהם ג' טיפין. השיב הקב"ה רב לך, כבר תקנת י"ב צרופים בעליתך ההר, דאתמר עלית למרום שבית שבי (תילים סח יט), שב"י דייקא, שאז קבל שי"ב אורות י"ב צירופי הויה, ולקחת אז מתנות באדם, אדם שהוא אדם הראשון, ואל תוסף דבר אלי עוד בדבר הז"ה, שהוא רומז על י"ב צירופי הויה כמנין ז"ה. ולפי שכתב כנפי יונה שיש כ"ד שעות ביום, י"ב שעות בלילה הם בסוד י"ב צירופים שבה' זעירא, וי"ב שעות ביום הם י"ב שעות שבה' רבתי, לכן אמר הממונה ברקאי אחר שנגמרו י"ב שעות הלילה, שאז מסיימת הי"ב צירופים שבה' זעירא, ומתחילין הי"ב צרופין שבה' רבתי כדי לייחד מדת יום ללילה. ולפי שהנחש הביאה כ"ד זיני דמסאבותא לעולם כמנין ואיב"ה (בראשית ג טו), וקלקלה אלו העשרים וארבע שעות, וזה שכתב ואתחנן אל ה' בעת ההיא, ר"ת ואיב"ה, ההוא כתיב ההיא קרי, האחד על י"ב שעות של יום שהם ברזא דדכורא, ההיא על י"ב שעות של לילה שהם ברזא דנוקבא. לכן רצה משה לכנס לארץ ישראל הנקרא ארץ צב"י (ירמיה ג יט), נוטרייקון י"ב צ"ירופים, ולזה אמר את הארץ הטובה, לקביל שנים עשר שעות של נוקבא, ההר הטוב לקביל שנים עשר שעות של דכורא, הה"ר נוטרייקון ה"ה ר"בתי, אעברה בגימטריא זער"א, והם סוד תאומי צבי"ה (שיר השירים ד' ה), נוטרייקון י"ב צ"ירופי ה"ויה, כי שני שדיך הם סוד שני ה"הין, וכל אחד יש לו י"ב צירופי הויה. אז השיב לו הקדוש ברוך הוא רב לך, כבר תקנת כ"ד צירופים אלו בסוד הלחות דאתמר גבייהו מז"ה ומז"ה הם כתובים (שמות לב טו), שכן לחות בגימטריא שנים עשר צירופים, לכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הז"ה דייקא, אלא צו את יהושע וחזקהו בשנים עשר צירופים של יום, ואמצהו ב"יב צירופים של לילה:

אופן קסט
מהידוע כי שיעור קומ"ה הוא רל"ו אלפים פרסאות (כדאיתא בא"ב דרבי עקיבא באות ח' דף י"ו). וז"ש ואתחנן אל ה', כי שם הוי"ה הוא רל"ו, כשנעשה י' מן הב' ההי"ן, כי י' פעמים י' הם ק', י' פעמים י' שנעשה מן הב' ההי"ן, הם ק', ו' פעמים ו' הם ל"ו, שהם ביחד רל"ו. וז"ש בעת ההיא, נוטריקון ה' ה' י' אחד, ר"ל ב' ההי"ן הם י' אחד, "אתה "החלות "להראות, ר"ת אה"ל, כי במשכן מרומז גם כן שיעור קומה של רל"ו, כי הנעלם של משכן כזה "ם י"ן ף" ו"ן, בגימטריא רל"ו, וז"ש וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ' לה), כי כבוד ה' הוא שיעור קומה, תמצא כשתמלא אותיות משכן (שהוא רל"ו. והוא סוד ד' חומות שסביב למשכן, ר"ל ד' פעמים חומה עולה רל"ו, לכן הוצרך להיות הכיו"ר לפני המשכן (שמות ל יח), כי הכיור היה מורה על סוד המשכן שהוא גם כן עולה רל"ו. ולכן אמר רבי עקיבה לתלמידיו (בחגיגה