תהילים יט:ב קבלה: זוהר חדש, פרדס רמונים, ספר הבהיר ומגלה עמוקות

וְעוֹד וְהַמַּשְׂכִּילִים, אִלֵּין דְּאִית בְּהוֹן שֶׁכָּל לְמִנְדַּע גְּזִירוּ דְּנִשְׁמָתִין דִּילְהוֹן, מֵאִלֵּין סַפִּירִין דְּאִנּוּן מִלִּין גְּזֵירָן מֵעֶשֶׂר סְפִירָן, דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר (תהילים י״ט:ב׳) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל. דְּכֻלְּהוּ מַלְּיָן סְגֻלּוֹת, וְאִנּוּן אַנְשֵׁי מִדּוֹת, נִשְׁמָתִין דִּילְהוֹן רְשִׁימִין תַּמָּן, וּמִתַּמָּן אֲצִילוֹתְהוֹן, מִסִּטְרָא דְּמַלְכוּת אִנּוּן בְּנֵי מְלָכִים, דְּאִתְּמַר בְּהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים, וּמִסִּטְרָא דָּא נָפְקִין מִיִּשְׂרָאֵל מְלָכִים, וּמִסִּטְרָא דְּצַדִּיק אִתְקְרִיאוּ צַדִּיקִים, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיהו ס׳:כ״א) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, וּמִסִּטְרָא דְּנֶצַח וָהוֹד אִתְקְרִיאוּ נְבִיאִים, וּמִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, אִתְּמַר בְּהוּ וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת, וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר (מלאכי ג) תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, וּמִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה אִתְקְרִיאוּ גִּבּוֹרִים עוֹמְדִים בַּפֶּרֶץ דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת. וּמִסִּטְרָא דְּחֶסֶד אִתְקְרִיאוּ חֲסִידִים. וּמִסִּטְרָא דְּחָכְמָה וְבִינָה אִתְּמַר בְּהוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים. וּמִסִּטְרָא דְּכֶתֶר דְּאִיהוּ רֵישָׁא דְּכֹלָּא אִנּוּן רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר אַנְשֵׁי מִדּוֹת, אִלֵּין אִנּוּן הַמַּשְׂכִּילִים דְּאִית בְּהוֹן שֵׂכֶל לְמִנְדַּע לְמָארֵיהוֹן, דְּרָזִין דְּמָארֵיהוֹן לָא אִתְכַּסְּיָן מִנַּיְהוּ. דְּכֻלְּהוּ הֲווֹ בְּאַסְכָּמוּתָא בְּחִבּוּרָא דָּא. ולאִלֵּין דְּאִנּוּן בְּאִלֵּין מִדּוֹת צָרִיךְ לְגַלָּאָה רָזִין תְּמִירִין. אֲבָל מָאן דִּמְגַלֶּה רָזִין לְרַשִּׁיעַיָּא, כְּאִלּוּ מְגַלֶּה עֲרָיִין בְּאוֹרַיְתָא. דִּבְנֵי שִׁפְחָה בִּישָׁא לילית אִמָּא דְּרַשִּׁיעַיָּא עִרְבּוּבְיָא בִּישָׁא. מָאן דִּמְגַלֶּה רָזִין דְּאוֹרַיְתָא גָּרִים לַצַּדִּיק דְּאִיהוּ יְסוֹד, דְּאִתְּמַר בֵּהּ (תהילים כ״ה:י״ד) סוֹד ה' לִירֵאָיו, דְּאִסְתְּלַק נְבִיעוּ מִנֵּהּ וּמִן שְׁכִינְתָּא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב י״ד:י״א) אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ. בְּהַהוּא זִמְנָא אִנּוּן צַדִּיקַיָּא לְתַתָּא עֲנִיִּים מִכֹּלָּא, עֲנִיִּים מֵרָזִין דְּאוֹרַיְתָא עֲנִיִּים בְּגוּפָא. וְכָל מָאן דִּמְגַלֶּה רָזִין לְצַדִּיקַיָּא, גָּרִים לַצַּדִּיק לְאַנְהָרָא בְּרָזִין דְּאוֹרַיְתָא, וְלִשְׁכִינְתָּא דְּאוֹר רָ"ז אִתְקְרֵי. וּבְהַהוּא זִמְנָא וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. מַאי כְּזֹהַר, דַּרְגָּא דְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּעַל שְׁמֵהּ אִתְקְרֵי הַאי חִבּוּרָא סֵפֶר הַזֹּהַר. וּשְׁכִינְתָּא בֵּהּ נַהֲרָא וְזָהֳרָא בְּסִיהֲרָא מִן שִׁמְשָׁא. דְּשִׁמְשָׁא נְהִירָא בְּשִׁית טוּרִין רַבְרְבִין, וְסִיהֲרָא בִּשְׁבִיעָאָה כְּלִילָא מִשֶּׁבַע.