י"ד:) כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, להורות להם הדרך כשילכו למשכן העליון, צריך לילך דרך הכיור תחלה אשר שם מים, קודם שיגיע למשכן העליון. וזה שאמר דוד "מה "ידידות "משכנותיך (תהלים פד ב), ר"ת מי"ם, ר"ל בב' מקדשות שלמעלה ומטה לא יבואו טרם רחצו אהרן ובניו את ידיהם מן הבאר). וזה סוד אלה פקודי המשכן (שמות לז כא), כי אל"ה פקו"די בגימטריא רל"ו, והוא כמו הנעלם של משכן שהוא גם כן רל"ו, החלות בהיפך אתוון הלחות שהם גם כן רל"ו, כי כל לוח היה ו' על ו' שהם ל"ו, ועביין ג' (נדרים ל"ח ע"א), ג' פעמים ל"ו הם ק"ח, ואם כן השני לחות החזיקו רי"ו טפחים, ומזה ומזה הם כתובים (שמות לב טו), בכל צד י' דברות שהם כ' דברות, תצרף כ' אל רי"ו יהיה רל"ו. ולכן מתפארת התורה באמרה ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח כב), ה' קננ"י עולה רל"ו, וזהו סיפא דקרא קדם מפעליו מאז, מפעל"יו עולה גם כן רל"ו. והוא סוד כ"י עצו"ם עושה דברו (יואל ב יא), כ"י עצו"ם עולה רל"ו. את גדלך שהוא שיעור קומה של רל"ו, שהוא סוד גדול אדונינו ור"ב כ"ח (תהלים קמז ה), הראית לי עם הלחות, ואת ידך החזקה שהוא הקמת המשכן, שם הראית לי גם כן שיעור קומה של רל"ו, שהוא סוד נקי כפים ב"ר לב"ב (תהלים כד ד), אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך, שהם הלחות מעשה אלהים המה (שמות לב טז), וכגבורתך במשכן, לכן אעברה נא ואראה את הארץ, ושם יהיה שיעור קומה שלמה וימלא כבודו את הארץ. ואז השיב לו הקב"ה רב לך, כי כבר תקנת השיעור קומה של רל"ו, כי משה נקרא איש האלהים (דברים לג א), ושם של אלהים במספר הקדמי הוא רל"ו, כי א' הוא א', ומן א' עד ל' הוא ע"ה, מן א' עד ה' הוא י', מן א' עד י' הוא מ"ה, מן א' עד מ' הוא ק"ה, תצרף א' ע"ה י' מ"ה ק"ה, יעלו רל"ו, ואם כן כבר תקנת השיעור קומה של רל"ו. (וזה סוד ה' הוא אלהי"ם (דברים ד לט), כמו ששם הוי"ה עולה רל"ו, כן גם כן שם אלהים עולה רל"ו. ז"ש משה ה' אלהי"ם אתה החלות וגו', כי ב' שמות אלו הם סוד רל"ו). או על דרך זה, כי משה יניקתו היה משם של אהיה, כמ"ש לו הקב"ה בתחלת שליחותו אהיה אשר אהיה (שמות ג יד), ואיתא בכנפי יונה ששם של אהיה הוא סוד רל"ו, כי תמונת האלף היא רי"ו, תצרף הי"ה שהם כ' אל רי"ו, ויעלה רל"ו, אשר על זה אמרה התורה ואהי"ה אצלו אמון (משלי ח ל, עיין ב"ר פ"א א'), כי התורה הוא סוד רל"ו כנ"ל, לכן אמרה ואהיה, כי אהי"ה הוא סוד רל"ו. ועל זה התפלל משה באמרו בעת ההי"א, שהוא בהיפך אתוון אהיה שהוא סוד רל"ו), לכן רב לך, כבר השגת השיעור קומה של רל"ו, לכן אל תוסף דבר וגו':