אחר שכבר העתקנו סברת ר"מ ורבי דוד והתעוררנו עליהם בחזקת היד, נבא עתה בפרק זה לבאר דעת הרשב"י ע"ה בדרוש הזה. וקודם כל דבר לא נכחיש כי האנשים האלה שלמים הם אתנו בראיותיהם אם עצמות הן הספי' או הן כלים ואלו ואלו דברי אלקים חיים והלכה כמותם ולא מטעמם כאשר יתבאר. ולפיכך לא נחוש בביטול ראיותיהם כלל כי כלם הם אנשי שלומינו והם יבאו בשלום ינוחו על משכבותם ואיש על מקומו יבא בשלום. אמת כי יוצרנו יוצר הכל א"ס מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר לא יצדק אמרנו בו ית' ולא ישתבח ולא יתפאר וכיוצא בהם מפני שאינו מתברך משום אחד ולא משתבח ולא מתפאר מזולתו אלא הוא המברך והמשבח והמפאר והמחייה מתחלת נקודת אצילותו עד נקודה תחתונה מקרני ראמים ועד ביצי כנים. וקודם יצירת העולם לא הוצרך אל האצילות כאשר נתבאר בשער הקודם והיה נעלם בפשיטותו הקדוש והטהור. ואף כי האציל האצילות הזה הקדוש והטהור לא יצדק בו שום אות ונקודה וציור. כי אפי' כתר תחלת האצילות נשלל ממנו השם והציור כ"ש וק"ו המאציל מלך מלכי המלכים הקב"ה. ובו אין אנו יכולין לדבר ולא לצייר ולא לחייב לא דין ולא רחמים לא רוגז ולא כעס לא שנוי ולא גבול ולא שום מדה לא קודם האצילות לא עתה אחר האצילות. אמנם מה שראוי שנדע הוא כי בתחלת האצילות האציל האין סוף ממ"ה הקב"ה עשר ספירות אשר הם מעצמותו מתיחדות בו והוא והם הכל אחדות שלימה. והספירות האלה הם נשמה ומתלבשות בע"ס הנקובות בשמות שהם כלים כאלו נאמר שע"ס שהם עצמות הם מוח ונשמה לע"ס שהם כלים. ויובן הדבר הזה היטיב בהיותינו מביטים אל הגלגלים שכל החכמים הסכימו היותם גופים עם שהם חיים נצחים הם גשמיים זכים וכח אלוה נתון בכל אחד מהם המסבב אותו והכח ההוא היא נשמתו והיא המספרת כבוד אל כאמור בדברי המשורר (תהלים יט ב).

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (תהילים י״ט:ב׳) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל. מַאן שָׁמַיִם. שְׁמַיָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מְסַפְּרִים לְאַתְרָא דְּאִיקְּרֵי כְּבוֹד אֵל. מַאן כְּבוֹד אֵל. בְּרַתֵּיהּ דְּאַבְרָהָם, דְּאִיקְּרֵי אֵל. אֵל, דָּא אַבְרָהָם. מַאי מְסַפְּרִים. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (איוב כ״ח:ו׳) אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ. מַאי וַיְסַפְּרָהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שם) מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ. וְאִינוּן שְׁמַיָא, מְתַקְּנִין לָהּ בְּכָל תִּיקּוּנָהָא, לְהַאי כְּבוֹד אֵל.